עין הרע: טפו טפו טפו

עין הרע: צרות עין או קנאה עיוורת

עין הרע משל אמונה עיוורת או תחושה אמיתית שאדם אוחז בה. מובנה של עין הרע מתבטא בקנאה וצרות עין. מה יש לאחד שאין לשני – כאשר האחד מבקש לשים את עינו על השני. במובן הפשטני מלבד קנאה וצרות עין אין הדבר יכול להשפיע באמת על חיי של הראשון. הקנאה המוסברת היא ברמת חברות קרובה ועד קשרי משפחה. אין מן הנמנע שסתם בני אדם מדברים סרה על מישהו אחר. למעשה עיקר הטענה היא, האם קנאה ודיבור קלוקל יכולים להביא אדם עד לפשיטת רגל או חלילה פגיעה בגוף.

כמה כח יש לאדם אם רק מחשבותיו השליליות הם הפעילות בענין!

מערכת החיים הסובבת את האדם היא מורכבת לא רק בבחינת מורכבות האדם אלא גם הגופים השולטים בו. האדם אינו לבד בעולם. מקורות חיים, החל מחוצנים וכלה בגופות שדים משמשים לאדם כר נרחב לתולדותיו. הכל מותנה מהם המקורות המזינים את האדם. זה לא רק ברמת ההתנהגות הטיפוסית לאדם כי עם גם ברגשויות המופקות ממנו.

נמצא את הנחש, בלעם בן בעור (זו הנקודה העיוורת בעין – שטח הרשתית שבו מתחיל העצב האופטי. אין בו קנים או מדוכים ולכן הוא הופך לנקודה העיוורת ברשתית. העצב המוחי נמשך מהדיסק האופטי (הכתם העיוור) אל התצלובת האופטית (שבה מצטלבים העצבים הבאים משתי העיניים) הוא מעביר את האימפולסים החשמליים מהרשתית אל המוח), מלאכו של עשו (גיד הנשה), המלאך פלאי, לוט, מ"ה, כ"ה. הכל מצביע על התפתחות אדם.

אם אפשר היה לצלם את האדם דרך ההילה שלו – ולא במובן ההילתי כמו גם דרך הצלם שלו, בדומה לגלאי חום ההיינו מאתרים נקודות תורפה אצל האדם כמו גם נקודות חוזק.

אם התפתחות אדם היא דרך מסכים רוחניים מן הסתם ההיינו מבינים מדוע אחד סובל ממיגרנות וכאבים ושני בעל אמונה חזקה ושלישי מסוגל להפוך חול לזהב וכך הלאה. גם ההיינו מרחיקים לכת לראות קישורי תולדה אצל האדם במובן מזל וגורל וייעוד, חטאים ועוונות, דרך תיקון ועד חזרה בתשובה.

במובן הפשטני ישנם כאלה שהם רגישים לסובב ואחרים ממש לא רואים ממטר. יש שהם בעלי נתינה ועזרה לזולת ואחרים דואגים לעצמם בלבד. יש שהם נבונים ובעלי תפיסה מהירה ויש שהם איטים במחשבה פשוטים לחיי היום יום עם צרכים מינימאלים.

הקדמה זו נועדה לתת פרספקטיבה נרחבה על שרש עין הרע ועל פעילותה במערכת הקיום.

ישנם המדברים לפני הרצון – אני הולך לעשות כך וכך, כאילו המערכת שלהם פתוחה לרווחה ובשל כך התוכניות שלהם מתקלקלות רגע אחד לפני הסוף. כמו לדוגמא, המעביד חלה, פוטר, יצא לחופש, אין אישורים וכו'.

ישנם הממעטים לדבר ומרבים בעשיה – המערכת שלהם מכוונת ומדוייקת.

ישנם שאינם מרוצים גם אם זכו במיליון דולר. תמיד נדמה להם שיכלו יותר. איך אפשר לקנא להם כשהם בתלונה מתמדת. קחו את העשיר: יש לו רבות וידו קפוצה כאילו נגמר לו המלאי. איך אפשר לקנא בו?

