עמלק: פרצופו האמיתי

פרצופו האמיתי של עמלק:

על מלחמת הקיום ביקש עמלק, הוא ראשית הגוים הקרוי בכור, אשר בקש אף הוא לזכות בתהילת עולם. למעשה אף מצרים על בכוריהם רצו בתהילה אלא מטבע הדברים, יכול לזכות רק אחד – הראוי מכל. והכל מבינים, בני השפחה יקבלו את התהילה רק כשבני המלך נישלו ממעמדם. עמלק נמצא בכל אדם, אלו כוחות השאול, המפתים את האדם לאבד את הזהות והאני שלו, ולאחריו גם את כל היקרים לו. בעיקר, מזנב מאחור בחוליה החלשה.

משלי פרק ז, פסוק כז

דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יוֹרְדוֹת אֶל-חַדְרֵי-מָוֶת:

שאול מתבקש להשמיד את עמלק והוא אינו עושה זאת. כתוצאה מכך הוא מסולק מהמלוכה ודוד מקבל מלכות שמים.

בפועל יעקב מברך את נכדיו שיהיו שקולים כנגד שמעון וראובן בניו. ראובן הוא הבכור, מספר אחד, ושמעון הוא מספר שנים אחריו.

יעקב מעלה על נס את אפרים ומנשה מול ראובן ושמעון. למתבונן מהצד נראה כאילו בניו, ראובן ושמעון, מסולקים מי"ב השבטים ולא כך. דווקא בשל היותם ראויים למלכות י"ב השבטים הם הדבקים במטרה זוכים להיות אלו שיתמודדו עם עמלק – פנים אל פנים. לשם כך ראובן ושמעון נדרשים לרדת לעמקי הקליפות כשחבל אחוז לגופם, בדומה לבני נח,

בראשית פרק ט

פסוק כג

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:

ובחבל מצויים אפרים ומנשה – אפרים על שום אפר ומנשה על שום אובדן הזכרון.

למעשה עם ישראל הועמד במשך כל השנים בסכנת השמדה, סכנה ששמשה לו בכל פעם מחדש את הצורך להרים את הראש ולחפש את האלהים שאבד. משרש בריא לשרש חולה ועד לשארית הפליטה ושוב חלילה. מגלות לגאולה.

שמעון ולוי:

החיבור שמעון את לוי הינו חיבור מסוכן המוליד עמו שפיכות דמים.

שמעון בגימטריה 466.

לוי בגימטריה 46.

לפיכך הפרידו שמעון מעל לוי. וחזקו את שמעון במנשה, ואת ראובן באפרים.

בראשית פרק מט

פסוק ה

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:

פסוק ו

בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ- שׁוֹר:

אל תקרא "בסדם" כי אם בסדום – לשון עריות וכליה.

פסוק ז

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:

 

לרוב האדם אינו רואה את כל התמונה. מקרוב רואים את החושך, את הרגע. מרחוק רואים שיש יד מכוונת – יד אלהים בדבר.

 

עם ישראל עומד למבחן כל העת. מהתבוללות ועד עריות. המאבק המתיש על עקרון החיים, על שלשלת החיים, לזכור ולא לשכוח.

חומר למחשבה: אם קבוצת מטיילים נקלעת לסופה עזה כשחייהם מוטלים בסכנת חיים. את מי ישלחו להצילם? ישלחו להציל אותם אנשים מיומנים ומאומנים, ראויים, אחראים עם נסיון וידע רב. כאלה שיש להם האומץ, אידיאל והידיעה שחייהם שלהם בסכנה.

דברי הימים א פרק ד

פסוק מב

וּמֵהֶם מִן-בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם:

פסוק מג

וַיַּכּוּ אֶת-שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

שופטים פרק ה

פסוק יד

מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקֲקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר:

שרשו של אפרים נמצא בפרו ורבו זו נקודת ענ"ג, אחרת נג"ע – לשון גילוי עריות.

בראשית פרק לו

פסוק יב

וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת-עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו:

אם אליפז הוא בן עשו ולו פילגש ושמה תמנע, הרי בפסוק הבא היא בתו של אליפז וגם פילגשו, לפיכך מתקיים כאן גילוי עריות. הכל משרש עשו.

דברי הימים א פרק א

פסוק לו

בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנַע וַעֲמָלֵק:

שמות פרק יז

פסוק ח

וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:

כשמישהו אינו רואה את הסיכון, אינו מבין את הסיכון, סתם נוטל סיכון או פשוט מתפתה לו התוצאה יכולה להיות הרת אסון (הריון שיש בו פגם – הריון פגמא).

שמות פרק יז

פסוק יא

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:

נאמר על הציצית "פתיל תכלת" אך בפועל לובשים 'לבן'. הכל כנגד גילוי עריות.

במדבר פרק טו

פסוק לח

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:

במדבר פרק כד

פסוק כ

וַיַּרְא אֶת-עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

דברים פרק כה

פסוק יז

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:

פסוק יח

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:

לא במקרה נמצא עמלק במדרגת הנחש, זה מלמד על חלק התחתון בגופו של האדם, על כי היסודות שלו, אלו יצריו מופעלים מראית הבהמה. רק אם מצליח האדם לגבור על העולמות התחתונים מצליח לראות את העתיד, את דורות ההמשך.

נמצא כי ראובן האחראי על הקר"י, לשון "קרך" ושמעון אחראי על "עייף ויגע" זו נקודת הרוצח (קין שהוא עייף ורצוץ) שהוא עייף נפשית.

פסוק יט

וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:

"תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" – זה הדיבר האחד עשרה.

דברים פרק א

פסוק ב

אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

המספר אחד עשרה הינו כלי הליכה של האדם עלי אדמות. מכאן שמבקש עמלק למחות את קיום שרש היהודי מעל האדמה. ראו את מעשה השואה – את הרצון להשמיד ולמלוק עד עפר את האדם היהודי – גם שיבוא יום המחרת לא יראה אור ולא ירצה לקום. נקודת השמדה זו מכוונת למקומות הנמוכים ביותר, זה מקום החיה. לפיכך החסיר האלהים את נפש חיה מעל הארץ ורק לאדם היהודי נתן את האות ל'-נפש חיה למען יגדל ויצמח מעליה.

על עשרת הדברות נאמר: זכור ושמור. וכאן "לא תשכח".

מענין שמדינת ישראל הוקמה בשנת תש"ח חסר כ' (ת"ר).

עמלק הוא נחש, עמלק הוא לבן, עמלק הוא המן הרשע, עמלק הוא צורר היהודים.

שמואל א פרק טו

פסוק ז

וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת-עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרָיִם:

פסוק ח

וַיִּתְפֹּשׂ אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ-עֲמָלֵק חָי וְאֶת-כָּל-הָעָם הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב:

שאול, כמו ראובן ושמעון, כמו אפרים ומנשה, נדרש היה להתמודד עם עמלק. מנשה ואפרים ממקום שמור וזכור ועל תשכח, זה "נשני".

בראשית פרק מא

פסוק נא

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי:

פסוק נב

וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

משה התנפל לפני האלהים על עם ישראל – זו היתה נקודת השפל, נקודת עמלק.

דברים פרק ט

פסוק כה

וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת-אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת-אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי-אָמַר יְהֹוָה לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:

ישעיה פרק כח

פסוק ד

וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה:

יען כי נדרש אדם להקריב "כל פטר רחם להויה" "וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה".

הרי עמלק בקש לעצמו גם את הבכורה בסוד "הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה".

שמות פרק יג

פסוק יב

וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם לַיהוָֹה וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָֹה:

פסוק יג

וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:

בראשית פרק מא

פסוק ה

וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:

פסוק ו

וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:

פסוק ז

וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

לשון יוסף "שבע שני רעב".

במדבר פרק כה, פסוק א

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב:

שטי"ם הוא ש-ט-ן, חשוב כמה עמוקה התהום, עד לאן גילוי עריות מרחיק, מבחינת עמלק בתחפושת.

פסוק ג

וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר-אַף יְהוָֹה בְּיִשְׂרָאֵל:

פסוק ה

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:

כזכור נאמר לשבט לוי להרוג כשלשת אלפים מאחיהם עובדי עגל. זוכה שבט לוי והועמד נגדו רק שבט שמעון לו נותר עון.

פסוק ח

וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

פסוק ט

וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:

פסוק יד

וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן-סָלוּא נְשִׂיא בֵית-אָב לַשִּׁמְעֹנִי:

פסוק טו

וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת-צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן הוּא:

פסוק יח

כִּי-צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר פְּעוֹר וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת- נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה עַל-דְּבַר פְּעוֹר:

לסיכום:

הפער בין יעקב לישראל עומד על 359, שזה עמלק המזנב בנחשלים.

לשם הדוגמא אדם שמתחיל לשתות לשכרה.

שלב ראשון, הכחשה. בתחילת המהלך הוא מכחיש שיש לו את הנטיה הזאת כי אם הוא רק מתמזג עם החברה. הוא מרגיש שיש לו שליטה במתרחש.

השלב השני כבר קיימת בו בהכרה את הרצון להמשך לשם. את זה הוא כבר מבצע כשהוא ממציא את עצמו מחדש – מסיבות מזדמנות או מסיבות של הרגע. מהלך הזה יקרא דחיקה – בה הוא דוחק את עצמו לשם, כמו מגנט.

השלב השלישי האדם כבר מכור, משהו או חלק ממנו כבר אינו בשליטה. לפיכך הוא מבקש לקנות לעצמו אחיזה בכל יום או בשעה מאוד מסויימת.

במפעל החיים הזה האדם עובר את התהליך משלב ההכרה לשלב הערפול, שמטבעו הוא כבר לא מבין את הכוחות הפועלים עליו. במקרה זה – האדם יכול למצוא את עצמו באובדן ובהשמדה עצמית. אם כן עמלק נמצא בכל אדם, אלו כוחות השאול המפתים את האדם לאבד את הזהות שלו, שלאחר מכן את האני שלו – אלו כוללים גם את כל היקרים לו. הכל מלמד אותנו על מושג רמאות: יעקב מרמה את אביו ואת אחיו עשו. כשלמעשה המאבק האמיתי הוא על הבכורה: מצרים, עמלק, ישראל.

בתחתונים רמאות היא שקר לבן – ככה לפחות זה מוצג. בעליונים זה ר"ם-או"ת. מה שבעצם עשה משה והרים את ידו עת גבר ישראל, וכשהוריד ידיו גבר עמלק. ולא במקרה עמל"ק בגימטריה ר"ם או מ"ר. כידוע מעשה גילוי עריות ניתן לתקנו רק אחרי עשר דורות. ראו את מעשה נח שלאחר עשר דורות מופיע אברהם.