מה בין הכרובים לעגל הזהב?

מה בין הכרובים לעגל הזהב?

עגל הזהב מדמה נשמ"ה אחרת ש"ה (הוא עגל) ומ"ה יחדו ש"ה-מ"ן הרי סימן. לומר, רצון האדם להחיות את העולם הגשמי ולכפות עליו את רצונו. מעשה העגל נעשה על ידי כלל העם או רוב העם לציין כי זהו רצון הכלל ולא הפרט. כאילו הכלל אחראי על הפרט ולחילופין כופה עליו לקבל את מעשיו כמו אלו החוקים משמים. מעשה עגל הזהב מדמה אדם המצייר כיצד יראו הבנים הממשיכים שלו. יאמר, "הייתי רוצה שהילד שלי יהיה בגובה מטר ושמונים, עינים תכולות ושיער אדמוני. רוצה האדם לשלוט בבריאה (שיבוט, מניעת מחלות). עגל הזהב הינו ביטוי של האדם לשלוט במקום, חסר זמן.

בראשית פרק ג

פסוק כד

וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:

"וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים" – אלו עננים, סערה, רעם. מה שמוליד את הקול.

"וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" – אלו ברקים.

בהר סיני בדרך לקבלת התורה

שמות פרק יט

פסוק טז

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:

 

שמות פרק כה

פסוק יח

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:

"מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת" זו מידתם של הכרבים.

כפר זו מידתיות של ערבון, וערבון זה חלק ממנחה וקורבן. נמצא אם כן כי לכרבים ארבע פנים: כפר, ערבון, מנחה, קורבן והם שקולים כנגד "חתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ".

פסוק יט

וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת- הַכְּרֻבִים עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו:

כרוב אחד נושא את האות ן' וכרוב שני נושא את האות ם' (בגימטריה גדולה 600 פלוס 700 יחדו 1300 (הרי א'-ש).

מ"ן זה אד"ם באנגלית (man).

פסוק כ

וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל- אָחִיו אֶל-הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:

פסוק כא

וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל-הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:

פסוק כב

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" זה המרחק בין שמים וארץ, בין לב הוא רגש למח הוא השכל. זו משמעות הנחת התפילין, בשל הרצון לחבר בתוכו וכברו. שיצליח האדם להיות שלם. באין מתווך כי הכל מצוי בתווך. אם תרצו בין סיבה למסובב, בין נשימה לשאיפה. משהו שהוא מעבר לזה.

 

במדבר פרק ז

פסוק פט

וּבְבֹא משֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:

 

שמואל א פרק ד

פסוק ד

וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית-יְהֹוָה צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי עִם-אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס:

נמצאו ג' פנים:

"ישֵׁב הַכְּרֻבִים" – נוכח בקדש הקדשים ולו שבעה ענני כבוד.

"יֹשֵׁב כְּרוּבִים" – שורה על עמי העולם.

"יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" – שורה על העולם. בתחום האתר, חלל, יקום.

תהלים פרק צט, פסוק א

יְהֹוָה מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ:

דברי הימים א פרק יג, פסוק ו

וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל-יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל-קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת- אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְהֹוָה יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם:

מלכים א פרק ו, פסוק כז

וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת-כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף-הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל-תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל-כָּנָף:

פסוק כח

וַיְצַף אֶת-הַכְּרוּבִים זָהָב:

מלכים א פרק ח

פסוק ז

כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל-מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל-הָאָרוֹן וְעַל-בַּדָּיו מִלְמָעְלָה:

יחזקאל פרק י

פסוק א

וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל-הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם:

פסוק ה

וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ:

פסוק ט

וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ:

פסוק י

וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן:

פסוק יב

וְכָל-בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם:

יד וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי-נָשֶׁר:

טו וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר-כְּבָר:

פסוק יז

בְּעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ אוֹתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּהֶם:

פסוק כ

הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר-כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה:

חי"ה בגימטריה 23 (2 חלקי 3), ומלאך נמצא על הארץ שליש (1 חלקי 3) בבחינת שלישו של האלהים. מזוזה היא שדי ממוקמת בגובה שני שליש המשקוף בסוד "וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ".

כב וּדְמוּת פְּנֵיהֶם הֵמָּה הַפָּנִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל-נְהַר-כְּבָר מַרְאֵיהֶם וְאוֹתָם אִישׁ אֶל-עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ:

כרוב הוא שור בבחינת, הבט קדימה וראה, לשם ישר-אל.

כרוב אחרת רוכב על עב.

שו"ר זה בט"ח באנגלית (sure), כי מחפש לו האדם להשען על משהו.

עגל הזהב הוא אחד והכל הלך אחריו.

שנים כרבים אלו זכר ונקבה, פנים ואחור, גדול וקטן (אריך אנפין אל מול זעיר אנפין), מקבל ונותן.

החיפוש אחר כבוד מוליך אדם לעיתים בדרכים פתלתלות ועקלקלות.

תהלים פרק קו

פסוק כ

וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:

בקש האלהים "עשו לי מקדש" לשם התחום שבו. הרי צמצום.

שמות פרק כה

פסוק ח

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

רגע הקדושה מתחלק בין זמן ומקום. זמן שהוא עת והוא קבוע כמו יום השבת. ואילו המקום מחייב את האדם לפעול בדרך מסויימת שתלוי בזמן. לפיכך קדושת המקום תלויה ברוח האלהים כשקדושת הזמן מרחפת כל העת.

ויקרא פרק טז

פסוק ב

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת:

במדבר פרק ט

פסוק יח

עַל-פִּי יְהֹוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-פִּי יְהוָֹה יַחֲנוּ כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל- הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ:

ממבט אחר, פרסום, הצלחה, מלחמה ועשית שלום, זכיה, קניה, הכל תלוי בדבר והדבר תלוי בו. מה שמכנים אותו מז"ל – מקום זמן לשון.

עמי העולם נוהגים אחרת. קדושת המקום תלויה בזמן, לשון, המקום הוא העיקר כל עוד האדם חפץ בו. יוצא כי, האדם הוא המנהיג את המקום.

בהמשלה, אדם מקיים אירוע בו הוא מזמין את כל האורחים וגם את אלו המשתתפים בו.

הוא מרגיש שהכל תלוי בו.

איוב פרק לה

פסוק ה

הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ:

תיקון החיים נראה כך. בהמשלה לדוגמנית בסטודיו המבצעת תנועות כשכל העת הצלם מצלם. לבסוף בוחרים את התמונה הטוב היותר.

מחשבה מחודשת:

הזהב אומנם טהור אך מלא סיגים כי הוא זהב ממקום אדמה.

עגל הזהב מוגבל במקום וגם בזמן. אין לו פירות והוא חיצוני בלבד.

מעשה עגל הזהב הינו היפוך של נעשה ונשמע. לומר, קודם נראה ואחר כך נשמע.

אלף אלפי הבדלות, הכרובים שזכו לקבל כל אחד באות ן' ו-ם' הרי הם שנים שאינם אחד. לומר, כל אחד ביחד ובנפרד יכול להשפיע על התוצאה. תוצאה שהיא ילד משותף ולו אחריות משלו. הכרובים מדברים על התווך, תווך שאינו מוגבל בזמן או במקום. לפיכך יש בהם אחריות ושיתוף פעולה בין המקום לזמן. רק מה שקיים בתווך הוא בעצם כח עליון, זו שכינה המגשרת, מחברת ומתעלה מעל אהבה ורצון ואו שיתוף פעולה.

גם אהבה עזה ככל שתהיה באם אינה ממלאת אחר חובה העליון סופה להגמר, להעלם.

זהב הכרובים הינו זהב ממעמקי האדמה, והוא זהב טהור נטול סיגים.

הכרובים הינם בחזקת זכר ונקבה ככתוב

בראשית פרק א

פסוק כז

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

הכרובים נעים בזמן ואינם מוגבלים למקום. יש להם פירות משום שהם קשורים בחבלי הדי.אן.אי של האדם המונע מתוכם.

מעשה הכרובים בתווך מצוי החשמל. הכל מצביע על אנרגיה השורה במקום, שורה בזמן. לשון נעשה ונשמע הוא רצון וכוונות של אדם להתעלות אל על.

הפער בין עגל זהב לכרוב עומד על האות א'.

א' מורכבת מהאותיות יי"ו. נמצא כי

בראשית פרק ב

פסוק ז

וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

וייצ"ר אחרת אר"ץ כי נפל בה וחרט בה את שמו. אם נכנס באדם היצר ואבד לו הת"ם.

שמות פרק לב

פסוק ד

וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

נפלה האות י' העליונה מעל האות א', אבדה א'-מ"ת בבחינת נשמה ללא גוף.

אם עסקינן במידות הרי מעלות התפתחות אדם היא מדבר. זו מעלת הנשמה המבדילה אותו מכל השאר שבעולמותיו.

בתחילה דומם כי מפרידים מעליו את הצומח – הפער ביניהם עומד על אלמוג.

בהמשך נמצא את הצומח המופרד מהחי – הפער ביניהם עומד על צמח טרף.

אחר החי מופרד מעל המדבר – הפער ביניהם מצוי בקוף.

ולבסוף נמצא כי המדבר מופרד מהאלהות – הפער בינהם מצוי במלאך.

בסופו של דבר רק תוכו כברו יבטיח כי הכרובים יתאחדו לאחד. ואילו עגל הזהב תוכו אכן כברו, זה מה שיוביל אותו לתהום, לשאול.