ריפוי והחלמה
בדרך להחלמה מלאה: מרפא הלומד להרפות
יונ
בדרך להחלמה מלאה: 
להיות בריא זו רק נקודת מעבר לשלב שמעבר לתפיסה המאפשרת לאדם לקבל הגדרה. הרי האדם נדרש לדרך, משמעות לחיים, ולא רק לשלב ביניים.
אדם לא מבין שכל דבר קטן מתחיל באימון. ועוד אימון ועוד אחד. לא ראיתי אדם שהצליח להוריד במשקל כשהוא מעיין בספרי דיאטה. המטרה שעומדת לפנינו, לאמן את המח האחורי להשגת המטרה: החלמה או הצלחה. המוח האחורי אדיר מימדים ורחב ידים. המח הקדמי מושפע ישירות מהלב.
אם אתה מאמין שניתן לגרום לך לעבור את השינוי – אתה צריך להתחיל מההתחלה. לבוא ריק, להיות כלי בשביל להכיל.
מחלה הינה חלק מהבריאה המפרה את המערכת החיסונית.
מחלות באות על האדם על מנת לגבור עליהם. מכשולים מתקיימים על מנת שנוכל להתעלות מעליהם. קשיים בחיים מצויים על מנת שנוכל להתחסן מפניהם.
את המחלה צריך לדעת לקבל, מלשון קבלה. וגם צריך לדעת מתי להרפות, לשון הרפיה – היא ההחלמה.
כשאדם מגיע למרפא זה כי מצבו כבר הורע קודם לכן. הלך בדרך כל ארץ – הפעיל את התמורות כמו: דאגה, חרדה, עצבים, כעס, מרמור, כשהכל מופנה לאנשים מסויימים שהביאו אותו עד הלום.
כשאדם מגלה שהוא חולה. הוא מבין שמחלתו לא פרצה מהיום שגילה אותה. הוא מבין שמחלתו מבעבעת בו מזה מספר שנים. הוא מבין שהיו לו סימנים שבקשו ממנו לחדול מדרכו או שבקשו אותו לשנות את תבנית מחשבתו והוא נאמן לעצמו לא הקשיב לסימנים. לא קרא את מה שהיה כתוב על הקיר. ורק עתה הוא נזכר, שהוא רוצה לשנות את המילה המחל"ה לאותיות החלמ"ה.
החלמה מדמה הריון – שם ברחם העובר גדל ומתפתח בקצב מואץ. בניגוד למחלה המגלה את חולשתו של האדם, כפירצה לגנב מסרבת לשחרר. מחלה חסרה את האות ה' משל החלמה. מחלה, כמו סרטן, מתפתחת אף היא בקצב מואץ. ההבדל בין צידי המתרס משל גלוי ונסתר. גלוי – עת המחלה תוקפת את הפירצה, מלמדת את האדם על חולשותיו, על רגשותיו, על אמונתו. נסתר – כאשר מערכת ההגנה, במקרה של צדקה תציל ממות, ברכה השורה מחוץ לעין, מהלכת על האדם.
אם מבקש האדם להגן על עצמו, טוב יעשה אם יציב חומות בדמות 'הליכה במדבר' – הטהרות ויצירת כוונות, ויתעלה מעל גדרותיו, אז יצלח את המהמורה שבדרכו.
והתובנה אומרת: על מנת לשנות אותיות צריך להשתנות. 
יש הבדל אדיר בין רוצה להחלים לבין פועל הלכה למעשה. יש להעיז וללכת בדרך שונה במעט ממה שהכיר עד כה. להתרפא, להחלים זה תהליך הדורש ריכוז ותמציתיות, מה שנקרא ווינר. אחד שלא מכיר את המילה – לא יכול. אומרים אדם נתפס בכעסו, בכוסו וכאן פיו יוביל אותו. כי הפתרון המחלה מצוי בפיו ובמחשבותיו. לך תכנס לראשו של החולה ותעיז לשנות לו סדרי בראשית.
בסופו של דבר האדם החולה צריך לבקש את הצלחתו לעצמו. אין מקום להשוואה בין כאלה שניצחו וכאלה הובסו, כל אדם שונה מחברו בקבלתו את המחלה ודרך יציאתו ממנה.
אדם הולך לרופא שיאמר לו שהוא בריא. הרופא רק יכול לשלול את חוליו אבל לא יכול לאשר לו שהוא בריא. נפש בריאה בגוף בריא. מערכות האדם מופעלות על אלמנטים הקושרים אותו עם גוף-נפש שהרופא לא יכול לצפות בהם.
מחלה כיריב: בתחילה נדרש אדם להעריך את היריב שמולו, צריך אדם ללמוד עם מי יש לו עסק. להבין שאם יש לו סיכוי אז המחלה היא בעצם מקפצה לחיים. להתמודד עם המחלה זה גם לדעת את חולשותיה ולא רק את חולשותיו. לדעת מה אתה מוכן לעשות על מנת לנצח את המחלה וללכת עם זה רחוק ככל האפשר. להבין שמחלה היא איבר פגוע שלא במקרה נפגע. לרכוש את אמון המחלה שוב ושוב עד שהמחלה תבין עם מי יש לה עסק.
לפיכך, יש להסכים לקבל את המחלה. נצחון על המחלה זה נצחון הרוח על החומר – ט"ל עתיקא (סוד מהקבלה) היכול להשיב רחמים על האיבר הפגוע ולעורר בו חיות מחדש, למרות שנתוני הרופאים היו פסימים לגביו.
ריפוי ממחלה אינו פשוט כלל. גם אם הסיכויים אינם לטובתך יש להעיז ולרצות לשנות את הסיכויים שוב לטובתך. בירידה למעמקי השאול צריך מדריך, שם הכל חשוך ומפחיד. צריך ללמוד לרדת עד שלומדים גם כיצד לעלות משם. לדעת שהמח מסוגל לרפא הכל. שאם מכוונים אלומה מספיק חזקה היא בבחינת קרן ליזר המסוגלת להשמיד את המחלה. יש להשתמש בכל הכלים. והכי חשוב, צריך להבריא ממחלה חודש לפני שהיא פורצת.
התובנה אומרת: 
לנו בני האדם ניתנה היכולת להיות חולים מסיבות של חטאים ועוונות, הבל פה ולשון הרע. ולנו בני האדם הועמדו לנו הכלים הרפואיים, הנפשיים והרוחניים על מנת להראות שיש לנו על מי לסמוך. ואנו לא לבדנו במערכה. יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד. יש לנו מזל שאנו חיים בחיים האלה, יש לנו עיניים בשביל להקשיב, יש לנו אוזנים בשביל לראות, יש לנו ידים בשביל לחבק.
אלמנט הנפש-רוח נקשר עם יצר לב האדם בבחינת "וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" ונשאלת השאלה, האם האדם מודע לחוליו והאם יכול הוא לגבור עליו?
מה שקושר את יצר האדם הוא האמונה בבחינת "מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא" לומר כי הוא מחצית מהכתר המחבר בין שמים וארץ. כח הכבידה מושך את האדם כיצר לאדם רעב מספק לו אוכל וירטואלי לא מזין והאדם נדרש להתעלם מנורות והתראות שווא ולחפש אחר האמת.
האמת לא קלה בכלל.
מה שמחבר בין אמונה וברכה, מה שמפריד בין אמונה ויצר, מה שגורם לאדם להלחם על המחלה הוא מעבר הבינים – הנקרא תרדמה. רוצה האדם לאכול עם עיניו, מציץ אל השכנה דרך עיניו ולא שבע. נדרש להגיע אל החלום (חלם שרש מחלה) כי משהו במח-חלה, זו קרקפת ממנה יש להסיט את הראיה ליראה בבחינת "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" אחרת "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" שכוחותיו אבדו את האמונה.
פראדוקס מערכת החיסונית:
מדי פעם אנו שומעים על להקה שהתאחדה לה שוב. אלו היו ימי התום – שיער ארוך, ניפוץ גיטרות על הבמה, מעריצות מתעלפות ויום אחד זה נגמר והם התפרקו. לאחר שנים רבות החליטו לשוב ולהתאחד להופעה אחת אחרונה, לזכר הימים הטובים. הבעיה באיחוד שלהם, כמו באגדות, שאחד מחברי הקבוצה איננו עוד. אז הם לקחו להם מחליף.
מערכת החיסונית היא מערכת מדהימה. היא צריכה כל הזמן לנטר את הוירוסים והפולשנים המבקשים לצבור להם כח. מעבר לכך, המערכת עצמה יוצרת מכח ההוראות הפנימיות שלה וירוסים תואמים. כך נוצר מצב שהמערכת מתמודדת עם הנחיות מבית ומבחוץ. למי שלא הבין כיצד הדבר קורה, חשבו על האדם ועל יצר ההרס שבתוכו. הוא מתחיל את החיים בריא ואורח החיים שלו מתקלקל עם השנים בשל שימוש בסמים או אלכוהול. שני ילך אחר ההרס העצמי ויבחר באכילה מופרזת ורווית שומנים. שלישי ילך אחר הדאגות ועצבים רפויים.
אז תוך שיתוף פעולה עם הוירוסים המותרים מרשה לעצמו הגוף לקבל אל תוכו את מי שעתיד להשמיד אותו. מכיון שמערכת החיסונית היא מופלאה דיה היא לומדת להתמודד עם הנחיות כאלה כשיש לה תנאי הכרחי: לא לעבור חברויות של גידולים מעבר לנדרש. לצורך הענין, מספר החברויות המתאגדות הוא רב אולם כל עוד הגופים הללו אינם משתפים פעולה עם חבריהם, והכוונה לא יותר ממספר מועט של חברויות, הגוף ישרוד את התקופה בשלום. אומנם צלקות יופיעו, גידולים יופיעו ויעלמו אבל זה יהיה חלק אורגני מכורח המציאות. אולם ברגע שהחברויות הללו יתאחדו למספר קריטי מצבו של הגוף ישתנה לרעה והמחלה תפרוץ החוצה.
אם כן הבנו, ששיתוף פעולה עם מספר חברויות חריג וקריטי מביא עמו את התפרצות המחלה, דבר שמקשה על הריפוי המיידי. למדים אנו מהגוף, שנותן הוא סיכוי ועוד סיכוי, כמו הכתובת רשומה על הקיר. עצור, שחרר, הרפה תפסיק ללחוץ על הדוושה.
מהעבר השני, כשהגוף כבר חולה, והמחלה כבר מבעבעת נשאלת השאלה, מה ניתן לעשות?
והתשובה, צריך לנתק חברויות מסויימות. למרות שנראה שהמחלה הרימה ראש יש להכיר את חולשותיה. בנקודת החולשה שלה יש לפרום את המארג, וברגע מסויים משהוא משתחרר המחלה כבר אינה פעילה עוד.
נסתרות דרכי האל: 
אלהים מקדים תרופה למכה – דואג לכל ברואיו. מה קורה כשאין תרופה לאדם?
בזמן מלחמת העולם השניה, לקראת סוף המלחמה ב-1944, הושמדו לחלוטין כל מטוסי האויב הגרמני, בשעה שמטוסי הברית טסים באין מפריע במשך חודשים, כשהם בדרכם להפציץ את הגרמנים עד לכניעתם. תוך כדי, הם צופים ברכבות העמוסות נוסעים כשפניהם למחנות ההשמדה. מתוך אלפים רבים של פצצות שהיו מכוונות ליפול עליהם צריכה היתה רק פצצה אחת ליפול על מסילת הרכבת על מנת למנוע את המשך ההשמדה ולא עשו זאת.
זכריה פרק יא, פסוק טז
כִּי הִנֵּה-אָנֹכִי- מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ הַנִּכְחָדוֹת לֹא-יִפְקֹד הַנַּעַר לֹא-יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק:
נזכר כי "יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר" והוא מספר לאחיו את החלום אודות: אלומתי כי קמה וגם ניצבה והם משתחווים לה, וגם השמש והירח ואחד הכוכבים משתחווים לו. וכשהוא נמכר על ידי אחיו ואפילו בכלא הוא מוצא על ידי פרעה, וכי פתרון החלום אודות הפרות הרעות שאכלו את הפרות הבריאות, ופתרון השבלים הדקות הבולעות את השבלים הבריאות נראה מובן ומכוון.
הכל מורה על יד המקרה המכוון הכל. ואם הנס לא מתרחש אז אין תקומה.
האם התסריט כתוב מראש?
כולם מכירים את המשפט "הכל צפוי והרשות נתונה" ועדין לא ברור היחס העדין הזה בין כמה צפוי ומה יכול אדם לעשות. בואו נחזור אחורה לתורה. בני ישראל ימצאו עצמם במצרים כעבדים ולא יעזור להם דבר. במערכת הפנימית יכול אדם לעשות השתדלות. הירידה למצרים הינה בניה של הנפש השוכנת באדם וזה חלקה. כמה מתוך הנפש (המזוקקת) יזדקק לו האדם תלוי במקום שלו בתור. אם בסבל ויסורים מקומו מטה, אם לחיים טובים מקומו מעלה. הרגע שבו נדרשים בני ישראל לצאת ממצרים אינו מותנה בהתנהגות שלו (שכר מול עונש), שכן הרגע הגיע. ההליכה במדבר ארבעים שנה מחייבת את האדם לתקן את עצמו ולא יעזור לו הנסיון לחסוך מהדרך. הכניסה לארץ ישראל מותאמת בדיוק ניכר ואלו רגעים יקרי ערך (כמו לידה).
יוסף נשלח לשכם, אחרת מש"ך (בהיפוך אותיות), הוא הזרע. ויוסף מספק הבר לכל מצרים.
תהלים פרק קכו, פסוק ד
שׁוּבָה יְהֹוָה אֶת- (שְׁבִותֵנוּ) [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
פסוק ה
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:
פסוק ו
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
בראשית פרק מא, פסוק לד
יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:
סוד החמש (חמישית מהבר) נעוץ במספר ארבע המתהפך למספר שבע בקיימו את החיים.
הסבר: חמישית היא בחינת העשרים (עשרים חלקי מאה) המלמדת על התהפכות הכתר, עת המספר ארבע מתהפך לשבע. זכרו כי יום השבת, הוא היום השביעי, מספק מזון לששת הימים. כאשר נופלת האות א' מהמספר ארבע לא רק שמתקבל רעב, אלא באין לו תיקון הוא נופל לשלב הנקרא שואה (רעב מתמשך).
שמואל ב פרק כד, פסוק טז
וַיִּשְׁלַח- יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה אֶל-הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָיָה עִם-גֹּרֶן (הָאֲוַרְנָה) [הָאֲרַוְנָה] הַיְבֻסִי:
ראו כי יש הבדל קטן בין שני הפסוקים: 
"וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ" לעומת "וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ" וכי השוני הוא על המילה בע"ם כמנין יב"ק, זה מעבר יבק (מעבר בין חיים ומוות).
בפסוק הראשון נמצא 30 אותיות ו-8 תיבות הרי 308 בגימטריה קבו"ר לעומת הפסוק השני לו 27 אותיות ו-7 תיבות הרי 277, לשון זר"ע. הדבר מלמד על כי בראשונה אין תקומה ואין הצלה, וכי הדבר מוליד שואה. ואילו הפסוק השני מלמד על אלו שינצלו, שריד ופליט מתוך ההפכה, מציפורני המשחית. אותו קושי אולם האחד ימצא שריד ופליט ואפילו ישקם חייו.
דברי הימים א פרק כא, פסוק טו
וַיִּשְׁלַח- הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה יְהֹוָה וַיִּנָּחֶם עַל-הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה עֹמֵד עִם-גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי:
לנצח את הפחד: להעיז, להשתדל
בכל יום נתון אתה מתמודד עם מצבים הדוחקים אותך לפינה. כיצד לעבור את היום בשלום!
הדבר הראשון שעולה לי בראש זה סרט מצוייר של וולט דיסני, "מלך האריות", בו עדר של תאו שועט תוך כדי האדמה רועדת, אבק מתמר השמימה, כל מה שנקרה בדרכם נרמס. אין מקום לחלשים, אין מקום לחסרי מקום. ואז יש שקט. לאחר שהעדר השועט עבר יוצא לו מי שניצל, לא מאמין שלא קרה לו דבר. מנער את האבק ומתחיל ללכת.
אומרים שאהבה מנצחת על החיים. היא זו הגוברת על המכשולים הגבוהים ביותר.
פחד שסוחף עמו פאניקה הוא מצב בו הגוף גובר על הרגש, על ההגיון. אפשר לומר שהחומר הפעם מנצח את הרוח. אין לרוח משקל ובכל זאת אין לה לאן לצאת. חרדה, פחד קיומי, אובדן שליטה, חושך. הדבר מוליד תוצאה של שיתוק מערכות.
לפיכך, אתה חייב לשנות תנוחה – תנוחת הגוף. האם תינצל? האם תראה את האור של המחר? האם תוכל לחייך, לחיות? תוך כדי הירידה במדרגות זוכים בחרדה ולדאגה. לילות לבנים. חומות של שתיקה. אין עם מי לדבר. יש רצון בחילוץ מידי – והוא לא מגיע.
במציאות מתוקנת, אדם רוצה לשלוט בחייו. רוצה הוא להרגיש חי, עצמאי, לפחות כלפי עצמו והיקרים לו. מאמין הוא בכבוד עצמי, באחריות וביציבות. מילים כמו עבודה קשה, כושר סיבולת, אמונה במטרה, עקשנות לפרטים הקטנים אלו היו המוטו שלו. ועכשו, עמל של שנים – האם הוא ירד לטמיון?
במופלא ממך צריך אדם להתבונן גבוה כמו ציפור. על הקרקע יש תוהו ובוהו. כרגע אין פתרון. והפתרון בוא יבוא. לא יעזבו אותך. תקופה קשה היא כמו שעה קשה – היא נמשכת לא יותר משעה, גם כשהשעה הזו נמשכת שנה אחת תמימה. צריך רק לרכוש כלים ולהתכופף. צריך לתת לגל לעבור אותך. בדומה לכתוב, "לך לך מארצך" אומרים לך בטוב או בכח. תתחיל ללכת, אל תסתובב לאחור. מצב הרוח מושפע חליפות מהאירועים שמסביב. כאשר לחץ האירועים נעשה בלתי נסבל בבחינת רצף אירועים שאינו מוסבר, כדאי לקרוא מהר את המפה ולדאוג לשינוי ברמה המידית.
מחשבה מחודשת:
שינוי אנרגטי – החלפה של המזוזות במזוזות טובות. מתקן חשמל ואנרגיה, מחזק את ידם של המלאכים בשמירה על הבית ובני הבית.
שלט על דלת הכניסה – בשלט זה רושמים משהו שיש בו מהברכה ובתוכו ממלאים בכל טוב בטנים ושקדים. אלו משפטים מהתורה הכתובים בדרך הרגילה, כתב דפוס ומנוקד.
Overcoming fear: Be bold, do your best
Health is a way of life, with crystal clear faith in our thoughts. Overcome fear and move forward.
On any given day we may find ourselves pushed into the corner, having to overcome one situation or another. How do we even manage to get through the day?
The first image that comes to mind, is one of Walt Disney, The Lion King, where a pack of buffalo gallop forward, as the ground shudders and dust rises up towards the sky. Anything caught in their way, is crushed. There is no place for the weak.Then the quiet. After the stampede has passed, the survivors come out of hiding and cannot believe they’re alive. They shake off the dust and begin walking.
They say love is the conductor of our lives. That love helps us overcomes the greatest obstacles.
But something is holding us back.
Fear tags along with panic, and the body ignores emotion, rational.
You could say that material beats spirit.
Anxiety, fear, loss of control, darkness.This leads to mental and physical paralysis.
How do we overcome the fear, the existential crisis?
“Will I succeed?”
“Will the disease disappear?”
“Will tomorrow be better?”
We must change something. Our body posture.
Can we smile, regardless?
Silence. No response.
We want an instant rescue, but it doesn’t happen.
In reality, we want to take control of our life.
We want to feel alive. Independent. For ourself and our dearest.
We once believed in self-respect. Responsibility. Stability.
Words like hard work, stamina, goals, pedantic, these were our mottos in life.
After years of labor, is all lost?
In these situations, we must look down, from a bird's perspective.
On the ground is chaos.
There is currently no solution, but it’s coming.
We won’t be ignored and time will heal.
A difficult period, is no more than a difficult hour. After the hour ends, it’s over. Finished.
All we need do is acquire the appropriate skills, and duck.
Just let the wave pass over.
As written in the Torah: “Get thee out of thy country”.
Meaning go either positively or forcefully.
Start walking and don’t look back, as our behavior is influenced from our surroundings.
When the pressure from the unexplainable recent chain of events gets unbearable, we must rearrange our coordinates and make some personal adjustments, immediately.
Life has a strange tendency to reduce our very existence to dust.
If we recently saw a good movie, or read an inspiring book, our spirit is uplifted tremendously and we feel great.
But don’t worry, it won’t be long before it comes crashing back down again…and again.
Because life is constantly reducing our living space.
That’s life’s nature. Similar to gravity.
So, if we’re conscious and in a state of awareness, we need to start flexing our muscles.
Like a person who regularly exercises, their muscles begin to form and benefit from routine.
In life, there are all the reasons in the world to despair, to lose faith, to be scared.
And we will say “fine”, whilst acting in the complete opposite.
We are champions made out of the finest material.
But we must plan our moves (these are our wishes):
How do we want to live in one year, two, five?
Do we understand that our beliefs are what brought us here?
What are we willing to do, in order to recover?
Please let us know your thoughts, wishes and comments
