חג סוכות

חג הסוכות: ארבעת המינים

חג סוכות מבטא יציאה מבית למקום ארעי. אל לאדם לסמוך על ביתו החזק, על עושרו, על עצמו כי אם חומתו אינה איתנה מבפנים. הרי שהיא תקרוס באם לא ימלא אחר מעשה האלהים, באם השכינה לא תהיה מעל ראשו.

ויקרא פרק כג, פסוק מ

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:

"פְּרִי עֵץ הָדָר" בגימטריה 'הקמת המדינה' ומייצג 'אתרוג'.

"כַּפּת תְּמָרִים" בגימטריה 'זרע בראשית' ומייצג 'לולב'.

"עֲנַף עֵץ עָבת" בגימטריה 'ארץ ישראל' ומייצג 'הדס'.

"וְעַרְבֵי נָחַל" בגימטריה 'שלום' ומייצג 'ערבה'.

ארבעת המינים משולים לארבעה בנים בהם דיברה התורה:

חכם – להדס יש ריח.

תם – לאתרוג יש ריח וגם טעם.

רשע – לערבה אין טעם ולא ריח.

שאינו יודע לשאול – ללולב יש טעם.

בברכת ארבעת המינים לוקחים ג' הדס (על שום חוט השלישי שלא יפרד. זהו הקשר בין בני זוג והחיבור ביניהם המוליד ילדים. חיבור בין אדם לאלהים המחבר והמאחד והמזווג).

קהלת פרק ד

פסוק ט

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָכָר טוֹב בַּעֲמָלָם:

פסוק י

כִּי אִם-יִפּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ:

פסוק יא

גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם:

פסוק יב

וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק:

ב' ערבה (על שום טוב ורע. המאבק ביצר והנצחון של הטוב על הרע בעולמות העליונים. אל מול הקושי בעולמות התחתונים).

אחד אתרוג

אחד לולב

סה"כ ז' עלמין האוחזים ברקיעין.

איחוד ארבעת המינים: אתרוג ערבה לולב הדס מתקבל 1024, זה ל"ב בריבוע, ענין של מזבח הכפרה.

מהות הסוכה:

הסוכה באה לשמש לאדם חיץ מפני צלו, זה השומר עליו וגם הממית אותו. בשבתו בסוכה כמו מגן עליו מפני הרע, מפני הכליון, אדרבא, מחזק את צלו כי בצלם אלהים נברא זכר ונקבה בראם. מכאן, ניתן להבין שפגיעה בנקבה צלם או פגיעה-פגם בזכר, הוא הצל יכולים לבוא לידי תיקון בישיבה בסוכה. כמו הסוכה ממלאה את שמנו של האדם מעל ראשו ומחזקת את פגמיו, את אחידותו, מעין טיהור הצל והצלם.

'אדם סוכה צל' בגימטריה 'גלוי אור' של 'הוא הגורל' המביא על האדם בשורה חדשה, הפתעה. משל 'ניצוצי' הגורל.

כאשר 'אדם סוכה צלם' מעניק 'גאולה' במילוי על שום יציאת בני ישראל ממצרים, רעמסס וישיבתם בסכות. זה בסיס לחייו של האדם על משקל 'צור' חיים, היא הנשמה.

1. ישעיה פרק ד

פסוק ו

וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל-יוֹמָם מֵחרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר:

"לְצֵל-יוֹמָם" מתקבל 'ניצוץ' של הנשמה.

2. יונה פרק ד

פסוק ה

וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׁ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר:

3. תהלים פרק כז

פסוק ה

כִּי יִצְפְּנֵנִי (בְּסֻכּה) [בְּסֻכּוֹ] בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

"כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכּה" עולה במנין 'נס רפואי' על מהות 'שמן טוב' המחזק את המערכת החיסונית של האדם.

4. תהלים פרק לא

פסוק כא

תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשׁנוֹת:

"אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה" הוא 'ישא את שמו' בשם 'פטר בכור ישראל'.

5. איוב פרק כז

פסוק יח

בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ וּכְסֻכָּה עָשָה נצֵר:

"וּכְסֻכָּה עָשָה נצֵר" עולה במנין 'שבת אחים גם יחד' ובשם 'ששה מיליון יהודים'.

6. איוב פרק מ

פסוק כב

יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי-נָחַל:

"יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי-נָחַל" כידוע לכל המקטרגים הרוצים ברעתו של העם היהודי מכים בערבה ומסלקים אותם לבל ישובו.

מעשה הקמת הסכה וישיבה בה שבעה ימים בבחינת הקפה בכל יום עם ספר תורה פעם אחת וביום השביעי ז' הקפות. למחרת מתקיימות הקפות שניות בשם מעשה קירוב לבבות יהודים בגלויות. זה תואם את מעשה יהושע בן נון תוך קריסת חומת יריחו והצלת רחב הזונה.

"רחב" אחרת 'בחר' ואלהים בחר בעם ישראל לעם סגלה. אלהים אף הזין את העם במן מן השמים והוציא להם מים מהסלע והכניסם לארץ ישראל.

הקמת 'סוכה' על משקל בית ארעי, על פניו בית רעוע, ויש בזה מחסה איתן. סכך מעל מבטא את השמירה וההגנה לה העם זכה הנקרא 'שכינה'.

'סוכה' אחרת ס"ה-כ"ו זה אדני-הויה.

'סכה' אחרת 'כסה' זה הוד מלכותו, כסא כבוד, בית מלאכיו כי צווה לשמור ולהגן על יושביו.

כנפי השכינה:

תהלים פרק לו

פסוק ח

מַה-יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן:

אדם מבקש את חסותו של האלהים לשמרו מכל משמר כנאמר "וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל" עולה במנין סכ"ה במילוי (סמ"ך כ"ף ה"י אחרת סמך אלהים את ידו על ראש האדם והצליח בדרכו).

מתוך סכך הסכה צריך לראות את הכוכבים מבצבצים. זה סימן שהניצוץ עדין קיים לו לאדם.

עוד סוכ"ה במילוי 'אברהם' שנאמר כל רעב ישב ויאכל כל צמא ישתה. הרי זה אירוח לאורחים. אלו אושפיזין – שבעת אור-חיים – משה ואהרן אברהם יצחק יעקב יוסף ודוד.

יונה פרק ד

פסוק ה

וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׁ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר:

פסוק ו

וַיְמַן יְהוָה-אֱלהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל-ראשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן שִמְחָה גְדוֹלָה:

קיקיון נדמה לדבר שזמנו קצר ובטל, בר חלוף, והאדם

תהלים פרק קמד, פסוק ד

אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר:

אם כך 'אדם קיקיון' שחייו חולפים להם במחי יד והוא לא נכח בחייו. אדם מהלך לו שבעים שנה כמו הכל בידיו- הרשות נתונה לו והכל צפוי לפיכך לו. אם ידע אדם שתהילת עולם חולפת לה, אם ישים ליבו אדם שיכול היה לעשות יותר, אם יזכור שיש לאל בידו לרומם רוחו ורוחם של אחרים. יבטח באלהים וסכה תהיה לראשו ולא רק בצלה יחסה.

הסוכה נדמה לבית ארעי. טוב יעשה אדם וישוב לבקש את ברכת האלהים. עבדים היינו יצאנו ממצרים, נטולי רכוש. ועתה יש עמנו הרבה רכוש – אהבה, אמונה, דבקות ועמנו ילדינו, משפחתינו. אלהים שישמור על כולם בכל יום ויום. כי החיים לא נמשכים לנצח. ובכל נשימה יש עמנו את הנשמה שאנו חיים, וגם הסובבים אותנו. סוכה היא כנגד המקטרג. עת נפח אלהים את נשמת אפו של האדם וחי לא ינום ולא ישן שומר ישראל. 'צל סכה צפן' עולה במנין כה"ת אחרת תכ"ה.

כה"ת ר"ת "כל הנשמה תהלל יה הללויה". תכ"ה כי מחפש האדם מסתור למעשיו ולגורלו. לפיכך הטמין אלהים את הנשמה נסתרת מעין אדם. והאדם ידע אותה.

תהלים פרק כז

פסוק ה

כִּי יִצְפְּנֵנִי(בְּסֻכּה) [בְּסֻכּוֹ] בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

שלש רגלים:

"שלש רגלים" מוזכר בתורה ג' פעמים. בפעם הרביעית מוזכר "שלוש רגלים" כאשר זה נשלט על ידי הרע בכבודו ובעצמו.

1. שמות פרק כג

פסוק יד

שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחג לִי בַּשָּנָה:

שלש הרגלים הם: פסח סוכות שבועות. ר"ת בחשבון ת"ם.

'שלש רגלים עולה במנין 'בראשית'.

אם כך נבין ששלש רגלים עומדים כנגד תלי תורה. כזכור בני ישראל קבלו התורה בהר סיני במקום שהוא חרב. כמו כל העת אדם צריך להתמודד עם המקטרגים והמזיקין. ורק אם עמד בטיהורו זכה לקבל התורה.

2. במדבר פרק כב

פסוק כח

וַיִּפְתַּח יְהוָֹה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים:

3. במדבר פרק כב

פסוק לג

וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי:

4. במדבר פרק כב

פסוק לב

וַיּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנכִי יָצָאתִי לְשָטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי:

מולו מתייצב "הִנְנִי שׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאם" לשמש לו אות חרב המתהפכת כנאמר "וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת". כל עוד יש תקנה למקום.

