המספרים בחיינו: מתאריך הלידה ועד היקום הסובב אותנו

המספרים בחיינו: מתאריך הלידה ועד היקום הסובב אותנו.

המספרים בחיינו, כפי שאנו מכירים אותם, הם אלו שהביאו אותנו עד הלום. אנו מרבים להשתמש בתאריך הלידה הלועזי והעברי. מעבר לזה אנו חוגגים בכל שנה את גילנו, כשכולם מאחלים לנו לחיות "עד 120 שנה".

משמעות 'עד 120 שנה' מאפיינת את משה אשר חייו נמשכו 120 שנה.

דברים פרק לד, פסוק ז

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

120 שנה הינם תמצית חייו של האדם השקול לנשמת חיים אחת. לומר, שכל חייו של האדם, כל עוד הם נמשכים בכל רגע נתון הם שאובים מתמצית החיים.

לא פעם אנו מגלים מאפיינים החוזרים על עצמם, מין תדירות או מחזוריות, גלים והד המושכים אותנו אליהם. כאילו המאמץ שלנו אינו משפיע עליהם ולהם חיים משל עצמם. בהגדרה האישית הדבר נקרא זעיר אנפין – עת כל העולם פועל וסובב ועובד בשבילנו. בהגדרה הרחבה יותר הדבר נקרא אריך אנפין שם השפעות היקום דוחקות בצו השעה וזה ממלא אחריו כעבד את אדונו.

הסובב אותנו אלו השמש והירח והכוכבים אותם אנו מכנים בשם מזלות. האדם בכלל מאמין בגורל ובמזל וגם ביעוד אשר מחכה לו. מהלכי החיים מגלים לנו מספרים פשוטים למראה כמו 1 (אחד) או 11 (אחד עשרה) ואפילו 111 (מאה ואחד עשרה). נראה על רגל אחת מה אנו יכולים ללמוד עליהם. קוצו של יוד מתחיל מהאות א', אחרת אח"ד. האדם המאמין באלהים אחד נמצא בתווך בינו לאות א' (אל"ף ובגימטריה 111). מסתבר שלא במקרה בראשי"ת מתחיל באות ב' כשהכל שואלים מדוע לא התחיל הקדוש ברוך הוא באות א'. אז זו התשובה. האדם מצוי בינות אלהים אחד לאות א' לפיכך הוא מצוי במספרים 11 (אחד עשרה) שם הוא חי. הכיצד יכול האדם לחיות במספר 11? אז ככה. זמן שמשי הינו זמן עת כדור הארץ סובב סביב השמש במשך 365 יום. זמן ירחי הינו זמן עת הירח סובב אותנו במשך 354 יום. נמצא כאן את הפער – 11.

קיים מאמר שלם אודות המספר 11.

השפעות המדינה שנולדה בשנת 1948 ניכרות בפליאה: כמה מקריות יכולה להתרחש בהקמתה.

14.5.1948 ובעברית ה' באייר תש"ח.

מסתבר שישראל בגימטריה 541 ואכן תאריך הלידה מצביע עליהם.

אברהם אבינו נולד בשנת 1948 לבריאת עולם.

ה'תש"ח בחשבון 5708 לבריאת עולם. והעולם נברא לפני 6000 שנה (ששת ימי בריאה) נחסר 5708 מתקבלת התוצאה 292 לומר, כל מי שנולד בישראל הוא צב"ר (292 בגימטריה).

המספר 4 (ארבע) נראה בדיוק כמו כל מספר אחר. אבל אם נתבונן באנומליה של המים נראה שב-4 מעלות המים מתרחבים עם ירידת הטמפרטורה במקום להתכווץ. מסתבר שהוראת השינוי מקורה במספר 7 (שבע).

ארבע בגימטריה 273.

שבע בגימטריה 372.

ראו כיצד המספרים מתהפכים.

שבע עניינו יום השבת – התהפכות ששת ימי החול לקדושת השבת.

הספר "כתבים עתיקים' – עוסק בחיבור בין תורה ומדע.

המים נחשבים לאיבר חי לו חיות משלו. בכלל, המים כנוזל נחשבים לפלא רק משום שהקשרים במולקולות שלהם צבורים כרשת ואחרים נשארים בפירוד, כשכל העת הם משנים את דעתם בהתאם לאנרגית התנועה שבם. ובענין הצמיגות, כאשר מולקולות המים קרובות זו לזו זרימת המים מהירה יותר וחלקה וההיפך, כאשר המולקולות מתרחקים אז המים נחשבים לצמיגיים.

נמצא הסוד המחבר בין תורה ומדע: אנומליה של המים והוא מופלא בפסוק שלפנינו. 

איוב פרק לז, פסוק י

מִנִּשְׁמַת-אֵל יִתֶּן-קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק:

פסוק זה עולה במנין 2173, דבר זה קשור לאפס המוחלט.

ארבע בגימטריה 273. כאשר ידוע כי ב-273 מתחת לאפס האנרגיה של המים עומדת – מצב בו מתקיים העדר מוחלט של אנרגית חום. הטמפרטורה שבה כל תנועת המולקולות והאטומים אמורה להיפסק. זאת אומרת שבניגוד למצב טבעי בו החומר הופך לאנרגיה או משנה מצורתו, מטבעו – בדומה למוצק שהופך לנוזל, שהופך לגז, הרי כאן הוא מתהפך.

המחשבה הראשונה היא, המים אמורים היו להתהפך באפס מעלות, אלא שהאפס עומד כנעלם להם ככתוב "כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד" ולכן ההוראה היא ב4 מעלות להתהפך.

שימו לב גם לפסוק ולמילים שבתוכו. 7 תיבות כאשר תחילת ההוראה בקרח – היא המילה הרביעית וסופה ב-7.

מנשמת בגימטריה 830 אל מול המילה קרח בגימטריה 308.

גם העובר עת מגיע זמנו לצאת אל אוויר העולם – מתהפך בבטן אמו, כשראשו מטה. כאילו מתקיים עוד מצב צבירה בחיים שאנו לא עדים או ערים לו.

מעניין כי, הקרח צף על פני המים, יען כי צפיפותו קטנה מזו של המים. אז יכולים בעלי חיים להמשיך לחיות, או יותר נכון לומר, עת הקרח מבודד את הקור שמעליו דבר השומר על טמפרטות המים שתהיה מעל האפס. רק 7/8 (שבע שמיניות) מהקרחון שוקע במים השאר מבצבץ החוצה.

משלי פרק כז, פסוק יט

כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב-הָאָדָם לָאָדָם:

פסוק זה ערכו 732. שוב חוזרים המספרים 273 והקשר למים ואדם. 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו' כי "בטרם אצורך בבטן ידעתיך" משום שהכל שקוף בעיני האלהים.

קרח הינו חסום לראיה. מים שקופים לראיה. יכול לב האדם להתקשות, ולפעמים באמת הוא נסתם ודורש התערבות כירורגית, והאדם מבין שמה שהוא לא מצליח להשיג בשכלו לבו ישיג.

מבקש האדם לראות מעבר לכתפו, מבקש הוא להבין את נפש חברו, ולא יכול. כך בנקודה כלשהיא, נקודה בה הוא פסל אדם, ממקום זה הוא משנה דעתו, כאילו פתח פתח מחדש – להקשיב, לראות, לאהוב, לחבב, לדעת. משהו מהחיצוני ירד לפנים, לומר פנים (חיצוני) לפנים (נקודת הלב).

המספר שבע ערכו 372 ועניינו יום השבת. זה מלמד על התהפכות הימים. ששת ימים אלו ימי חול כאשר יום השבת מתהפך לקדש.

כל ששת הימים פניו של האדם כלפי מטה וביום השבת פניו כלפי מעלה. אם כן, הנפילה של האדם בששת הימים מתחדשת לה בבחינת התרוממות הרוח והלב ביום השבת.

כאילו החיים עומדים בין ארבע (החיבור בין ארבע לנקודת האפס עומד על ארבעים) לשבע. ובצירוף שניהם 47 הרי "כי טוב" – זו החתימה.

