המאבק בין בני האור לבני החשך:
משחר הבריאה המאבק היה בין בני האור לבני החשך. בעצם כולם נלחמים על אותה חלקת אלהים, כשכל אחד טוען לבעלות. מי בכסף, מי בחומר, מי באניה, כולם רוצים לשלוט ביקום, באור של החשך. המאבק הוא אכזרי וקשה למצוא בו צדק.
הקשת באה על הארץ להבדיל את החיים מעל המוות. הקשת בענן באה בזמן גשם ושמש.
גשם – עוסק בעניינים גשמיים, ארציים – חומר.
אור – עוסק בעניינים רוחניים, בלתי נתפסים, עולמות שמעבר, אמונה – רוח.
לאדם הדתי אסור להתבונן בקשת על מנת שלא יהרהר בחיי נצח, בחיים האחרים, שלא יכנס בו הספק. וכי הוא נדרש ללכת בבחינת 'נעשה ונשמע'.
שמואל ב פרק א, פסוק כב
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם:
ירמיה פרק מט, פסוק לד
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהֹוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל-עֵילָם בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ- יְהוּדָה לֵאמֹר:
לה כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאֹות הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת-קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם:
"שֹׁבֵר אֶת-קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם" מזכיר את נמרד. המאבק הוא בין בני האור לבני החשך.
לו וְהֵבֵאתִי אֶל-עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא-יִהְיֶה הַגֹּוי אֲשֶׁר לֹא-יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי (עֵולָם) [עֵילָם:]
לח וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם-יְהֹוָה:
לט וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (אָשִׁוב) [אָשִׁיב] אֶת-(שְׁביּת) [שְׁבוּת] עֵילָם נְאֻם-יְהֹוָה:
יחזקאל פרק א, פסוק כח
כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר- יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהֹוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר:
הושע פרק ב, פסוק כ
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח:
הקשת, אם כן, נועדה למנוע מצב מלחמת השמד – מלחמה בה בני אדם מפילים פצצות אטום אחת על השניה.
חבקוק פרק ג, פסוק ט
עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע-אָרֶץ:
פסוק זה מדבר על פצצת אטום ועל הנזק הרב שיכולה לגרום.
פסוק יא
שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ:
פסוק זה מצייר את רגע פיצוץ אטומי היוצר פטריה אטומית.
תהלים פרק מו, פסוק י
מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד-קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ:
במהלך השנים נמצאו 'כתבים עתיקים' המתארים את הפערים בין אלה מביני ענין לבין אלו מכחישי ענין. האחרונים חיים על הוכחות, נאחזים במדע, בטובי המומחים והחוקרים המוכיחים מעל לכל ספק שכל עשרים שנה יש בידיהם את ההוכחה הסופית בדבר קיומו של החומר על פני כדור הארץ. מנגד, בני האור נמצאים בעמדת מיעוט, ולכן הם נקראים לעמוד בנסתר ולא בגלוי כי האור מסנוור. בין לבין, בעולם המציאותי-חומרי הכסף שולט ולאף אחד אין את הרצון להסביר, שמחלה ניתנת לריפוי בעזרת כח המחשבה, שכן כח הגלולה הוכח כבר מדעית.
מדי פעם פורצים איבחות האור את חלל החשך כי הכל מבינים שהזוהר הוא רק אבק כוכבים של החברה המתקדמת. הכל רוכבים על גלי השלילה כי שם החומר גלוי ביתר שאת מאשר להסביר את ענין האור המייצר כוויות למי שמבקש לגעת בו.
החיפוש אחר האור הפנימי גורם לרבים לחפש את המפלט בדרכים עקלקלות או כאלה שקל יהיה לחזור משם. אף אחד, לא באמת מוכן להתמודד עם האמת, שהיא נעדרת.
לבעלי האינטרס יש רצון לשלוט בקצב ההספקה החודשית, חומר וקיום, משום שאלו לא יכולים להרים את הראש על מנת למצוא את כוכב הצפון, זה המצפון שאבד להם. בדרך, בני אדם מוכרים את נשמתם, אמונתם לכל המרבה במחיר. הרי חיים רק פעם אחת ואין הזדמנות שניה.
להוציא אדם מהחשך זה כמו להוציא מהסטרא אחרא את שליטתם בניצוץ של האור. חשבו על אדם התופס תפקיד נחשק והוא מנהל אותו ביד רמה מלאה בתאות בצע ויצרים. איזה אינטרס יש לו למסור את התפקיד למישהו שנראה בעיניו כדג רקק. אחרי שאדם טווה קורי עכביש קשה יהיה לשחרר אותו מהעצמה של התפקיד.
לרבים נראה שהאור הטוב והמיטיב ממעט להופיע והחשך שיש בו דעות וסטריאוטיפים מלא כרימון, ידו בכל ויד כל בו. עד שהצדק מופיע לוקח לו שנים רבות והוא כבר נשכח – אפילו שאותו אחד משלם עכשו על הפשעים שביצע.
למרות הכל, לא ניתנה הרשות בידי המשחית ובידי האחרא סטרא לשלוט לעולמי עד. הם רק מחזיקים במושכות כי מישהו שיחרר אותם. המעגל הזה, רחוק ככל שיהיה, רק משום שהוא נע על מאות ואלפים של שנים אפלות בטרם יראה האור לעיני העולם.
אם נצייר לרגע ציור בו האור צריך להתגלות, אזי נמצא כי אחרי אלפיים שנה שבו בני ישראל לכור מחצבתם. נכון שעתידם לא נראה כמי שמחזיקים באור של תורה אולם הם הסיכוי של העולם לעלות על דרך המלך. לא במקרה, כל יהודי נדרש לחשוב בכל יום, שיצא ממצרים, מהמקום הצר אל המקום הרחב.
אל לאדם לשכוח שהוא חלק ממאבק מוסרי שעתידו מעורפל – אם הוא יתן יד לכוחות החושך למשוך אותו. ניתן היה לדמות את המצב לשריפה ביער. שריפה שניתן לכבותה בעזרת כל התושבים ולא חלקם. העזרה יכולה להתבטא: מי במכונית, מי ברגל, מי בתפילה. כל אחד יכול לקחת חלק קטן כגדול. כל תרומה קטנה היא יותר מתרומה אפסית. כל רצון לשינוי חייב להיות עכשו. כי זה הזמן להאיר את החשך בזיקוקים.
ישעיה פרק ט
פסוק א
הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם:
תודעת האדם תלוייה בהבנתו את הסביבה שלו המושפעת מצרכים חיוניים של נחוץ וצריך ממקום של חסר. על ענינים רוחניים יכול הוא לוותר עליהם לעת עתה כי עניני דיומא קודמים להם. מתי הוא נזכר? כשהצורך הופך לנחוץ. עד אז יכול הוא להתעלם מהם ואפילו לדחותם רק כי אמונתו אינה תואמת אותם.
בתווך מתקיים איזור הרטיטה המאפיין את המאבקים המנוגדים בין בני האור לחשך, שלהם יש מאפיינים ברורים רצון לאחוז בקיים. התמוטטות הקיים משאירה חללים בהם כל היתר מצטופפים בתקווה להמשיך לנהל את העניינים ביד רמה. כאמור, הצורך הקיומי גדול ומנגד הכליה רובצת לפתחו של האדם הנאור כל העת. יש מי המבקש להשמיד ולכלות ויש מי המבקש לברוא עולם טוב יותר. הכוחות המנוגדים מתווכחים כל העת כשבתווך חלים מדי פעם חוקים חדשים הדורשים עדכונים שוטפים.
פתאום לכל כלל יש יוצאים מהכלל ומתברר שכדאי היה דווקא בתקופה זו לנהוג ביוצא מהכלל כאל כלל חדש.
בתווך כאמור קיימים כוחות הכבידה המונעים מהאדם החומרי לראות מעבר לכתפיו. רק מי שהוא בעל חזון יכול להציץ מעבר כי הארה מצוייה בפתחו של התהליך.
בתווך מתרחשים כל העת קשרים ותקשורות עם שדות האנרגיה הגבוהות והנמוכות המבטלים לעיתים זה את זה והמתחדשים למרות הכל כל פעם מחדש.
אשרי האיש הזוכה להגשים חלומות, אשרי האיש המבטא את עצמו מעבר לכוחות המשיכה של החומר, אשרי האיש המצית אש בליבם של אחרים, המגלה להם שאפשר לעשות את הבלתי יאמן.