מאמרי קבלה
שמשון הגיבור
יונ
שמשון הגיבור:
סיפורו של שמשון לקוח מהמספרים ארבע שהופכים לשבע.
ארבע פעמים בא ה' לעזרתו של שמשון.
המילה פע"ם מוזכרת ארבע פעמים.
ארבע פעמים שמשון מהתל בפלשתים.
רק בפעם הרביעית דלילה מגלה את סוד כוחו.
שלוש פעמים עומד לו כוחו ובפעם הרביעית הוא קורס.
משלי פרק ל
פסוק יח
שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי (וְאַרְבָּעָ) [וְאַרְבָּעָה] לֹא יְדַעְתִּים:
פסוק יט
דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה:
פסוק כ
כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא-פָעַלְתִּי אָוֶן:
היא דלילה.
פסוק כא
תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא-תוּכַל שְׂאֵת:
תיקון מתקיים ברביעי המתהפך בשביעי – לטוב או לרע.
מחלפות שמשון:
דלילה מדללת מרוקנת את כוחות שמשון. עד שלוש המחלפות הראשונות שמשון עוד מחזיק מעמד רגע לפני שתקצר נפשו למות. דלילה היא הפתרון המושלם לשמשון (למחלה הפוקדת את הגוף), שכן מאחר והוא המעוז האחרון שנותר שלם ורק הוא עוד יכול להושיע את הגוף מהמהלומה הסופית, הנפילה שלו שעוד תבוא מעמידה אותו על הגבול הדק בין חיים ומוות – זה הגבול בין 73 ל-37 העומד על 54, הוא ד"ן. מבחינת הגוף ונפש האדם מבקש הוא להשאר במצבו הנוכחי עוד קצת. סבלו כה גדול שמרגיש שלא יוכל לעמוד בעוד קצת סבל. ודלילה, מביאה את שמשון לקצו – מורידה אותו מנקודת הגבול הדק, ד"ן ליחיד"ה (מ-54 ל-37). רגע זה הוא באמת קריטי אפילו לחזק שבחבורה שהכל מודיעים לו שראו את קיצו. אלא שנקודה קריטית, 'אל-חזור', היא זו המוציאה אותו החוצה לחופשי – מחזירה אותו לחיים. והוא אשר לא ישכח זאת יחשב זמן זה בבחינת אחרי מות שמשוןהוא עדין שפט את ישראל במשך עשרים השנים הבאות.
מחלף ראשון – בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לא-חרָבוּ – בגימטריה 1875.
מחלף שני – בַּעֲבתִיםחֲדָשִׁיםאֲשֶׁר לא-נַעֲשָה בָהֶם מְלָאכָה – בגימטריה 1986. הפער בין המחלף הראשון לשני עומד על 111, אחרת א'.
מחלף שלישי – אִם-תַּאַרְגִי אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשִׁי עִם-הַמַּסָּכֶת – 3138. הפער בין מחלף שני למחלף שלישי עומד על לול"ב (ל"ו פעמים ל"ב).
סה"כ שלושת המחלפות עומד על 6999 ע"ה אלו שבע המחלפות (א' פעמים ז'). בכלל 'מחלפות שמשון' עולה במנין '1100 כסף' הסכום ששולם לדלילה.
לבסוף שמשון מגלה את מפלתו: מוֹרָה לא-עָלָה עַל-ראשִׁי כִּי-נְזִיר אֱלהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם-גֻּלַּחְתִּי.
וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראשׁוֹ וינקרו את עיניו. לפי אדם ההולך אחר עיניו באין מורה.
מורא בא' מלמד על יראה.
מורה בה' מלמד על שיקול דעת.
מורע בע' מלמד על עבירה שיש עמה עונש.
שימו לב לקשר בין יצחק "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאת" לשמשון "וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם":
בראשית פרק כז
פסוק א
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָו בְּנוֹ
הַגָּדל וַיּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:
ואחרי שניקרו את עיני שמשון
שופטים פרק טז
פסוק כה
וַיְהִי(כְּיטוֹב) כְּטוֹב לִבָּם וַיּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַחֶק-לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית (הָאֲסיּרִים) הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים:
משמע יצחק עומד בין העמודים אלו אברהם מימינו ויעקב לשמאלו.
פסוק כו
וַיּאמֶרשִׁמְשׁוֹן אֶל-הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי (וַהֲימִשֵׁנִי) וַהֲמִישֵׁנִי אֶת-הָעַמֻּדִים אֲשֶׁ הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם
וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם:
פסוק כט
וַיִּלְפּת שִׁמְשׁוֹן אֶת-שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְמאלוֹ:
שיר השירים פרק ז
פסוק ו
ראשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת ראשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים:
"מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים" הוא שמשון כשדלילה ארגת מדללת כוחו מעל ראשו.
"ברהטים" אלו חוטי קשירה (עגל) המלופפים מסביב למגילות התפילין ואשר חבויים היטב בבטן בית התפילין ראש ויד.
"ראשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל" זהו תפילין ראש. כידוע רק מגילה אחת בפנים.
"וְדַלַּת ראשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן" זהו תפילין יד. כידוע ישנם ד' מגילות בפנים, לראיה "ודלת".
ההפרש בין תפילין ראש ותפילין יד עומד על שד"י.
שופטים פרק טז
פסוק ה
וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן-לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף:
כחו של שמשון שקול כנגד אלף ומאה כסף.
שמשון בבחינת 'כתם שמש'-ון עליך.
דלילה אחרת ד'-לילה מבקשת לצמצם את אורו של שמשון.
מקור חיים (חלל) של הנשמה מגיע מהשמש. (יש פתגם שאדם נוהג לומר: אני עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה).
'כתם שמש נשמה' עולה בחשבון כל כ"ב האותיות.
2. שופטים פרק יז
פסוק ג
וַיָּשֶׁב אֶת-אֶלֶף-וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת-הַכֶּסֶף- לַיהֹוָה מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:
עקדת יצחק:
"וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים" הוא יצחק שעמד בין יכין ובעז הוא שמשון שאיבד את מאור עיניו כיצחק "ותכהינ עיניו מראת".
לפיכך יצחק בבחינת 'לפנים משורת הדין' שלקה באור החמה וזכה בלבנה.
זכרו עין האדם הרשתית-קשתית היא שמש צבעונית ומוארת היושבת על לובן העין לחה כל העת.
מעשה הפירוד:
שופטים פרק טז
פסוק יט
וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל-בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו:
דלילה אחרת ד'-לילה בקשה לעשות פירוד בין שמ"ש-ו"ן למלכות.
"וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ" אלו ז"ת על היסוד, הוא שמש, כולל המלכות עצמה בהמרידה את ז"א מעל הבינה, נמשך אבא חכמה, הוא אדם מאת חוה שפיתתה אותו וגורשו בגין הפירוד מגן עדן.
דלילה היא הנחש.
בגין מעשה הגירוש נאמר לאדם "ארור אתה מן האדמה" ואף "בזעת אפיך תאכל לחם" ולשמשון אחר שניקרו מעליו את עיניו נעשה טוחן בבית האסורים בסוד "כִּי-הִנֵּההַחשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ".
ישעיה פרק מה
פסוק ז
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה:
ממקום עמיקא של "תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם" מתחילים החיים לצמוח מחדש בסוד "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" בבחינת "עשה שלום" ומשיב המלכות למקומה. משום מעשה הפירוד אין המלכות קבועה כי אם ארעית וצריך כל העת לתקנה למקומה.
נבין את זה כך 'שרשרת ד.נ.א' בסוד "דִּימִטּוּרָאאִתְגְּזֶרֶתאֶבֶן דִּי-לָא בִידַיִן" בבחינת "יוצר אור" מתלבשת בגוף האדם על תנאי במקום "ובורא חשך", הוא הגוף,ונצרך האדם לשמור כעל בבת עיניו על מעשיו כמו על גורלו לשבט או לחסד.
שופטים פרק יח
פסוק כט
וַיִּקְרְאוּשֵׁם-הָעִירדָּןבְּשֵׁםדָּןאֲבִיהֶםאֲשֶׁריוּלַּד לְיִשְרָאֵל
וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם-הָעִיר לָרִאשׁנָה:
פסוק ל
וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן אֶת-הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד-יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ:
"וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה" עולה במנין "כִּי-מִשּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע", במשמעות קלקול "עַד-יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ".
נתחיל הסדר:
שופטים פרק יד
פסוק ח
וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּברִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ:
אריה הוא יהודה כי חטא ובכל זאת נשמר לו האלהים לדרכו, מלווה אותו באשר ילך כנאמר "עֲדַת דְּברִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ", כמו יש עדין טוב מרע.
פסוק ט
וַיִּרְדֵּהוּ אֶל-כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכל וַיֵּלֶךְ אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיּאכֵלוּ וְלא-הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ:
שמשון הוא האור בקצה המנהרה, מזכיר נשכחות, מעלה טובות גם בימים חשוכים.
אדם לא ידע מתי יבוא לו טוב ומי יהיה לו למלאך.
שיר השירים פרק ה
פסוק א
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי
שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים:
"אריתי" הוא אריה הנושא את ב'-שמי נתן דבשי בשם אלהי ישראל.
עוד, אריה הוא ליש, "וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה" הוא "מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה" העולה במנין "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ".
בראשית פרק מט
פסוק יז
יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפן עֲלֵי ארַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפּל רכְבוֹ אָחוֹר:
משום כך השיב אברם את לוט – הוא התפתחות אדם-דוד מדן ועד חובה.
בראשית פרק יד
פסוק יד
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמנָה עָשָר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדּף עַד דָּן:
אם נאמץ גדילת תינוק הרי עת גדל שן בינה יקרא "וַיָּרֶקאֶת חֲנִיכָיו" לצרכי חוסן המלכות הוא "עוֹבֵד הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד".
פסוק טו
וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמאל לְדַמָּשֶק:
בני משה אמונים לכאורה על דרך האלהים: אלו גרשם ואליעזר הנדרשים להרבות במצוות התורה והמצוות. דעקא יהונתן בן גרשם אינו מוצא את דרכו עד למלאות ימיו כגיבור חיל.
המשפט 'אליה וקוץ בה' מבטא יותר מכל את הפער שיש בין אדם לחברו, בין אב לבנו. לא בכל אחד יש התכונה המעלה את ערכו בעיני האלהים.
כוחה של המעלה במיקומה, בעיתויה ובאמונתה.
אם אב מוצלח מעלה על נס את בנו, במקרה של משה לבניו, יאמרו לאלהים התורה ולא לבני ישראל. מנהיגות אינה תכונה העוברת מאב לבן, יושר אולי כן.
ידע וחכמה אינה תכונה העוברת מאב לבן, מסחר אולי כן.
גורל ומזל אינה תכונה שעוברת מאב לבן, כסף כן.
אמונה באלהים כן עוברת מאב לבן וגם דרך ארץ.
אלף ומאה כסף:
בראשית פרק כ
פסוק טז
וּלְשָרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכל
אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֶת כּל וְנכָחַת:
"אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם" ויש בו כסות עינים. עוד מאה כסף וישמש מסכה לעינים.
1. שופטים פרק טז
פסוק ה
וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כּחוֹ גָדוֹל
וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן-לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף:
דלילה היא אם מיכה.
2. שופטים פרק יז
פסוק ג
וַיָּשֶׁב אֶת-אֶלֶף-וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת-הַכֶּסֶף לַיהוָה מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׁוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:
זהה חטא פסל המסכה לעגל הזהב. כמו אותם חוטאים ממשיכים את דרכם במסע הזמן, וזה מנקודת זמן אחרת, הפועלת באותו זמן לכל כיוון.
הרי יצאו ששים ריבוא את מצרים וכאן
שופטים פרק יח
פסוק טו
וַיָּסוּרוּשָׁמָּה וַיָּבאוּ אֶל-בֵּית-הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה וַיִּשְׁאֲלוּ-לוֹ
לְשָׁלוֹם:
פסוק טז
וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר אֲשֶׁר מִבְּנֵי-דָן:
"הַנַּעַר הַלֵּוִי" משמש את שש מאות איש "אנשים מרי נפש" לקלקלתם.
שיער שמשון:
שיער האדם נמשך מאורות עליונים, ומשם לגלגלת. אלא מה, ניתן לגזור השיער ללא כאב, מה שאומר שאינו נוגע בעליונים כי אם מושפע מהם בבחינת 'מטי לא מטי' – נוגע לא נוגע. השיער הוא הכח הנעלם של האדם – הכח הפנימי. השיער מתקשר עם הכתר הנעלם.
הרומן המדובר בין דלילה לשמשון מציין את דילול כוחו של שמשון עת גזרה שערותיו.
שיר השירים פרק ז
פסוק ו
ראשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת ראשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים:
"וְדַלַּת ראשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן" משל צמצום כוחו. הרי הוא יקרא "מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים" אלו שערותיו, קרי שער נעול חסום.
כידוע שמש אחת לנו והיא מספקת לנו כל אורה ושפעה. למתבונן יבין עוצמתה, למשקיף הלאה יראה אלף שמשות וידע גודלה, יחידתה שלה. מנגד ידמה עוצמת האלהים בדבר.
רק כי השמש חסומה בשערה מספקת לנו אחד חלקי אור איןסופי ולנו מתקיים היום והלילה.
תהלים פרק עב
פסוק יז
יְהִישְׁמוֹלְעוֹלָםלִפְנֵישֶׁמֶשׁ(יִנּין) [יִנּוֹן] שְׁמוֹוְיִתְבָּרְכוּבוֹ
כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרֻהוּ:
"שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ" יקרא שמשון.
שמשון נושא המשרה בשם נחש קדוש המושך אחריו את החיצונים. שמשון הוא השופט ה-12 והוא אחרון – המאסף. מכאן לו הרשות לנהוג כיחיד על רבים, בכל הקשור לדינים בסוד "כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ".
וגבורתו
שופטים פרק ה
פסוק לא
כֵּן יאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ יְהוָה וְאהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:
"כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" בגימטריה 1769.
"וַתִּשְׁקט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" בגימטריה 1789. הפער עומד על 'עשרים' שנה. מתוך כך
שופטים פרק טז
פסוק ל
וַיּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכחַ וַיִּפּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית
בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
פסוק לא
וַיֵּרְדוּ אֶחָיו כָל-בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְאוּ אתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּיןצָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאוֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט
אֶת-יִשְרָאֵל עֶשְרִים שָׁנָה:
שמשון העמיד את השקט עשרים שנה אחרי מותו. סה"כ ארבעים שנה.
שופטים פרק טז
פסוק ג
וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד-חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר-הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם-הַבְּרִיחַ וַיָּשֶם
עַל-כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל-ראשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי חֶבְרוֹן:
איוב פרק כא
פסוק כד
עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה:
כידוע מח עצמות מחייה עצמות אדם, הוא השלד, המעניק חוסן לגופו.
הדבר מתקבל מזרע המופץ בדי.אן.אי על ידי הדם.
על כן ימצאו בו דם פסח ודם מילה ואלו יחברו יחדו, כאשר מקומם על "המשקוף", אחרת משה-ק' (קוף), מלשון משקה, שיש בו שפע חיים מצד אחד ומלא דינים מצד שני.
ועוד נאמר
שמות פרק יב
פסוק ד
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכסּוּ עַל הַשֶּׂה:
"יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה" שיש בו משניהם: 'דם פסח ודם מילה' והרי מתקבל אש"ך.
בראשית פרק יג
פסוק י
וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדם וְאֶת עֲמרָה כְּגַן יְהוָֹה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
בּאֲכָה צעַר:
ככר הירדן "כלה משקה" נטולת הגנות שתי המזוזות, שיש בה צער.
ויקם שמש-ון, שיש בו אור עמום (אור-ע"ם), אחרת ע'-מום, מלשון עין-מום "ויסעם עם הבריח" על פני חברון. הרי בריה שיש עמה ח' (חטא) ותקנה.
נמצא את סד"ם ואת עמר"ה, אחרת סוד ספירת העמר.
ונתנם לתורה ולמצוות שלא יבוא בהם צער. כנאמר על ברכת הבית.
פסוק יג
שִׁוִּיתִי עַד-בּקֶר כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי מִיּוֹם עַד-לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי:
"מִיּוֹם עַד-לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי" ניתן למצוא את דלילה ושמשון המשלימים זה את זה בכוחותיהם. מעין סיפור השמש שחייב היה ללילה להגלות על הארץ למען יוכלו בני האדם לקיים מנוחת לילה. כוחו של שמשון "שִׁוִּיתִי עַד-בּקֶר כָּאֲרִי" המבקש לשמר את כוחו אולם מודע לדינו ולעוצמתו ולצורך לצמצמו, להחשיך אורו בלילה. ואין הדבר משנה שכדור הארץ הוא זה המשנה את מקומו, כפי שהשמש אינו כובה אורו לרגע.
"יְשַׁבֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי" במכוון 'כשש מאות אלף' שהם יחידה אחת ימלאו אדם שלם להשיבו לחיים.
פסוק יד
כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדנָי עָשְׁקָה-לִּי עָרְבֵנִי:
"כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם" אלו מלאכי השרת הפוסקים את 'דינה של הנשמה', בשם 'משפט שלם'.
פסוק טו
מָה-אֲדַבֵּר וְאָמַר-לִי וְהוּא עָשָה אֶדַּדֶּה כָל-שְׁנוֹתַי עַל-מַר נַפְשִׁי:
"אֶדַּדֶּה כָל-שְׁנוֹתַי עַל-מַר נַפְשִׁי" בשם אומרו כי דרכו עדין לא צלחה ויש מה לתקן.
פסוק טז
אֲדנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל-בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי:
ויש גם בקשות ותחינות שמתקבלות. נכון, האדם צריך עזרה והרבה רחמים. למרות חטאים ושגיאות רבות מייחל האדם להשיג את מורהו ולעלות על דרך המלך.
פסוק יז
הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר-לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי-הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל-חֲטָאָי:
ויש מי שדרכו בדרך הישר. פועל ללא לאות יום ולילה. מוצא להודות לבורא עולם על כל דקה ושניה. פניו לשלום.
פסוק יח
כִּי-לא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לא-יְשַבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר אֶל-אֲמִתֶּךָ:
הפער בין "לא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ" לבין "לא-יְשַבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר אֶל-אֲמִתֶּךָ" עומד על ק"ם חסר קמ"ח (תוספת מצ"ח-י'). כלומר 'כ"ד קמ"ח לקבלת התורה ועול המצוות.
ראשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחרוֹת כָּעוֹרֵב:
"ראשׁוֹ כֶּתֶם פָּז" הוא דוד "כעורב" "שחרות" הוא יעקב "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים" הוא שמשון ('תלתל' עולה במנין 'פלשתים').
וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל-הַגָּג כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָראִים בִּשְחוֹק שִׁמְשׁוֹן:
"הָראִים בִּשְחוֹק שִׁמְשׁוֹן" הוא יצחק לו גבורות כמאמר "וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים". וכבר נאמר שמקור כחו של שמשון 'חסן ישועת'.
פסוק כח
וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל-יְהוָה וַיּאמַר אֲדנָי יֱהוִֹה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים:
שתי עיניו אלו הם ב' בתי המקדש שנחרבו.
פסוק כט
וַיִּלְפּת שִׁמְשׁוֹן אֶת-שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְמאלוֹ:
אור בת פרעה:
1. בראשית פרק לב פסוק כט
פסוק כט
וַיּאמֶר לא יַעֲקב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְרָאֵל כִּי שָרִיתָ עִם אֱלהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:
"שָרִיתָ" עולה במנין 'והארב שמשון' כנאמר
שופטים פרק טז
פסוק ט
וְהָארֵב ישֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת-הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל-הַנְּערֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלא נוֹדַע כּחוֹ:
האור הנסתר משל שמשת השבת נעמד על יתרים בשם "פְּתִיל-הַנְּערֶת". בקשה דלילה להתיר את הנדר, הוא שמשון העומד על משמר הנקרא יום השישי.על 'משמר יום הששי' עומדים "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקב שְׁנֵים עָשָר".
והוא יען כי נחלש הותרו עיניו וד'-לילה העלתה את שמשותיה, אלו שדין ורוחין שבקשו לאחוז בקדושה וקליפתה בטומאתה. חשבו פלי-שתים, אחרת שתים מעיניו הוסרו.
'אור בת פרעה' עולה במנין כי טוב במילוי אלפין (שם משה כי טוב, אחרת טוב-י"ה) וגם
בראשית פרק לה
פסוק י
וַיּאמֶר לוֹ אֱלהִים שִׁמְךָ יַעֲקב לא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקב כִּי אִם יִשְרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְרָאֵל:
"לא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקב" יחדו 'כי טוב ישראל'. הרי "הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
שמות פרק טו
פסוק ד
מַרְכְּבת פַּרְעה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף:
"מַרְכְּבת פַּרְעה" אחרת 'כרם-בת פרעה' המצטרף לכרם לשלמה המתאחדים יחדו בערף (מבקשים לחדור אל עורף האוייב, ענין המבטא נקודת תורפה, נקודה שאינה ממוקמת פיזית בערף, אלא משמשת נקודה אליה חודרים ומפיחים פחד, יראה, בלבול ועד קריסת המערכות הכוללות) למען השלום.
כל המידות של העולמות בזמן שלום נקראים 'עגלא בזמן קריב' יען מרכבה הנושאת את כל הכבודה עושה שלום בין העליונים והתחתונים, שלמה במידותיה, נטולת זמנים. כמאמר הויה היה הווה ויהיה.
'עגלא' בגימטריה 'כלי גמא' המכילה את מלבוש משה. אחרת מרכבה הוא אות מגן דוד הממלא את כל הימים.
עגלא במילוי אלפין עולה במנין 'ויגדל משה', אות לאחיזתו בספירת גדלה, בראותו צורך לתקן את יד מכה יהודי מאחיו. היא היד הגדלה.
שמות פרק ב
פסוק י
וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה וַתּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:
"לְבַת פַּרְעה" הנאחזת בערף והיה לנו בלבת האש הנאחזת לפנים ושלום ביניהם כנאמר "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
שמשון יחד עם אותיות פנימיות שמ"ו מתקבל שמשון שמ"ו עולה במנין "כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו" כידוע שמשון אחז בגבורה באות ס' (סמך) נושאת הכתר הנודע. עוד מילדותו נקרא שמשון נזיר אלהים, אחרת נזר-י' משל כתר אלהים.
מאמרים קשורים