בראשית פרק א

פסוק ד

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ:

נמצא כי קרח מכווץ (מונע רקבון ומחלות), חום מרחיב, רעב מצמצם, שבע מחמם. וביניהם נמצא בתווך שלג, כי שלג מחטא – שומר על החום לבל יברח (הופך את הטמפרטורה).

ישעיה פרק א

פסוק יח

לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְהֹוָה אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ:

תהלים פרק נא

פסוק ט

תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין:

משלי פרק לא

פסוק כא

לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל-בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים:

תהלים פרק קמז

פסוק טז

הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר:

ואם כל זאת אינו מדהים, גם טיפות הגשם אינם פוגשות אחת את רעותה, בדומה לפתית השלג בעל טביעת חותם יחודית משלו.

לסיכום:

סוד הגרעין המייצג את הארבע מבחוץ עומד על שבע המצוי בפנימיותו. ארבע שהפוך לו עומד על שבע. כך מגרעין שהוא דומם הופך לצומח וחי.

273

נמצא כי החיה (בגימטריה 23 המייצגת את הקליפה) מצויה מבחוץ עת המספר שבע מצוי בתוך, זו החיות.

הוראת החיות המצויה במספר שבע הינה ביטוי של המספר 47 המייצג את המילה "כי טוב". זו הוראת 'תגדל', 'תצמח'.

מענין כי רק ביום השני לא נאמר "כי טוב" וזה מהסיבה כי הגרעין צריך לגדול ולצמוח בבוא העת ולא בכל עת.

151

273

מכיון שנדרש האדם לבטא את תוכו כברו, נמצא שתוכו כברו אלו מי המקוה (ובגימטריה 151 במספר קטן 7).

אף הזיווג בין זכר ונקבה מתבטא בהתייחדות בין 4 (הזכר) ל7 (הנקבה) במהופך.

איוב פרק לח

פסוק כט

מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ:

כידוע לכל, כי אשה עוברת תהליך של התעברות בכל חדש, קרי, מספר הביציות שלה פוחת החל משלב המחזור. גם המים מתחדשים באותו אופן עת הירידה לארבע מעלות גורמת להם להתרחב במקום להתכווץ. המים שקבלו את תכונתם העיקרית מהוראת אמ"ר – אור מים רקיע נדרשים להחיות עצמם משל אדם (להתחדש כל הזמן). בדומה לאדם שנולד לא מכבר, והוא בן ארבעים, ונשמתו בת שלשת אלפים.

מהוראת הטבע, המים שולטים בעולם ב70 אחוזים כמו בגוף האדם.

אם כן, 'מחזור מים' נזקק לתוספת של אהי"ה (בגימטריה 372), אלו 21 אחוזי חמצן, ומטבעו מדובר בשני מימן וחמצן אחד (H2O). שני מימן וחמצן עולים במנין 468 כמנין הביציות של האשה החל מגיל 13 ועד גיל 52, סה"כ 39 שנה בפעילות.

נמצא כי 468 אחרת 4-68 מתחלק לחיים אלו חיות ההוראה העליונה משל חי"ה (זו הוראת הגרעין).

החיבור בין המדע המתחדש ללא הרף לבין התורה, שבין השורות הנסתרים, אף היא מתחדשת ללא הרף בבחינת "אין חדש תחת השמש". המדע כל כך שקוע בעצמו, בדעתו וזאת כאשר שיתוף פעולה, שיש בו האמרה 'טובים השנים מן האחד' יכול לחזק קשרים, לעודד מחשבה, לקרב ולאחד כוחות ועם.

ואני אומר, כל החיים מונחים לנו לפנינו ורק נותר לנו לחקור בהם כשהאמצעים הטובים ביותר עומדים לרשותינו – מדע ותורה.

אם הכל רשום והיד נתונה לבדוק ולהעמיק, לחדד ולהתחדש – מה טובו אהליך.

נקודת הרגע – היא ארבע, חכו רגע אחד: