שבעת המינים: חטאי אדם הראשון

שבעת המינים: חטאי אדם ראשון

שבעת המינים יחשבו ראשונים לאדם, שיש בהם חיות ונצחיות. סדר הצמיחה של שבעת המינים לפי קרבתם אל האדם, נושק לאדמה. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (דברים ח,ח)

שבעת חטאי אדם ראשון:

חט"א אדם ראשון בקיומו יקרא ח', זה שער אליו יורדת הנשמה אל הגוף. חט"א בגימטריה ח"י אל מקום מלכות הנקרא י"ם יחדו חיים. י"ם בגימטריה ן'. יחדו נ"ח מתקן המבול, מתקן בריאה שניה. אדם וחוה בגימטריה 64 שרש ח'.

טרם האות ח' באים שבעת חטאי אדם ראשון אותם יש לתקן. שבעת המינים יחשבו ראשונים, שיש בהם חיות ושימור מזון לתקופה ארוכה. סדר הצמיחה של שבעת המינים לפי קרבתו אל האדמה: ראשון – תבואה, אחר תירוש ולבסוף יצהר.

בגן עדן אין מזון, אין אברי הולדה, אין אברי מין, אין יצר. מכאן אין צרכים, אין גוף, אין מחשבה.

אם כך הכל נולד כשהנשמה מתחילה דרכה בגוף אדם, עלי ארץ. הנשמה בדרכה אוספת חושים לצרכיה הרוחניים.

יחשב לו לאדם חטאו כ'תינוק בר דעת' על כן חטאו בעץ הדעת טוב ורע. ואם יאמר האדם: לא ידעתי, לא שמעתי, לא הבנתי, הרי טעם את הדעת בלשונו ויעטה דיבור של חטה לנגד עיניו וישמר מחטא ועוון.

דברים פרק ח פסוק ח

אֶרֶץ חִטָּה וּשְערָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

שבעת חטאי אדם ראשון עומדים כנגד שבעת המינים. נחלקו המפרשים האם חטא אדם ראשון בחטה או בתאנה ואולי בגפן. והתשובה חטא בשבעת המינים.

עמוס פרק ג פסוק ב

רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן אֶפְקד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲונתֵיכֶם:

'שבעת חטאי אדם ראשון' עולה במנין "אֶפְקד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲונתֵיכֶם".

מיום היוולדו האדם מבקש לקנות חזקה בעולמות בו הוא שוהה. למד את אורחות המקום והקנה לעצמו שם של ידען המסוגל לכל. זכה ותקן את המקום והמקום העניק לו את שמו. לא זכה ועלה בו חטא ועשה דרך ארוכה להשיב את חלקו.

בראשית פרק ג פסוק ו

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ

עִמָּהּ וַיּאכַל:

נקודת המפנה בחייו של האדם שאין הוא יכול לעמוד במקום שקדושתו עולה על סך כליו. חשבו, האריה מבקש לחיות בטבע בשטחי מרעה ומים ולמקום הוא יסמן בטריטוריה ואין מי שישיג את גבולו. הפיל הנע בכבדות מה מהלך לו ימים רבים ממקור מים אחד למישנהו. כך חיות להם הציפורים הנודדות מיבשת אחת ליבשת אחרת. ואילו האדם משכבש את חלקתו והניח בה דגל לאום בנה את מבצרו ונהנה מפינת החמד, פינה חמה.

החטא שהאדם נידון אינו בערך עץ הדעת אלא בתכלית הפגם אותו הוא מתבקש לתקן. יען כי עלתה דעת בשכלו מרבה דאגה איך לשמור על מקומו ועדין להשאיר את העוגה שלמה. שפע כידוע מרושש את האדם מנכסיו הרוחניים. רעב מצמצמו להגדיל תפילותיו אל האלהים. כך חי לו האדם כשהוא מדמה את החיים הנוכחיים לגן עדן בשערי הגהינום, כשהוא על פי התהום.

תחילה נמצה את החלוקה לשבעת המינים:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה – חטה

כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל – שעורה

וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם – גפן

וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְכִּיל – רמון

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתּאכַל – תאנה

וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ – זית

וַיּאכַל – תמר.

ובחלוקה נוספת:

דברים פרק יא פסוק יד

וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:

דגנך – חטה ושעורה אלו תבואה.

תירשך – גפן תאנה ורמון מפרי העץ.

יצהרך – זית ותמר משדי העץ.

ועוד

דברים פרק יא פסוק ט

וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָֹה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

"אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" בשם "דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ". הרי

חלב – הוא דגן. ככתוב "חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה" כנגד "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ".

זבת – הוא תירוש. ככתוב "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה" כנגד "יאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם".

דבש – הוא יצהר. ככתוב "חָמֶר" כנגד "יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה".

תהלים פרק קמז פסוק יד

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְבִּיעֵךְ:

ג' חטאים שיש עמם קלון מתחלקים:

דברים פרק לב פסוק טו

וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ:

דגן – מתקשר עם שפיכות דמים (ש"ד). הרי וישמן לפי שמנת.

תירוש – מתקשר עם גילוי עריות (ג"ע). הרי ויבעט לפי עבית.

יצהר – מתקשר עם עבודה זרה (ע"ז). הרי ויטש וינבל לפי כשית.

שפיכות דמים – כנגד דין רצח, משפט, הרג חפים מפשע, נטילת נפש.

גילוי עריות – כנגד יצר, תאוה, חמד, תאות בצע.

עבודה זרה – רכושנות, קנאה, גזל, מרמה, עגל הזהב, אלהים אחרים.

מצטרפים אליהם:

לשון הרע, עין הרע, שנאת חינם, גאוה

ואלו כנגד אלו באים בתיקון:

ביכורים, ראשית מעשר, צדקה, פטר כל רחם, ברכת המזון, ברית מילה – הסרת הערלה, עשרת הדברות, מצוות תורה – עשה ואל תעשה, שמירת קדש שבת, ערלה, פאה, לקט, תפילה.

חטה שיש בה מאצילות ושערה מעבדות. גפן יען כי סחטה חוה ענבים. ורמון עניינו במרגלים.

דבש שלא יבוא עם שאור.

ויקרא פרק ב פסוק יא

כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה לא תֵעָשֶה חָמֵץ כִּי כָל שְאר וְכָל דְּבַשׁ לא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָֹה:

תאנה על מעשה הנחש בגן עדן כנאמר "כִּי-תאֲנָה הוּא".

שופטים פרק יד פסוק ד

וְאָבִיו וְאִמּוֹ לא יָדְעוּ כִּי מֵיְהוָה הִיא כִּי-תאֲנָה הוּא-מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים משְׁלִים בְּיִשְרָאֵל:

זית העונה למדרגות נפש-נשמה. תחילתו מר וסופו ערב לחיך, מוסיף טעם.

שמואל ב פרק טו פסוק ל

וְדָוִד עלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עלֶה וּבוֹכֶה וְראשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הוֹלֵךְ יָחֵף וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ ראשׁוֹ וְעָלוּ עָלה

וּבָכה:

משבעת המינים:

חטה – מקומה באצילות, חלב חטה, עשירון עליון, עשירי העם ושועי העם. מזון של מלכים. לחם ברמה.

לאן זה מוביל: עבירה על אחד מעשרת הדברות. לבוש – ח' בגדי כהונה, ברכת הנהנין.

שעורה – מזון קשה לאכילה, מזון פועלים, מבני העם. מזון בסיסי.

לאן זה מוביל: לשון הרע, שנאת חינם, קנאה.

גפן – שכר וענש, יין משומר עתיק, כח התחדשות רב, ידען, אנין טעם, אומן.

לאן זה מוביל: גילוי עריות, פריצות.

תאנה – יש בה הכל ואכלים את כולה: חוסן, כח, תאוה, יצר, לבוש, שליה, אבר מינה של האשה.

לאן זה מוביל: גילוי עריות, חמס, מניפולציה, ערמומיות.

רימון – עסיסי, נמרץ, שכל, חכמה, מלא כרימון, רצון לידע.

לאן זה מוביל: שלטון, כתר, חוק, תאות בצע, כח שררה, העדר שיויון וצדק.

זית – נותן שמן. מסמל טוהר מידות, הזדככות, קדושה, משיחה, חיי נצח, נשמה.

לאן זה מוביל: פגם בגוף כמו קעקוע, חילול שבת, גזל, מחשבות שוא, אין כבוד למקום.

תמר היא דבש – עשן, קטורת, מדבר, גבוה, דרך ארוכה, נווה מדבר.

לאן זה מוביל: עבודה זרה, בגידה, שם עינו בדשא של השכן, אין להסתפק במועט, לבוש פרוקטיבי, העדר ענוה וצניעות.

תאנה:

סמל נערה בהתבגרות, שדיה צומחים וערוה לה, ככתוב "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָראֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה" צריכה להיות עירנית להתנהגותה למה שהיא משדרת.

מוכנה לנישואין – הרי "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ".

פג מלשון פגות בוסר. הרי הריון מחוץ לרחם. הפלה טבעית – נובלות.

פג – תינוק שאינו השלים את תקופת העיבור.

פגה – שלב התבגרות נערה עדין ללא מחזור-נדה.

ישעיה פרק כח

פסוק ד

וְהָיְתָה צִיצַת נבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל-ראשׁ גֵּיא שְׁמָנִים כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָראֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה:

הושע פרק ט פסוק י

כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל-פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת וַיִּהְיוּ

שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם:

פסוק יא

אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן:

משלי פרק כז פסוק יח

נצֵר תְּאֵנָה יאכַל פִּרְיָהּ וְשׁמֵר אֲדנָיו יְכֻבָּד:

"נצֵר תְּאֵנָה יאכַל פִּרְיָהּ" עולה במנין "כָּתְנוֹת עוֹר" לפי גודל הבנתו של האדם את שכלו. התאנה כמוה כשליה, משמשת מאגר חיים שלם הכולל זכרון. אולי האדם אינו זוכר חיים קודמים ומעלתו תתפס לערך "נצר" שיש בו מצוות וערכים כאבותיו.

בראשית פרק ג פסוק כא

וַיַּעַשׁ יְהוָה אֱלהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם:

שמות פרק לד פסוק ז

נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נשֵא עָון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לא יְנַקֶּה פּקֵד עֲון אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

זית:

זית כי הוא נותן שמן מחזיר חיים וגם כי השמן נמשל בצבעו לזהב והשתמשו בו לרעה. כנאמר "נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים".

ירמיה פרק יא פסוק טז

זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי-תאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו:

תמר:

תמר אחרת ת"ם ולא מ"ר. אם תם וישב אהלים ישמר במר ויעלה ברבות הימים לגדולה. ואם דינו מר וירד שאולה ומת.

תמר שיש בה זכר ונקבה.

תהלים פרק צב פסוק יג

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְגֶּה:

התמר כה גבוה מתמר ויש בו תם וגם מר, על משקל צדיק ורשע.

גפן:

כרם נח – ובנותיו.

לוט – ובנותיו.

חטה:

החטה מסמלת את המזון הראשוני היסודי של האדם, ומטעמה יונקת את נשמתה מהאדמה.

האדם כשמו אדמה יוצר יחסי גומלין ובתווך האלהים. החטה כה זהובה מלאת שפע ואור. משגורש האדם הראשון עלה בו המציאות ועמו עצם כחו. חט"ה במילוי ההין מתקבל 'אור שמש'. הרי נעימות וחמימות. חט"ה במילוי יודין עולה במנין "וַתָּבאנָה אֶל קִרְבֶּנָה". הרי מסכים ועננים המסתירים את השפע. חט"ה במילוי אלפין עולה במנין 'חסד של אמת', זו גדולת המת. והאדם יען כי חט"א ונפל באות ה' צריך להשיב אותה למקומה. לשוב אל האלהים ולתקן דרכו.

'שבעת המינים' עולה במנין 'נפש חיה דעת'. ולא פגם האדם בנשמה יחידה ורוח, שכן אלו חוזרים אל האלהים.

חטה – חסד

שעורה – גבורה

רמון – רמון ארץ – תפארת

גפן – נצח

תאנה – הוד

זית – שמן – יסוד

דבש – דבש תמרים – מלכות

נקרא זאת כך:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה – חטה, שהיא בחסד שיש בה הכל מן השלמות. אם אין קמח אין תורה.

כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל – שעורה, זהו שיעור – ה' עולה בגבורה וניתן להשיגו בדרך של טרח והשתדלות בין עליונים ותחתונים שיש שכר לעמל.

וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם – גפן, שיש בו פנימיות וחיצוניות בבחינת נצח ישראל לא ישקר, להמתיק את הגבורות. בקידוש היין נאמר על בורא פרי הגפן. בורא פרי האדמה. בורא פרי העץ. שהכל נהיה בדברו. עוד מכיל היין את מצות יום השישי דרבנן זכרון למעשה בראשית, תחילה למקראי קדש, זכר ליציאת מצרים וקידוש השבת.

וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְכִּיל – רמון, שיש בו מן התפארת וכולו הדר. מודד כל שעל וצעד של האדם בבחינת מצוות ומצפון, גדולה ויראה, אהבה ונתינה.

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתּאכַל – תאנה, שיש מן הסיבה והמסובב מספירת ההוד הוא יהודי ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו.

וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ – זית, שיש בו יסוד חיים מן ספירת יסוד. בא בקליפה וצריך להרבות בהשתדלות ובמאץ להגיע לנחלה ולמנוחה. מחפש להתחבר למלכות על ידי משיחה.

וַיּאכַל – דבש תמר. אם אכל מהרעל, מהמר ומת. אחר חייה ושב למלכות ארץ והוא לבוש ת"ם. דברי תורה שיש בהם דבש ולא של דבורים שאין בהם פגם.

תמ"ר נושא צדיק ישראל, שיש מהן באצילות נושאים כפיהם מעלה אל צדיק עליון.

שמות פרק לו

פסוק א

וְעָשָה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׁת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבדַת

הַקּדֶשׁ לְכל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה:

"בָּהֵמָּה לָדַעַת" עולה במנין 'תקון'.

דעת מותנה בז"א המקבל כוחו ממלכות ללא פגם.

פגם על שום כי הופרדה מלכות מז"א.

1. קהלת פרק ג

פסוק יח

אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל-דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם-בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם:

"לְבָרָם הָאֱלהִים" חסר א' לבראם, הרי בהמ"ה לפי ד"ם חסר א' לשלמות א'-ד"ם.

2. קהלת פרק ג פסוק יט

כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכּל הָבֶל:

מקרה אדם ומקרה בהמה אחד להם, נושא בהמ"ה בקרבו, לפי הוי"ה במילוי ההין.

3. קהלת פרק ג

פסוק כא

מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ:

התפתחות אדם נקבעת טרם נפש בהמית, היא יצר.

תהלים פרק יט פסוק ג

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה-דָּעַת:

"יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אמֶר" ויש עמו תיקון בתוכו. "וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה-דָּעַת" כי נדרש לתקן את חטא אדם ראשון בשם חוה, היא אם כל חי.

ישעיה פרק מ פסוק יד

אֶת-מִי נוֹעַץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּארַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יודִיעֶנּוּ:

מיום שפגם אדם ראשון בעץ הדעת התחיל ללמד סניגוריה וקטגוריה כנאמר "וַיְלַמְּדֵהוּ בְּארַח מִשְׁפָּט". נ"ו-ע"ץ דעת משפט. גמילות חסדים, לימוד תורה, מנחת מעשר, הכנסת אורחים אלו פירות שמשתלמים לאדם היהודי בתקנו את שבעת חטאי אדם ראשון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *