ראש השנה: פתיחת ספר זכויות וחובות

ראש השנה: ספר זכויות וחובות

ראש השנה נחשב כיום קדוש בו חוגגים ומעלים על נס את מעשי האדם, זכויותיו וחובותיו, כאשר ספר החיים והמתים נפתח ונכתב לפניו בדין של גבורה. עשרת הימים הבאים אחריו הנקראים ימים נוראים עולים לשיאם ביום הכיפורים. ביום חג זה בחדש תשרי חוגגים יומים את ראש השנה. לפיכך בתשרי-א' יחשב בראשית העולם נברא ועמו מעשיו אשר ילכו עמו. את תחילת חייו של האדם ניתן לראות מרגע סילוקו (אוכלים סלק לברכה) מגן עדן ויציאתו לעולם.

ראש השנה מסמל יותר מכל את גן עדן. למחרת ניתנה הוראת הסילוק בגין חטא עץ הדעת. עתה לאדם יש ח' ימים נוראים. ובסיומם יום הכיפורים, כמעשה החרב המתהפכת.

יהושע פרק ח, פסוק לג

וְכָל-יִשְרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשׁטְרִים וְשׁפְטָיו עמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכּהֲנִים הַלְוִיִּם נשְאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-גְּרִזִּים וְהַחֶצְיוֹ אֶל-מוּל הַר-עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד-יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְרָאֵל בָּרִאשׁנָה:

"צִוָּה משֶׁה עֶבֶד-יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם יִשְרָאֵל בָּרִאשׁנָה" זו ברכת ראש השנה. בגימטריה 2415 אחרת ב'-ימי ישראל (541) אותם חוגגים בראש השנה.

פסוק לד

וְאַחֲרֵי-כֵן קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:

זו מהות ראש השנה "הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה" כנאמר 'תכלה השנה וקללותיה תחל שנה בברכותיה'.

בראשית פרק ב

פסוק כא

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעתָיו וַיִּסְגּר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה:

"וַיִּסְגּר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה" בגימטריה 1644, אחרת תרדמ-א', זו אם בריאה-בינה מולידה תולדות בן.

פסוק כב

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:

מעשה "ויבן" עוסק בנסירה שמקורה בדורמיטא, זו השינה (למעשה ראש השנה) שנפלה על האדם והוא מתעורר ממנה.

(הסיפור הידוע על שלגיה שאכלה מהתפוח המורעל וישנה שינת עולם. עד שבא הנסיך ונתן בה נשיקה, זה זיווג נשיקין, והחיה אותה).

התפוח במקורו נושא עץ הדעת בחובו, הרי הוא מפיח חיים כנאמר

שיר השירים פרק ב, פסוק יז

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעפֶר הָאַיָּלִים עַל-הָרֵי בָתֶר:

"הַצְּלָלִים" האוחזים בחייו של האדם "מִצַּלְעתָיו", אחרת מצל-עתיו חולקים עמו את החיים עד שישוב אל עפר.

"וַיִּסְגּר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה וַיִּבֶן" זה לתת חיים בדמות הריון לאשה המביאה תינוק טו"ב (כמספר האותיות). וזה אחרי 9 חודשים "הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (כמספר המילים).

יוצא שאדם מהלך בין החיים מתוך הבל וריק, אחרת מהלך בשנתו, מנסה לאחוז בחיים, זה הצד הגשמי והוא לא ידע מה מהלך עליו. התעוררות משמע קבלת עול מלכות שמים, ידיעת החיים שמקורם בנשמת רוח חיים באפו ובתיקונו.

אותם יומים של ראש השנה יחשבו: הראשון כתכלית נטול תיקון כנאמר "וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", והשני כיום טוב בו ניתן על ידי מחילה וסליחה להביא את רחמי שמים כנאמר "בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה".

1. דברים פרק יא

פסוק יב

אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלהֶיךָ דּרֵשׁ אתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

2. ישעיה פרק מו

פסוק י

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לא-נַעֲשׁוּ אמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל-חֶפְצִי אֶעֱשֶה:

חטא אדם ראשון מעץ הדעת מעלה עליו את מתיקות תפוח בדבש. התפוח הוא 'תפוח-רחם' זה מפעל החיים של האשה, מכשיר הפיתוי. אם תרצו פות-ח'-ו"ה.

הדבש משמש תקף גבורות כמשל המן הוא הלחם כנאמר

שמות פרק טז, פסוק לא

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:

לתת בו תוקף לזכות המזון, מזון שמים, כמנין יום לשנה, לשם תפארת ותהילה. להזכיר את נוראות היום, למען יזכור האדם "כּחִי וְעצֶם יָדִי עָשָה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", להאציל הברכה מאת האלהים עליו ועל בני משפחתו.

דברים פרק ח

פסוק יז

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כּחִי וְעצֶם יָדִי עָשָה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:

עוד, בני ישראל הלכו במדבר, היא מלכת המדבר – הגמל. לגמל דבשת, אחרת דבש-שבת. ולא חסר להם מזונם.

ראש השנה-מ' (ראש הנשמה):

ששת ימים אדם עובד ובשביעי ינפש וינח. משמע, ששת הימים נכללים ביום השבת.

ב"ן שבועות כאלה בשנה, אחרת ב"ן שב"ע. ואלו נכללים בשנה אחת. "יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה" נאמר

במדבר פרק יד

פסוק לד

בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְאוּ אֶת עֲונתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי:

אלו יומים של ראש שנה. "יום לשנה" עולה במנין 'אמת'.

ראש ב"ן שב"ע הוא עקידת יצחק וביום השמיני (שמנה אחרת נשמה) נכנס בבריתו של אברהם.

זכה האדם לעשות תשובה בראש השנה (השינה) עלה דרך חלם סלם יעקב ותתקבל תשובתו כנאמר

בראשית פרק כח

פסוק יט

וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשׁנָה:

חשבו "לָרִאשׁנָה" יאמר ראש השנה.

פסוק כ

וַיִּדַּריַעֲקבנֶדֶר לֵאמר אִם יִהְיֶה אֱלהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנכִי הוֹלֵךְ

וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ:

לובש היהודי לבן ומתעטף בטלית מבקש שלום לו ולמשפחתו, ברכה ופרנסה, דרך ללכת הישר.

פסוק כא

וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָֹה לִי לֵאלהִים:

פסוק כב

וְהָאֶבֶן הַזּאת אֲשֶׁר שַמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים וְכל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

יעשה צדקה והרבה חסד.

 

ידע אדם וילמד את קדושת ראש השנה.

ישעיה פרק א

פסוק יח

לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָ היא מַר יְהוָה אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ:

פסוק יט

אִם-תּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תּאכֵלוּ:

• 1."אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" – יש זמן ועת בו הבקשות מתקבלות. "כשנים" זה חוט השני המגן על האדם מפני הרע. כלומר עד הרגע האחרון ניתנת בידי האדם הכח לשנות מדרכו.
• 2."אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" – יש זמן בו התפילה לא תתקבל. ידוע, התולעת מנקרת בעץ. כמה כחושה וחלשה ושבירה היא ובכל זאת מצליחה למוטט העץ החזק. בכח פיה בלבד. זה כחה של התפילה. זה כחה של המילה. אחרת עולת תמיד תבוא לשמש קורבן כמנחה.

 

דבשו של יהונתן:

1. תהלים פרק פא

פסוק יז

וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְבִּיעֶךָּ:

בקש אביו שאול להכרית דוד מעמו. בקש שאול לבל יאכלו לחם עד הערב. ובנו יהונתן סרב לבקשה. יותר מזה, אמר עכר שאול את העם. יהונתן זכה לברית עם בית דוד בחזקו את זרע דוד. זכה הוא לאכול "מחלב חטה" ולהעלות זכרו לדוד נצח ישראל כנאמר "וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְבִּיעֶךָּ" ולא שעה לאביו שאול אלא לדוד יען כי אהבתו אהבת נפש אמת.

2. תהלים פרק קמז

פסוק יג

כִּי-חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ:

פסוק יד

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְבִּיעֵךְ:

כחו של הדבש בבחינת טמא מטהור. דווקא הדבורה שעולמה במלכות מצליחה להביא את המעלה הגבוהה-עליונה לתקן ולחבר התפוח – בבחינת המחשבה עם הדבש – עם תוקף הדינים. להביא לידי שלום ואחדות.

תשעת הברכיות:

תפוח בדבש. מתוק הדינים.

שיר השירים פרק ב

פסוק ג

כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי:

תחילתו "תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה" מעשה חטא גן עדן

שיר השירים פרק ח

פסוק ה

מִיזאת עלָה מִן-הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל-דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ

אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדָתְךָ:

מתוך "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".

בראשית פרק א

פסוק ב

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תהוּ וָבהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

"מרחפת" אחרת תפ"ח-מ"ר זה ראשית עתיקא עת מוצאת א"א בעץ החיים. העץ הינק מים חיים מבקש פריו תמורת תפוח צל האדם עת צלע (עץ-ל') עמו מתחבר עמו, היא האשה לצידו.

צריך להבין, רע"ל מקורו בעץ החיים המאכסן למעשה את כל התמצית החי-ע"ר. 'תמצית' עולה במנין רפ"ח ניצוצות להבהיר את מקור החיים שאין לפגום בו. ככזה מגן הוא בעצמו, משמש מעין מנגנון השמדה, ומנגד מרגע שהשתחרר, יען כי גדל, קרם עור וגידים ונכון הוא לשמש פרי בעתו.

רע"ל במילוי (ריש עין למד) מתקבל כנקודת מפנה בהתפתחות הפרי-בסר.

רע"ל במצטבר (ר רע רעל) מרכז בתוכו עפרות זהב. אלו עורקים בסלע ובהר ובאדמה אותם מבקשים רבים למצוא ולהתעשר. עוד, רע"ל במצטבר עולה במנין תש"ע, כמנין תשע פעמים ל"ב זה רפ"ח ניצוצות כמוס בתוכו בטרם יבשיל ויהיה ש"ך דינים.

רע"ל אטום יחשב עץ החיים.

'תפוח צל אדם' יחשב 'פרי עץ הדר', הוא המלך השמיני שתקן מ"ה.

'תפוח עץ האדם' יקרא הריון במילוי (הי ריש יוד ואו נון). היא הצלע ממנו לקח אשה.

מטבעו תפ"ח-מ"ר אינו ראוי לאכילה ונקטף טרם זמנו, יען כי הוציאו מפגימתו ללא ג"ר מוחין נטול דעת לא אכיל, רעיל (נחש) ולא התעטף בקליפתו כראוי.

בתוך ה"מרחפת" מתקיים רפ"ח ניצוצות זה פ"ר-ח' דינים חטאים הצריכים להברר. הרי אדם יחשב לשלם באם יעבור את כל תשעת החודשים ברחם אמו.

כרת:

על שום ברית הנחש שכרת עם האשה אשר פיתתה את אשה, את בעלה.

מיכה פרק ה

פסוק ח

תָּרם יָדְךָ עַל-צָרֶיךָ וְכָל-איְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ:

סלק:

על שום שסולקו מגן עדן והביאו הפירוד.

תהלים פרק ו

פסוק ט

סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל-פּעֲלֵי אָוֶן כִּי-שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי:

תמר:

על שום להוציא המר מהמתוק.

תהלים פרק צב

פסוק יג

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְגֶּה:

'תמר' עולה במנין 'דעת עליון', הוא הצדיק כמאמר,

במדבר פרק כד

פסוק טז

נְאֻם שׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְידֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

אומרים במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיק לא בינותם. צריך להסתכל על החיים בעין בלתי מזוינת. הרי למצוא פגמים ניתן תמיד. להעלים עין על מנת להוציא את העוקץ הדבר נחשב למעלה.

אין לראות רק את החטאים אלא למצוא את הטוב ולהשתמש בו בתבונה.

קרא (דלעת או גזר):

על שום י' המאמרות "ויקרא" והתשלום בגינם.

איכה פרק ד

פסוק ז

זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם:

תעלה ותבוא הברכה מענג.

רוביא:

על שום ריבוי הטוב. ירבו זכויותיך וימלאו משאלותיך.

דברים פרק יא

פסוק כא

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָֹה לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּמַיִם עַל

הָאָרֶץ:

רימון:

על שום הקשרו למח האדם כנאמר מלא כרימון.

שיר השירים פרק ד

פסוק ג

כְּחוּט הַשָּנִי שִפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ:

דגים:

על שום כי אין הרע יכול לבוא.

בראשית פרק מט

פסוק כב

בֵּן פּרָת יוֹסֵף בֵּן פּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:

ועוד

בראשית פרק א

פסוק כב

וַיְבָרֶךְ אתָם אֱלהִים לֵאמר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:

ראש כבש:

על שום הקשרו לעקידת יצחק. על אדם לכבוש את כעסו, להנמיך ציפיות, לקבל עליו את חייו ולהיטיב עם הסובבים אותו.

עוד, להיות לראש ולא לזנב.

ויקרא פרק יד

פסוק כא

וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׁ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּמֶן לְמִנְחָה וְלג שָׁמֶן:

הכבש בא במקום האשם, הוא האדם.

על תשעת ברכיות:

על תפוח בדבש, כרת, סלק, תמר, קרא, רוביא, רימון, דגים, ראש כבש.

למען תשעה השעה ותענה. אלו באים לתקן מ"ב השם המפורש. הכל יחדו מתקבל ד' אלפים, אחרת א"ד יעלה ויבוא הוא אדם בתיקונו.

בראשית פרק ב

פסוק ו

וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

תשעה ברכיות על שום:

תשע אזכרות שהזכירה חנה בתפלתה את הויה.

תשע ברכיות על שאנו אומרים: ברוך אתה הויה…

תשע תקיעות בשופר. כי זה יום תרועה.

יען כי שרי זכתה להתגלות המלאכים נפקדה-זכתה בהריון של יצחק. הרי ת'-שרי.

אחרת ת'-שעה שרי מאת ה'.

הענין מטבעו מוביל לתשעה ירחי לידה.

ישראל נמשלו ללבנה המתכסה לשמע קול האלהים. ביראה ובתחינה בתפילה ובכבוד

תהלים פרק פא

פסוק ד

תִּקְעוּ בַחדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:

מבקש אדם לזכות בפרנסה. כידוע, נקבע לאדם כמה ירוויח כל השנה.

משלי פרק ז

פסוק כ

צְרוֹר-הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבא בֵיתוֹ: