כח המרפא של החשך

כח המרפא של החשך

כשאנו מבטאים את המילה חשך אנו מתכוונים למשהו רע שלא כדאי לחבור אליו, משהו מפחיד. חשך שהוא העדר אור, בשונה מאור המייצג עולם חיובי, נעים, מלטף. מדהים להיווכח שבלילה, בחשך, אנו הולכים לישון. זה זמן הצמיחה. בלילה הגוף נרגע ומתרגע, מתחדש ומתחזק. משהו עוטף את האדם, שומר עליו.

בראשית פרק א

פסוק ב

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם:

תחילה היה זמן של שבירה – "תהו" ואחר הגיע התיקון – "ובהו" כשהוא מצרף עמו את ההתגדלות של הצמיחה – "וחשך".

כשמעל הכל תנועה של אנרגיה קיומית מאפשרת את החיים על פני היקום – "ורוח אלהים מרחפת".

החשך מעניק למעשה את היסוד לתכלית החיים. הרי האור, בדומה לשמש, רב אורו מלהכיל את עיני האדם, לפיכך הוא יסנוור ויעוור את עיניו. מעבר לכך, מה שמגן על האדם זו עטרתו הקרויה בוצינא דקרדינותא – האור השחור.

אנו בני האדם מבינים שמה שאנו רואים הוא נגלה ומה שאיננו רואים הרי הוא נסתר. בפועל עיננו אינם יכולות להכיל את הכוחות שמעבר לנו. זו הסיבה שאישוננו כולו שחור ורק אור דק עובר דרכו.

משה בתיבה מדמה את בריאת היום הראשון – יום אחד.

שמות פרק ב

פסוק ב

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים:

נח על התיבה שלו מדמה את היום השני לבריאה.

איוב פרק כו

פסוק יא

עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ:

בפועל האמת היא נעדרת, ורוצה האדם שהאמת תצא לאור. לראות את האמת יוצאת לאור, זו שניה של הצצה. הכל נסתר, כולל האור שאנו מכנים אותו יום. האדם מהלך בכל יומו על קצה התהום, כחוט השערה בינו לבין החיים והמוות. כל מערכות הגוף מצויות בחשך, כשלמעשה הם מלאות אור פנימי – אור חיות.

נדמה את האדם, על משקל אור וחשך, דרך הבטריה. האדם מונע על פי חמצן והבטריה על ידי חומצה. הבטריה זקוקה לפלוס ומינוס ולאדם יש טוב ורע על כל המשתמע. לבטריה יש אורך חיים קצר מועד ולאדם גם. את הבטריה יש להטעין מדי פעם, מה שאומר, שנדרשת היא לפעולה ולהתרוקנות בטרם תתמלא מחדש. והאדם נדרש להתרוקן, בלשון ליפול, ולהתמלא מחדש, בלשון לקנות דעת עליונים, להתחבר למקורותיו.

מערכת החיים של האדם סגורה לפיכך כל ההתחדשות שלו נעשית בלילה, בשינה דרך החלומות, דרך נקבי החיים שלו. מעניין לזכור כשאדם הולך לישון הוא עוצם את עיניו, לכאורה למצב של חושך, כשבעצם הוא מצוי באור פנימי.

מדוע לא מדליקים אור בשבת?

משום ששת ימים האור החיצוני דולק וביום השבת האור הפנימי. בראשי"ת אחרת יא"ר-שב"ת.

חומר גלם עולה ע"ה חש"ך. דבר המלמד כי הפרי שהוא בסר אינו ראוי לתכולתו עדין. רק שמפינה מקום, חלל בתוכו, יכול הפרי להבשיל, זה זמן ההתעוררות, מוכן לקלף מעליו את הקליפה שהגנה עליו. מבחינתו של האדם השמים תמיד מעלה והארץ תמיד מטה.

שמים – שיש בהם אש ומים.

ארץ – שיש בה אדמה ואויר.

ושניהם מתהפכים כל העת. כי האדם מכיל הכל בתוכו.

מתוך החשך שהגוף שרוי בו זורח האור. כמו אור בקצה המנהרה, כמו הידיעה שאין טוב מבלי רע.

תהלים פרק יח, פסוק יב

יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת-מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים:

"ישת חשך סתרו" זה הכתר עליון הנקרא בוצינא דקרדינותא. שורשה של בוצינא דקרדינותא, הוא מבחינת נקודה תחת יסוד דז"א, שנקראת עטרת היסוד. בשעת הגדלות דז"א, נבחן מקום הבוצינא דקרדינותא, במקום פי החזה דז"א. וטעם הדבר הוא, כי בעת גדלות מתעלים חג"ת ונעשים לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ויוצאים בו נה"י חדשים. ואז נמצא שהיסוד עלה ונעשה ממנו שליש עליון דת"ת. ואז נמצא נקודת המלכות דבוקה בהיסוד, שם בסיומא של היסוד, שהיא עומדת בפי החזה.

כזכור יהודה שכב עם תמר לאחר שזו התחפשה לזונה. לאחר שהתגלה שהיא בהריון בקש להוציאה לשריפה. אלא שתמר קבלה מיהודה מבעוד מועד את הערבון, חותם והפתילים. ואלו משהועמדו לפניו ידע שתמר צדקת ממנו וממנה יצאו פרץ וזרח, יסוד המלכות לשולשלת דוד ושלמה – בוני בית המקדש.

ערבון, חותם והפתילים שקולים כנגד ערב, בקר וצהרים, הרי יום אחד. להביא ליסוד המלכות, להקים סוכת דוד הנפלת לנצח ישראל.

ישעיה פרק נח

פסוק י

וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם:

ישעיה פרק מב

פסוק טז

וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא-יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים- מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים:

"אָשִׂים- מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר" שידע האדם שהוא לא לבדו. שיזכור מהיכן בא ולאן הוא הולך. זה עמוד האש ההולך לפני בני ישראל במדבר.

ישעיה פרק מה

פסוק ג

וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהֹוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

"וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים" יען כי האור הגנוז נמצא באדם אם רק ידע להתחבר אליו. להוציא מים מהסלע בסוד "מגלה עמקות מני חשך".

ישעיה פרק מה

פסוק ז

יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה:

אור הבריאה הוא רב בעוצמתו ונסתר במידותיו משום שיש בו הרבה רחמים. לעומת זאת האור מעולם היצירה הוא אור המדע המחפש פתרונות יצירתים לנצחיות האדם, לתרבות שלו, למחלות שלו. ומתקשה לגבור על עצמו, על יצריו.

ישעיה פרק ס

פסוק ב

כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהֹוָה וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה:

אלו הקליפות הקדושות המגינות על האדם מפני עצמו.

לסיכום:

ישעיה פרק לד

פסוק יא

וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ-בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו-תֹהוּ וְאַבְנֵי-בֹהוּ:

"וְנָטָה עָלֶיהָ קַו-תֹהוּ וְאַבְנֵי-בֹהוּ" זו הליכה על פני תהום כשטבעת של אש סביב, לשון עטרת.

חשך משל אש קרה הנושאת בתוכה אש"ה קר"ה (עולה במנין תור"ה). זו הצמיחה החיצונית כמלבוש לאור, היא אש"ה חמ"ה (שמש).

חשך כמעשה הגרעין המחכה להקבר באדמה לשם הצמיחה, רוצה לצאת אל האור. זהו החומר הגולמי שבתוכו אור שופע, אור עליון וסביבותיו אור דיצירה.

מים שגובלים בעפר נקראים תהום, ובעמיקותם יעלו לתהומות.

בה"ו מבטא את אבן השתיה.

בראשית פרק כז

פסוק א

וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:

"וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" יען כי יצחק הנושא את תכונת גבורה מלמד סניגוריה על עשו, על החייתיות שמקורה בחשך. עשו הוא אדם-חיה (בגימטריה 68 כמנין חיים) המכיל את תעצומות החיים הבסיסיות הנדרשות להשרדות. זהו כמעט המקור לנצח ולא מספיק. דווקא השילוב בין חשך ואור, בין עשו ויעקב כשהלה מעביר את הכותנות עור – בגדי החמודות, מאפשרות לגלות שמלבד חכמה גרידא נדרש האדם לתעוזה, מהירות המחשבה, היכולת לפעול בתנאי לחץ, כושר אילתור והידיעה שישנו כח עליון המאיר עליך כשאחרים רואים אותך בחשך, נסתר מעיניהם, כצל.

מעניין לזכור כי את הפילם (סרט שהינו תשליל) מפתחים בחשך, זה הנגטיב.

לפיכך בעת הפיתוח עליו מתקיימים בו כל המשלימים שבו. כלומר, יש לחפש את כל הצבעים המשלימים של התמונה. לדוגמא, גוון צהוב בהיר מתקבל ככחול כהה, אדום כהה יופיע כתכלת ירקרק (ציאן).

בכלל חשיפה לאור השמש צריכה להיות מינימאלית, והעור מדמה לכסף המשחיר והדורש מירוק מדי פעם. לא במקרה האדם לבוש לא רק ככסות אלא כהגנה לחייו. לפיכך גופו-עורו נמצא בצל ובלילה בשינה – מצוי בחשך.