זכרון המחלה

זכרון המחלה

מחלה נתפסת כבעיה באיבר, שאינה קשורה לאדם ולמעשיו. אף אחד אינו מודה באשמה, אף אחד לא רואה את הגיבנת של עצמו במראה. ולא כך. על מנת להתחיל להחלים נדרש האדם להתנתק ממספר עניינים הקושרים אותו למחלה. ממבט על, אפשר להתבונן על המחלה מעבר לבעיה הרפואית ולחפש פתרונות מחוצה לה. למשל, הבעיה יכולה להיות כלכלית – דבר הקשור בפרנסה, או זוגית – ענין הקשור במשפחה וכך הלאה.

כשמודיעים לאדם כי הוא חולה זה כי נעשו כבר מספר דברים בגינם הוא זכה למעמד הזה. בספורט, אדם הניגש לאולימפידה יודע שעליו להתכונן ארבע שנים לפני על מנת שיוכל להתמודד עם חברה ממעמדו. ההשקעה האדירה שלו תסייע לו לעמוד על דוכן המנצחים כשהוא תופס את אחת משלוש המדליות המכובדות. לכן אדם חולה כנראה עשה אי אלו צעדים שהביאו אותו לפתחו של הבור. אבל – זה לא סוף עולם. בדרך להחלמה עליו ללמוד טכניקות אשר יסייעו לו להתמודד טוב יותר עם הבעיה, דרכים אשר יקפיצו את המניות בשפל שלו אל ערכם הפוטנציאלי הגבוה. אבל לשם כך עליו לעבור משוכות. ואף אחד לא רוצה משוכות כי אלו אתגרים קשים. אז מה עושים?
מחפשים את שביל הזהב. מתחילים במהלכים קטנים שהאדם החולה יכול לעמוד בהם, ומעלים את הקושי בכל פעם. למעשה לא מטפלים במחלה אלא בחוזקה של האדם. החוזקה היא המעלה שלו ואותה מטפחים. לאט לאט החוזקה מושכת אחריה את המחלה ומוציאה אותו מהבור.

תובנות:

לא מרפאים את המחלה. מרפאים את האדם ממחלתו.

סבלנות והתמדה אמונה ובעיקר רכישת כלים מעלים את האדם על דרך המלך.

המחלה נמשכת שנים רבות והריפוי אורך שנה תמימה.

מה שהיה אין להשיב, מה שיהיה יש לבנות בהתמדה לאורך זמן.

אדם חולה מצוי בחשכה.

מחלה הינה מנגנון הגנה הדוחף את האדם ליישם מחשבות מקובעות.

אדם מהלך עם ששה כורי אטום המבוססים בגופו.

איבר פגום צורך אנרגיה מיותרת אותה אפשר להעביר לאיבר משלים.

הגוף שואף מטבעו להיות מאוזן. בלית ברירה הוא מאזן את עצמו על חשבון איבר תקין.מחלה אינה נתפסת ביום בהיר. 10 שנים אחורה היא תוקעת יתד, מפעמת ומבעבעת והאדם בעצם לא הקשיב לה. המחלה קבורה אצלך שנים רבות ורק מחכה להתפרץ.

המחלה אינה אויב כי אם ידיד באישור רפואי.

אדם לא צריך אויבים. לעיתים הוא בעצמו עושה זאת בהצלחה ולעיתים משפחתו.

דרכי ריפוי המחלה:

העברת משקלי הגוף.

הדמית המחלה עד להחלמה מלאה.

ריפוי בשמנים.

דיקור תוך שינוע אנרגיה.

יציאה למרחבים על ידי הדמיה.

פיתוח כלי תורה מתקדמים.

פיתוח תעצומות הנפש.

ניתוק סביבתי.

מחלה היא כל בעיה שלא נמצא לה פתרון. כמו שצינתי, מחלה מייצגת כל בעיה וממנה יש להקיש על הפתרון. מעניין לחשוב, שאדם שוכח ממנה היא נשכחת ממנו. פשוט להתעסק בה כל היום הדבר לוקח אנרגיה ומבזבז כוחות לשוא. לעיתים הפתרון נמצא קרוב לאדם ולעיתים הוא מצוי רחוק ממנו.

כמו הילד בן שנה וחצי שהתחיל לסבול מבעיות נשימה, שהלכו והחמירו. הרופאים הגדירו אותו כחולה בבעיות נשימתיות ודאגו לעזור לו בכל התקף – מכשיר אנילציה, משאף, כדורים ועוד. כשהוא בן ארבע וחצי, הוריו התייאשו ממצבו ולקחו אותו לרופא אלטרנטיבי אשר בחן את אוזנו ומצא שם קוץ – קטנטן. לקח לילד עוד שנה וחצי עד שהתרפא לחלוטין מבעיות הנשימה שלו.

לנצח את המחלה: נצחון הרוח על החומר

רכישת כלים תלמד אותך שאתה יכול על המחלה. הידיעה שכל החיים נולדת בשביל הרגע – שבו אתה תוכרז כמנצח. למה אתה מחכה?!

קצב התפתחות העובר משול לקצב התפתחות המחלה. שניהם עוברים תהליכים מהירים. זה מתפתח על תקן של מחלה נסתרת וזה מתפתח על תקן של הריון בריא (הריון גלוי). הרי רואים את הבטן מתנפחת וגדלה מחודש לחודש. ולא רואים את המחלה עד שהיא מבעבעת החוצה. העובר ברחם מצוי בעולמות של מעלה והמחלה מצויה בעולמות של מטה.

העובר מתכונן בחודש השמיני לקראת התהפכותו – ראשו מוטה מטה לקראת היציאה אל החיים. לעומת המחלה שמרימה ראשה דווקא.

ההודעה:

השניות הראשונות בהיודע לאדם על מחלתו.

שלשת השלבים של הידיעה:

הלם – לא מעכל שהוא חולה.

הכחשה – מתכחש למחלה.

העדר אמונה – ולבסוף הוא כבר לא מאמין שינצח את המחלה.

שמואל א פרק יז, פסוק מה

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ:

אתה בהלם כי עומד מולך "גלית" (המחלה או המכשול), שגובהו שלושה מטרים והוא איש אדמה, חזק מאוד, כהה רגשות, רוצה להכות ומכה חזק. אתה בהלם, כי אתה לא יכול להתמודד מולו.

אתה שחרפת אלהים חיים יודע שהגדר שלך פרוצה. הסיבה לפירצה לא ידועה לך או שכן! בכלים שיש לך אתה יודע שלא תוכל להתמודד עמו פנים מול פנים. אתה חייב לעצמך "בתחבולות תעשה לך מלחמה". בהעדר כלים אתה חי בהכחשה. לבסוף, אם לא הכנת את עצמך למלחמה – אתה תובס, וזה יקרה לפני שתעמוד מולו פנים מול פנים.

הניצחון היחיד, אתה יודע, כשרק רוח אלהים על גבך כנאמר, "וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל".

להיות חולה זה אומר שנוצרה פירצה בתא שמור אצלך. זה אומר שהתקיימה הזנחה, מישהו לא עמד על המשמר.

להיות חולה זה אחד, ולבקש להבריא זה דבר אחר לחלוטין.

לבקש להבריא זה אומר שאתה צריך לשנות דפוסי התנהגות אצלך. האם אתה מוכן לזה? אני לא בטוח.

לבקש להבריא זה אומר להכיר את המחלה שלך מכל הכיוונים. זה אומר שאתה יוצא למלחמה. זה אומר שאין דרך חזרה. אתה צריך ללמוד תובנות חדשות על החיים. אתה צריך ללמוד ללכת מחדש.

אדם אינו מעריך את חייו מספיק. אדם אינו לומד מנסיון של אחרים. אדם מעדיף ללמוד על בשרו. והגיע הרגע ואתה אומר: "זהו – אני מוכן להבריא". התהליך הוא ארוך ומייגע. המון מכשולים ומשברים נכונים לך.

הבעיה החמורה של האדם שהוא מתחיל לחפש פרטים על המחלה. הוא רוצה לראות אותה פנים אל פנים. קודם הרי לא ידעת את שמה, קודם לא ראית אותה ממטר. ועכשו אתה מבקש לראות אותה – כי המחלה עכשו דנה אותך.

יש לך תוכנית. אתה תחפש את הרופאים הטובים ביותר. אתה תחפש את התרופות והדרכים להיטיב עמך. רק בעיה אחת שכחת. את עצמך לא לקחת בחשבון.

מבחינתך אחרי שקלטת את כל האפשרויות אתה מתארגן לחשוב כי אתה הולך להביס אותה. ואתה לא מבין. במלחמה זו אין כפתורים. אין מי שיעשה את העבודה במקומך. רק אתה והכלים שתרכוש או תצבור יעמדו לך.

זו אינה דרך של ק"מ אחד כי אם מירוץ למרתון. אתה חייב להצטייד בידיעות של רץ מרתון. אם נראה לך כי אתה תנצח אותה במאה מטרים הראשונים, אם נראה לך כי המחלה נכנעה לך בסיבוב הראשון התכונן לשבעה ועשרה ושנים עשר סיבובים.

הדרך ארוכה והיאוש עוד ישתלט עליך. לא נורא. אם הגעת ליאוש מצבך טוב.

חשיבה מחודשת:

היאוש הוא השלב בו אתה מתחיל להתרומם מהקרשים. הכל ענין של נסיונות וניסויים קלינים.

אל תלך אחר שולל של קסמים ולחשים, אל תלך אחר שולל של, לראות את האור בקצה המנהרה. פשוט, אתה צריך להיות במקום אחר על מנת לגבור על המחלה. ורק אם אתה במקום אחר המחלה לא תמצא את עצמה ותחפש לה קורבן אחר. אם כן תוספת של האות י' תסלק את החושך – זה עתה זכית לקבל מחילה.

אדם בריא הולך לרופא לשאול לשלומו. לאחר בדיקות שגרתיות הוא מודיע לו שהוא חולה. החולה בפאניקה. "אז מה אני צריך לעשות?" שואל את הרופא. נתחיל בכימותרפיה, אנו חייבים להכות בברזל. נראה מה יהיה. הנסיונות להכות את המחלה תלויים במספר גורמים. הטיפול הכימותרפי לבדו לא מספיק. צריך אדם להיות מוכן, להתכונן נפשית לכל השלבים, לכל המהמורות שיתקל בדרך. בביתו מחפש החולה כל פרט על המחלה. באיזה איבר היא פגעה, למה ומדוע. הוא גם בודק את הסיכויים, את הסיכונים, כמה עברו את זה בשלום, כמה לא.

החולה לעיתים מתעלם מהמחלה, לעיתים בז לה, לעיתים מקבל אותה. אבל מחלה כמו מחלה אינה פוקדת את האדם ביום בהיר. מחלה היא עצם מגופו של האדם, בשר מבשרו. ואם האדם לא היה עירני אליה היא שמה עינה עליו. מחלה כמו איבר פגוע מרמזת הרבה פעמים על הדרך בה אדם הולך.

ממבט אדם – אתה רואה את מה שאתה רואה.

ממבט של ציפור – אתה רואה הרבה אנשים, הרבה אירועים, הרבה נסיבות. אתה גם רואה מה קודם למה.

ממבט של לוין – אתה רואה גורמים, הרבה גורמים קטנים וגדולים המולידים בסופו של דבר את התהליכים היוצרים את תגובת השרשרת.

הפתרון להחלמה צריך לבוא מהשרש. כי טיפול שטחי אינו מרפא.

Memory of the Disease: 

Diseases are widely perceived as an organ issue, unassociated from the person or their actions. No-one accepts responsibility, just as camels cannot see their own hump. In order to begin the healing process, we need to disconnect from the problems that tie us to the disease. From a different perspective, we can look past the disease as a mere medical problem and discover answers elsewhere. For example, the problem could be financial – which is tied to livelihood, or relations – which is tied to family, etc.

The process:

The disease isn’t treated; the person is cured from their disease.

Patience (unlike patients), perseverance, faith plus the relevant tools, put the person on the road to recovery.

The disease lasts for years but the healing process is much shorter.The past cannot be retrieved, thus, the future should be built firmly and consistently with time.A sick person is situated in the dark, and their disease is a defensive mechanism, driving them to apply certain thoughts, whilst they walk around with nuclear reactors inside their body.A damaged organ consumes redundant energy, which can be transferred to another organ. The body aspires to be balanced. Left with no choice, it balances itself on the account of a healthy organ. A disease doesn’t just appear one sunny day. 10 years back, it announced it’s arrival but we just don’t listen. It is simply buried inside the body for years, waiting to erupt.

The disease is not an enemy, but a friend in medical disguise.A person needs no enemies. Sometimes we create them ourselves.Healing methods:

Guided imagery of the disease

Development of relevant spiritual tools

Mental strength

Disconnection from surroundings

A disease relates to any unsolved problem. The less attention we pay to it, the better. It will forget about us if we forget about it. Focusing on the disease requires energy and wastes precious resources. Sometimes the solution is nearer than we think, and sometimes is further away.Here is a story about a young child who suffered from breathing difficulties, that were getting worse over time. Doctors diagnosed the child as asthmatic and bombarded him with every medication possible from inhalers to pills and more. When the boy reached the age of four, his condition showed no improvement and his parents were getting impatient. So they took him to an alternative doctor who decided to check his ear, where he found a miniscule foreign object and simply removed it. Just over a year later, the boy's breathing was back to normal again.

Beating the disease: Victory of mind over matterBy acquiring the right tools, victory is feasible. We have lived our whole life for this moment – where we’ll be announced the victor. Who and what are we waiting for?

The development rate of a fetus can be theoretically compared to a disease. They both develop rapidly, albeit one is revealed and one is concealed. As the stomach grows each month, it’s development is obvious whilst the disease only becomes revealed once it manifests.

The fetus inside the womb is connected to the higher worlds where as the disease belongs to the underworlds.

Upon receiving news of disease:

Initial shock – The person does not conceive that they’re sick

Denial – Second stage, the person is in a state of denial

Faithless – At the end of the day, the person does not believe they will beat the disease.

“Then said David to the Philistine, Thou comest to me with a sword, and with a spear, and with a shield: but I come to thee in the name of the LORD of hosts, the God of the armies of Israel, whom thou hast defied.” Samuel 1, 17:45

We’re in shock as we face “Goliath”, a fierce three meter giant, with great strength and no compassion. He is looking to hit, and he hits hard. We’re in shock, we know we can’t stand up to him.

Our defense mechanism is down and there’s a breach. We’re either aware of the loophole, or we’re not.With our current tools, we know we can’t face the disease.We need a stratagem, an out-of-the-box solution.

Without the proper tools, we’re deep in denial and if unprepared for battle, we’re destined to lose.

Victory is possible if we invite god along, as written “ I come to thee in the name of the LORD of hosts, the God of the armies of Israel”Being sick, means that a breach was created deep in our system.Something was neglected and someone fell asleep on duty.

Being sick is one thing, asking to heal is another.Requesting to recover means changing our behaviour patterns. Are we ready for it? I’m not too sure.To recover means to know the disease inside out. It means war. There’s no turning back. We need to develop new insights on life. To actually relearn how to walk, like a child.People do not appreciate their lives enough. We do not learn from others mistakes and prefer to learn the hard way, on our own flesh.Then the moment arrives and we say “that’s it, I’m ready to heal”.

The process is long and exhausting. Many obstacles and crises await.The biggest problem is that people try to investigate the disease. They want to see it up close. Beforehand, they didn’t recognize its existence and didn’t care. Now they wish to see it face to face, because it’s sentenced us to life.So, we’ve got a plan. We’re going to find the best doctors around. We’re going to find medication and ways to cure the disease that suit our needs. The only thing we haven’t taken into account, is ourself.From our point of view, after we’ve taken all the possibilities into account, we’ve come to the conclusion that we’re going to beat the disease. We don’t get it. In this war, there are no magic buttons. No-one is going to the work for us. The tools we acquire will assist us on our quest. This is not a 100 meter sprint, it’s a marathon. We need to gear up like the pros. If we think that we’re going win in the first 100 meters, if we think we’ve won the first lap, we must be prepared for another 5,7 or 12 more.The road is long, and desperation will take its toll. Fear not, if we’ve reached the point of desperation, then we’re on the right path.A point to consider:

Desperation is the stage we begin to uplift ourself.

We must not wander astray, looking for magicians and fortune tellers, for the light at the end of the tunnel. We must relocate somewhere else to beat the disease, and only then, the disease will lose interest and search for a different victim. Therefore, by adding the letter ‘Yud’ (one of god’s letters) we will beat the darkness and earn forgiveness (מחלה – מחילה).

A healthy person visits the doctor and hears they’re sick with cancer. The patient panics “what should I do now”? The doctor replies “well, first we start chemo, we need to hit while the iron is hot and hope for the best”. The attempts to “hit” the disease are dependent on a few factors.“Hitting” the disease alone is not suffice. One needs to be mentally prepared for all the stages. For any potholes that appear along the way.At home, we look for any details we can find about the disease. Which organ it hit and why. We also assess the risks and chances, who succeeded and who didn’t.The patient often ignores the disease. Sometimes curses it. Sometimes accepts it. But the disease does not befall the person one sunny day. The disease is flesh and blood, part of the body and if the person was unaware of it’s presence, it put its attention in our direction. A disease, like an affected organ, usually shows us the crooked path of the patient.

Various outlooks:

Eye-level view: We see what we see

Bird’s-eye: We see many people, many events and many circumstances.We see what leads to what.

A satellite view: We see causes. Big and small causes that give birth to the process that create the chain reaction. The solution for recovery must come from the root, otherwise all others treatments will not cure the problem.We’re scared of the unknown. It’s like a thief at night. If we blind them, we’ll find they’re more scared than we are. So, would we be scared of ourself if we saw what others would see, at night?