מלאכי פרק ג

פסוק א

הִנְנִי שׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָיוּ פִתְאם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

סוכות הוזכר ג' פעמים לשם ושמחת בחגך.

דברים פרק טז

פסוק יד

וְשָמַחְתָּ בְּחַגֶּ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

פסוק טו

שִׁבְעַת יָמִים תָּחג לַיהוָֹה אֱלהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָֹה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלהֶיךָ בְּכָל תְּבוּאָתְךָ וּבְכל מַעֲשֵה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָמֵחַ:

"שִׁבְעַת יָמִים תָּחג לַיהוָֹה אֱלהֶיךָ בַּמָּקוֹם" אלו הנענועים.

מעשה בערבה: 

מעשה ערבה יחשב מערבה, מקום צחיח – בין יבש למים, תיקון הלב, ענין של טעם- ערב לחיכו, קול ערב הנושא זמרה ושירה, עת החשיך הערב, הצד של הים, צד השקיעה.

ערבה מוזכרת בארבעת המינים ומקושרת לעץ ענפי החסר טעם וריח. בשל כך היא מקושרת לתכונתו של הרשע.

ערבה או בשמה האחר הושענא רבה (האות ע' מצויה בינות הו"ש-ע'-נ"א רב"ה היא ערבה) – נקראת כך לפני קריאת שמים, לפני הקולות והברקים, לפני התפילה, לפני גזר הדין. בין כסה לעשור מודדים אותה. וביום השביעי של חג הסוכות דורשים בה בחשבון אגודה בת חמש ערבות הנחבטת בקרקע.

קוראים

תהלים פרק קיח, פסוק כה

אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:

פסוק כו

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה:

פסוק כז

אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:

"אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" להוציא מתוק ממר. ממקום יבש למקום של מים. הישר אל הנחל, היא הנחלה. לחזק הצל שבה. מציל נפש בישראל.

ערבה אחרת ער"ב-ה', יען כי מישהו מוכן להיות ערב עליך. מכאן שאדם מוגבל בתחומו. צריך ללכת בדרך הישר.

ערבה כנגד פרעות והשמד.

ערוב – אלו בעלי כנף הבולסים את השדה ומחרבים אותו.

מכיון שערבה מאוגדת בלולב, אתרוג והדס שמשמשים לנענוע הלב נצא דרך שביל זה למצוא מזור ללב.

1. ישעיה פרק כד

פסוק יא

צְוָחָה עַל-הַיַּיִן בַּחוּצוֹת עָרְבָה כָּל-שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ:

כשאדם נמצא בחשכה טיפת אור נותנת לו תקווה. אדם לומד להעריך את חייו. אולי ללמוד להסתפק במועט (במה שיש).

2. ישעיה פרק לה

פסוק א

יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת:

ערבה מטבעה מסתפקת במועט.

3. ישעיה פרק מ

פסוק ג

קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ:

כשמגיע העת, אחד מכ"ח עתים, גם החוטא הגדול מיישר קו.

בני ישראל הלכו במדבר ממקום של חרבה – ים סוף, ועד לערבה – מקום המנוחה ישראל. ממקום של ח' (חרבה) ועד למקום ע' (ערבה). חיבור וסיכום ח' ועד ע' מתקבל בגימטריה זרע"ך. יען כי הזרע הלך לפניהם.

4. ישעיה פרק מא

פסוק יט

אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו:

במקום צחיח נברא נווה מדבר. נס גדול בבחינת ערבי נחל.

5. ישעיה פרק מה

פסוק ו

לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי-אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהֹוָה וְאֵין עוֹד:

הטעם הוא, שזה שהאמין בחיל ידו עומד בפני בורא עולם כשהוא ברעדה ומגלה כמה שברירים חייו.

סימן

י

ק ד מ

ה

קדם שהוא אחור וקדם שהוא מזרח כנאמר "אחור וקדם צרתני" הרי זו נקודת זמן אפס בבחינת "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" בסוד תרדמ"ה. אז "ויבן הויה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם" ונתן בהם איחוד.

6. ירמיה פרק לא

פסוק כה

עַל-זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:

אדם מבקש בצר לו עזרה והצלה. כמעשה של נס מהיום להיום זוכה לראות את היום המיוחל.

יקיצה על שום מנהרת אור לבן עת אדם עומד לפני יציאתו מגופו משום ניתוח ואו תאונה בה חייו עומדים על הקצה. אז מתבקש לשוב לחזור לגופו. בנקודת זמן זו מצא מרגוע לנשמתו. שב לחיים אחרי שקיבל אישור חזרה לפי "ערבה לי".

7. מלאכי פרק ג

פסוק ד

וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

עת המנחה שהוגשה מתקבלת.