נמצא, על מנת לקיים ולהבטיח את התוכניות שלך עליך לבצע חסימה אנרגטית משוכללת. אנו יודעים שהכל הולך הפוך ובאלכסון. בדומה לשעון חול. אם כך כדאי לו לאדם אם יש לו תוכניות לשקול להמיר אותם בשווה ערך. נאמר, במקום להשתמש במילה 'כסף' לומר 'זהובים'. במובן – אל תפתח פה…

אדם ההולך בדרך הישר אינו מבקש להוסיף לעצמו דבר ואינו גורע ממנו דבר. מבצע את פעולתו כשהוא שלם – שלם עם החלטתו. אי אפשר לפתות אותו או לשנות את דעתו. מרוצה עם ההחלטה, שלם עם התוצאות.

כשיש בתוכו ספק, יען כי הספק מקנן בו – זה מקום החלל, מקום הצלם, מתעוררים באדם עניינים הקשורים בעקיפין ליצריו או לחשקיו או לליקוי המאורות שבו. התוצאה, האדם המהלך בין הטיפות מבקש לאכול מהעוגה ולהשאירה שלמה.

בתוך כל הסאגה הזאת מצטופפים להם שאר המזיקין והרוחות הרוצים לקנות בדמים את המחיר, מחיר הפירצה שניתנה להם ברגע של חולשה.

מקום שיש בו פירצה הוא נקודת תורפה -עקב עכילס של האדם.

משלי פרק כה, פסוק כא

אִם-רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם-צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם:

מי שראה נחש מכיש מבין שההכשה מאד מהירה. הנחש פותח את פיו ופולט יורק את ארסו על הקורבן. אם הקורבן מספיק קרוב אליו הארס חודר לעיניו ומסמא אותם.

עין הרע פוגעת כשהיא ישירה – דהינו הולכת ישר. לרוב הדבר קורה כשאדם מהלל את עצמו או את סביבתו בפני אחרים או כפי שכבר דובר, כשאחרים מקנאים בו.

לפיכך למבקש להמנע ככל האפשר מפגיעה שכזאת צריך להשפיל את עיניו ולהוריד את קומתו. הכל במובן של רוח נמוכה ולא רוח גבוהה, נפש שפלה ולא נפש רחבה.

ואם עסקינן בעין הרע, נמצא שיש רק עין אחת ולא שתיים לומר, עוד נשארה באדם עין טובה, אולי ישנה את דעתו ויחזור בתשובה.

מטבע הדברים עין הרע ממוקמת בעולמות התחתונים, מקום האות ע'.

האות א' ממוקמת בעולמות העליונים, האות ה' ממוקמת בגובה אדם, מקום האיזון, והאות ע' ממוקמת בעולמות התחתונים, היא יצרית ורגשית מאד.

באריך אנפין, אלף אלפי הבדלות, ישנה עין אחת, היא העין השלישית.

מאחר והחיים עוסקים בהשתקפות של מראה – ניתן לומר שהכל חוזר למקומו, כלומר חוזרת הפגיעה לאדם שיש בו צרות עין (מידה כנגד מידה).

ואם מדובר בחשיפה ולו לפרק זמן קצר, קרי, אדם שנחשף לעין הרע עוד ניתן ליצור לעצמו כסות והגנה.

בעין האדם קיימת נקודה עיוורת זה כתם עיוור, זו נקודה בה הקנים והמדוכים לא מתקיימים. לומר, אדם נאבד במקום זה ולפיכך מבקש הוא להשלים את התמונה בעזרת תצלובת אופטית. מעבר לכך, אם האדם הוא פסימי או אופטימי, הנקודה השניה הממוקמת מעל היא נקודת השמש (כתם השמש), נקודת האור או האור בקצה המנהרה. למסתכל באור השמש יודע שעיניו כהות משחור. לכן ההתבוננות צריכה להיות בעיניו הרוחניות.

ידוע לכל, שישראל הולכים אחרי האלהים כ'-תם בלשון, נעשה ונשמע וגם זכור ושמור.

המאבק בין בלעם לישראל הוא גם המאבק בין השחור ללבן. בין האישון (בלק) לבין כמות החשיפה של האור החודר (זנות ותאבת בצע).

מאז נפלה האות ש' מעל האות י"ח (מיקום) ב"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" ארעו תולדות החיים ועמם המלחמות והכיבושים, החטאים והעוונות.

מתבקש לו האדם ללכת בדרך הישר ובדרך שייעדו לו. כמלך עם גלימה נדרש שלא ללכלך אותה או להכתים אותה.

בכלל, אדם נדרש להמנע מעיניים גדולות בכל הקשור ליצריו ולחשקיו – 'אני רוצה', 'אני צריך'. מקור הליקויים נובע מעבירה על אחת מעשרת הדברות: לא תחמוד.

דברים פרק כב, פסוק ח

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ:

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ" – מלמד על ג"ר.

"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – מלמד על ו"ק.

"וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" – יסוד מלכות.

"כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" – מלכות רב.

אדם נדרש להוליך את חייו בדרך ישרה ככל האפשר. מאחר והאדם סוחב מערכות חייים מדורות קודמים וממצבו הנוכחי וגם את הדורות הבאים עליו, הרי שנדרש הוא לבצע תיקון (בית חדש) ולקיים גשר למעשיו עם רצונותיו שיתגשמו (מעקה לגגך) ולבקש סיוע על מנת להסיר עין הרע או קללה או חטא ועוון (דמים בביתך) ולא יפל הנפל ממנו.

בית חדש שהוא משפחה.

מעקה לגגך הינם המחשבות השליליות או החיוביות הבאות לאדם, זה גם מקור הפה והלשון שצריך לשים סייג וגדר וגבול על מנת שיעבור הגמול – הברכה.

זה גם החינוך והדרך ארץ.

תשים דמים נמצא את המילה שדי"ם באמצעו, לומר שברכה בכסף היא גם צדקה ולא רק ריב ותאבת בצע. אלו מידות של אדם שאינו שוכח את עולמו, את צניעותו.

הנפל הוא עובר במובנים של חיובי ושלילי כך, חיובי הינו הריון ותולדה ופרי ושלילי הינו הריון מחוץ לרחם, עקר וטמא.

בראשית פרק מז

פסוק כח

וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:

147 בגימטריה 'טוב עין' לומר שיעקב היה שומר על ישראל לבל יסטה מדרכו.

מערכות ההגנה על ישראל הינם ברמת הסובב והסיבה. אם תרצו חיצוני ופנימי.

מענין שהקשר הסיבתי של יעקב ליוסף הוא ברמת "שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן", שכן יוסף יסוד עולם השלים את אביו, את תולדותיו. כזכור יוסף הגיע כנגד עשו.

במדבר פרק כד

פסוק ב

וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:

פסוק ג

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:

"שתם עין" במובן ש'-תם, שכן יעקב היה תם יושב אהלים. וגם מרגע שנפלה האות ש' יצרה מהומה (תהו ובהו) ונצרך האדם להגנה מפני שדין ומזיקין.

פסוק ד

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

כזכור בני ישראל קבלו את התורה במדבר. לומר, זה מקום טהור. לא במקרה עדות המזרח מניחים יד (חמסה) על פניהם ואומרים: חם חם.

'רע עין' בגימטריה 400, ולא במקרה הגיע עשו עם משלחת מלאכי חבלה.

במדבר פרק כד

פסוק א

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָֹה לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר פָּנָיו:

בראשית פרק לג

פסוק א

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים עַל- לֵאָה וְעַל-רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת:

המקום מעבר יב"ק חסר אות ע' לשמו יעק"ב. לומר הסיר את עין הרע מעליו, ואעשהו למקום קדוש.

בראשית פרק כג

פסוק טז

וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:

אברהם קונה את מערת המכפלה ב"ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" וזה על מנת לשנות את הייעוד של המקום.

במדבר פרק יא

פסוק י

וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת-הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר-אַף יְהוָֹה מְאֹד וּבְעֵינֵי משֶׁה רָע:

משה שלא נכנס לארץ ישראל נדרש לעמוד על המשמר מחוצה לה.

פסוק יא

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-יְהֹוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת- מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה עָלָי:

"ולמה לא מצתי מן בעיניך" נמצא חסרון של האות א' בעולמות הגבוהים וחסרון של האות ע' בעולמות התחתונים.

במדבר פרק לב

פסוק יג

וַיִּחַר-אַף יְהוָֹה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְהוָֹה:

ההליכה במדבר הינה רק במובנה הליכה כי אם עליה לארץ ישראל לומר, "אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר".

דברים פרק יב

פסוק כח

שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד-עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:

נדרש האדם לעשות הטוב והישר בעיני ה' למען דורותיו הבאים אחריו.

דברים פרק ו

פסוק יח

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָֹה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר- נִשְׁבַּע יְהוָֹה לַאֲבֹתֶיךָ:

נדרש האדם בהווה לעשות הישר והטוב בעיני ה' למען יטב לו.

משלי פרק כב

פסוק ט

טוֹב-עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי-נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל:

אשרי האיש המצליח לתת ולהעניק מעט מהאלהים אשר נתן לו ורואה ברכה ופרנסה ושפע בעמלו. יען כי מצליח לראות איזון בחייו.

"טוב עין הוא יברך" מי שרואה מעבר ויש לו אופק ואמונה עיוורת בקיומו עלי אדמות, וכי מודה הוא לאלהים על כל מה שזכה.

"טוב עין הוא יברך" מי שמסוגל לראות את צרכי האחר ולא רק את עצמו.

דברים פרק לב

פסוק יב

יְהוָֹה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר:

דברים פרק לג

פסוק כח

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל-אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף-שָׁמָיו יַעַרְפוּ-טָל:

מי המחפש לסמוך על עצמו ועל כוחו כי ינחנו טועה בתכלית העיקר. כמו יעבוד אל נכר. ידע ישראל לבודד עצמו ויראה את העיקר מול עיניו ולא תעבור עליו התאווה והעין הרע תסור ממנו בסוד "אף שמיו יערפו טל".

"וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב" נמצא חי"ה אותיות זה המגן מפני עין הרע.

בראשית פרק מט

פסוק כב

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר:

יוסף כאמור חובר לאביו לדורותיו, זה יסוד תפארת בבחינת שור – מדינת ישראל שנולדה בו וגם על שום "כלחך השור" שלא יהיה מי שיוכל עליו – על מזונותיו, על מקורותיו.

"כלחך השור" לומר שאין לגויים היכולת לקרוא בתורה (התורה ניתנה לישראל במעמד הר סיני ואין לסחור בה וכי היא אינה ניתנת להעברה) שיש בה מן הסימנים והאורות והקודים ויהיו ישראל אור לגויים.

במדבר פרק כב

פסוק ד

וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:

"כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" לומר שאין העין הרע יכולה עליהם בסוד "הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי". אני מזכיר את ההגנה על העין – חשבו כמה פעמים ביום העפעף שוטף את העין שלא יבא דבר בו.

במדבר פרק כב

פסוק ה

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ לִקְרֹא-לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי:

"בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר פְּתוֹרָה" כנגד "בן פרת יוסף עלי עין".

ישעיה פרק יא

פסוק ט

לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ בְּכָל-הַר קָדְשִׁי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

"כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" זה כיסוי עין מפני עין הרע.

שמות פרק ל

פסוק יב

כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָֹה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:

"אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ" בגימטריה 1047 כנגד שנותיו של יעקב 147 כנאמר "תם אני לא אדע נפשי" ויעקב "איש תם".

בני ישראל התבקשו לתת מחצית השקל בגימטריה 430 כמנין נפש.

בראשית פרק ב

פסוק ז

וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

כמו שניתן להתרשם זכה האדם "לנפש חיה" הרי מלכות חיים.

בראשית פרק ט

פסוק ה

וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם:

נדרש האדם לתמרן את החיה שבתוכו לבל תתפרץ.

מומלץ לאדם המבקש להגשים את עולמו ובכל זאת להשמר במילותיו, להחליף צורך, במקום 'אני אהיה הנשיא הבא' לצורך פנימי שיש בו הצלבה עם כמיהה, כמו "אני חולם לשתות קפה וניל מקולומביה בבקר. במקום 'אני עומד בפני סגירת עסקה' לומר 'אני הולך לאכול ביסקוויט עם כוס תה מהביל'.

לסיכום:

'אין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין' לומר כל דבר שבולט או מתנופף ברוח או שיש לו ריח ואו צבעים עזים מושך אש. ואם בטבע עסקינן, אז אדם צריך ללכת לפי מידותיו ולהשתדל שלא לחרוג מגבולותיו הטבעיות. חריגה של מן המנין היא כבלון נפוח בשדה קוצים. הוא מתפוצץ ומאבד מקומתו.

המושג השני הוא 'צריך לדעת לשמור על פרופורציות' – ברגע שאינך יוצא מגדרך אתה טבעי. ואם טבעי לך טבעי לאחרים.