8. ישעיה פרק נא

פסוק ג

כִּי-נִחַם יְהֹוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-יְהֹוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:

עת אדם חוזר בתשובה, זמן בו הוא מתקן את דרכיו או שדרכיו נמצאו כשרות או שסיים לרצות את דינו הרי הוא מתחיל את דרכיו בסימן "וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-יְהֹוָה". או אז מודה לאלהים את חסדו, על שאפשר לו למצוא את הדרך הטובה.

שימו לב ע"ר-ב"ה בגימטריה זר"ע. אותיות משותפות ע"ר. על מנת לעורר את האדם לשוב בדרכו. אם ישוב בדרכו ימצא בח"ר זר"ע בו. אם לא ישוב בדרכו יחשב חר"ב זר"ע אחרת חר"ב-ערב"ה עליו.

מענין לחשוב שארבעת המינים כולם מכוונים למעשה בחירת הזר"ע המיוע"ד. אתרוג שלא יעלה בו פגם. הדס שיוציא ממנו את ריחו בבחינת הזרע המיועד. לולב שלא יהיה מפורד כי אם הדוק ומאורך.

זכרו הזרעון צריך שיהיה בו יכולת תנועה מרשימה בהקבלה לנענועי ארבעת המינים. ואין מה לעשות, כולם, ארבעת המינים על טבעם משתתפים ביסוד המעלה, בזיווג עם הנקבה.

נוטלים שני בדי ערבה כנגד נצח והוד אלו משה ואהרן. מכאן מלבישים את הערבה בבגדי מלכות בסוד "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ", אם תרצו בגדי הכהן הגדול, אלו אתרוג ולולב והדס.

תהלים פרק מה

פסוק ד

חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:

כך לאחר שהאדם פאר את אחיזתו בארבעת המינים הרי הוא מוכן בבחינת "חֲגוֹר-חַרְבְּךָ" היא הערבה המתגדלת עד היסוד הוא הלולב נושאת בעז חג"ת (הוא הדס ג' ענפים) להוביל את האתרוג בשם מלכות דרך י"ח הנענועים דרך מעלה הציץ לשם

פסוק ה

וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת וְעַנְוָה-צֶּדֶק וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ:

תהלים פרק קד

פסוק א

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת-יְהֹוָה יְהֹוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:

9. איוב פרק מ

פסוק כב

יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי-נָחַל:

ערבה בסוכה היא בבחינת חטאתינו שמהלכים לנו מאחורינו. אין להם טעם ולא ריח ובכל זאת אי אפשר למחוק אותם. הם כל הזמן חלק מחיינו עד מותינו.

תהלים פרק קלז

פסוק ב

עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:

יש לנו תמיד תקווה שזכות תעמוד לצידנו ויגנו עלינו בעת הצורך. זהו נר אבותינו.

ידוע שדוד ניגן על כנור בבחינת קול ערב.

10. שמואל ב פרק טו

פסוק כח

רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ (בְּעַבְרוֹת) [בְּעַרְבוֹת] הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי:

הגימטריה של הפסוק 3020 אחרת ל"ב. כידוע בקליפת הערבה מצוי סליצין שהוא טוב להורדת חום הגוף, דילול הדם ולמניעת קרישי דם, ממנו מכינים אספירין.

ערבת מואב, ערבת יריחו, ערבת המדבר הינם בבחינת חניה בשפת המקום. שפה שהיא שפתיים, כזכור ערבה נמשלה להם.

אומרים על תינוק וצעיר שיש להם חלב על השפתיים. חל"ב כנגד ארבעים יום ולילה של משה עת עלה ההר סיני להוריד התורה.

11. תהלים פרק סח

פסוק ה

שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו:

"סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ" למען יעלה ויבוא כנאמר "וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ הָאָרֶץ", שכן ערבות הוא הרקיע השביעי הנעלה מכולם. כנגד האושפיזין: אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן ודוד.

עוד נאמר שישו ושמחו בחג הסוכות, שבעה ימים תשבו בסכה.

ירמיה פרק י

פסוק יג

לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה (אָרֶץ) [הָאָרֶץ] בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרוֹתָיו:

לסיכום:

ערבה היא חלק בלתי נפרד מהאדם, מהדי.אן.אי שלו. זוכרת הכל, יען כי הכל חקוק בה. מצוייה בפתחה של נחל על שום כי נחל ה' לעמו ישראל. נחל על שום מים מתוקים ובכל זאת אין בערבה לא טעם ולא ריח יען כי הכל עמה. באין אפשרות לאדם למחוק או להשמיד את חלקו, את נצוצותיו, מקווה להצליח באשר ילך כשלבו עמו.

דברים פרק לב

פסוק ט

כִּי חֵלֶק יְהוָֹה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: