רוח השמש

רוח השמש:

אדם בא לעולם ועובד מצאת החמה עד צאת הנשמה. החמה היא השמש הממלאת הנשמה וניצוצותיה על הארץ. זו קרנה ואורה ושפעה "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ". רוח השמש מעבירה את אנרגיה, היא הנשמה אל החומר, הוא הגוף ממנו מגיח האדם.

תהלים פרק יט, פסוק ז

מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ:

זכריה פרק ח, פסוק ז

כּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ:

"וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ" זה מקור 'צמח נשמה' על פני הארץ. השמש מספקת את החיים על פני האדמה, ומטבעה אלו נשמותיה משל קרנה על הכל.

"מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ" בגימטריה 'צדיק תמים' זו הנשמה ששפעה לא יכלה לעולם. הרי רק משיורד החשך יורד המסך על האדם והנשמה שבה אל האלהים. הביטוי 'מצאת החמה עד צאת הנשמה' בגימטריה 1554, מעלה על נס את הכנסות הנשמה אל החומר (גוף) ואת צאתה מהחמר (חם-ר'), זה חמ-ה' ראש. 'חמה ראש' בגימטריה 554 חסר א' (אלף 554), זה יציאת הנשמה מהגוף.

בחור מספר שמגיל צעיר למד בפנימיה דתית משום שהוריו לא יכלו לגדל אותו ואחיו הצעיר ממנו. בפנימיה כפו עליו להתלבש בלבוש דתי, ללמוד תורה ומצוות, ולאכול אוכל שלא היה לטעמו. לאחר 12 שנה, כשבגר, זנח את הדרך הכפייתית שהותירה את רישומה בו והוא כופר בכל. חזר בשאלה והזכרון נותר טרי. למרות שחלפו 20 שנה, הרושם שנחרט בו בשל עברו מזכיר לו את סבלו בכל פעם מחדש.

תפיסת החיים אומרת, שאת מה שכפו עליו, שבגינה נותרה בו מרירות וכעס – תהיה דרכו לתיקונו. אלו שלבים של מעבר הנשמה במנהרת הזמן, והוא מחלים מכפירתו, ואין לראות באירועים שחרטו בו את רישומם אלא תיקון ואיזון נשמתו.

בכל מעשה ואירוע קיים חלל שצריך למלא. כמה שינסה לברוח מסבלו, יביאו אותו לפינה והוא יאלץ לומר, אמן כן יהי רצון – מודה אני לפניך.

שני חומרים אינם מזיקים כל עוד אינם באים במגע. מרגע שפגשו זה בזה ניצוץ מאחד ביניהם והכל יכול להתרחש. החל מריאקציה המייצרת דבק ואטימות, ועד פצצה המיועדת להשמדה.

נשמת כל חי:

'אור לבן' בגימטריה 289 בערכו 'ברא אלהים' הוא בסיס לפר"ח, 288 ממנו מכיל ניצוץ הנשמה את דרכו. 'אור לבן' הוא צבע בסיס המכיל את ז' צבעי הקשת, תכלית המשקל וההרכב הכימי של החומר.

השמש, היא המסך הנאצל לגופו של הילוד, היא הנשמה. הכל על בסיס 'חשן נשמה' (אותיות משותפות לנשמה וחמה) בגימטריה 'אורים ותמים' המעניק מסודותיו ומסגולותיו על יציר נברא.

הנשמה המוצאת דרכה פנימה לחומר (גוף חמה-ראש) חודרת בצבע 'אור לבן' ונפתחת לשבעה צבעי הקשת. כאשר התוצרים (קורונה – עטרה מסביבו של האדם-חומר) מעלים את ההילה, שאף היא בשבעה מצבעי הקשת.

ידוע שהתבוננות בעינים חשופות בשמש מביאה על האדם עיוורון. האם אדם יכול להתבונן בנשמתו?

תהלים פרק קכו, פסוק ו

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכה נשֵא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע בּא-יָבא בְרִנָּה נשֵא אֲלֻמּתָיו:

'זרע נשמה' מקורו ז'-א"ר נשמה, כשהוא תחת ניצוץ יחידה עליונה, במעשה נסים מקבל חיים-אור בגוף. כשהאדם מת "יָבא בְרִנָּה נשֵא אֲלֻמּתָיו" בגימטריה 'אספקלריה שאינה מאירה', אין עוד אור בתוכו והוא "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכה נשֵא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע" משום זמנו תם.

"אֲלֻמּתָיו" אלו אבות אבותיו שהוא נושא מהם את הזרע. מנגד "נשֵא אֲלֻמּתָיו" בגימטריה 'ויברא את האדם בצלמו" שאלו אוחזים בו מצד אחד (תורה) ואלו אוחזים בו מצדו השני (אלוהות).

חכם יוסף אומר: ראו את בעז ורות, ומשם "נשֵא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע" אל עובד, אל ישי, אל דוד, אשר זוכה במלכות, ואף זוכה להקרא משיח בן דוד (נשֵא אֲלֻמּתָיו). כי בתחילה התורה (רות בהיפוך) נאבדה לעם (כל הבן הילוד היארה תשליכהו) "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכה נשֵא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע", ואחר התורה חזרה למקומה (וכל הבת תחיון), זו ש'-בת ששבה לישראל.

חומר למחשבה: מבנה השמש עגול ממנו נמשך-נפלט האור. ב' פעמים ש"ך מתקבל שמש. לזכר יש ב' א'-שך ומשם הוא מוציא את זרעו, אלו אלומותיו החוצה (פליטה) דרך העטרה. זכרו עטרה של שמש חמה פי כמה מתוכה, וזה סוד הטבע.

בראשית פרק ג

פסוק טז

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:

"וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" הוא השמש הניצב המעניק מטובו והלבנה "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", היא תמלא את יעודה ותחתום את שמו של הילוד.

תהלים פרק קד, פסוק יט

עָשָה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:

אותיות תחיליות וסופיות של "שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ", 'עשו שמי' למועדים משום בריאתה של נשמה, כפי שנאמר "יָדַע מְבוֹאוֹ" בגימטריה 'גלגל החיים', היינו שיטוט במרחבי היקום של הנשמה.

פסוק כב

תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל-מְעוֹנתָם יִרְבָּצוּן:

השמש כל העת זורחת וזוהרת, והאדם, בשל סובב כדור הארץ על צירו ומסביב לשמש, נמצא בחלקו ביום-אור ובלילה-חשך, ובהתאמה, נשמתו בלילות שטה לה ועם בקר חוזרת "וְאֶל-מְעוֹנתָם יִרְבָּצוּן", זה מעונה-ביתה לגוף בעליה.

"יִרְבָּצוּן", אחרת 'בני-צור' זה 'צלם' במילוי. הכל אחוז זה בזה, וראו את גוף האדם שכל חלק סמוך לשני מסודר, ארוז, חי ונושם אינו מפריע זה לזה להתקיים. יחידה אחת אדם.

רוח השמש מעבירה את אנרגיה, היא הנשמה והחומר, הוא הגוף אל המיטב – אדם. ראו כמה דמיון יש לתכונות השמש המכיל חמצן, חנקן, פחמן והאדם חי מהם.

'מסך השמש' בגימטריה 'אור חדש נגלה בציון' נוטלת אותו 'ספירת הוד' לטובת נצחיות הנשמה מספירת נצח ועד יסוד הנשמה היהודי דרך שבת מלכות, היא שבת מלכה.

1. ישעיה פרק נח

פסוק ח

אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ:

2. בראשית פרק טו

פסוק יב

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדלָה נפֶלֶת עָלָיו:

"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא" בגימטריה 'שדה עפרון' מקום מערת המכפלה, שם נקברים המתים "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדלָה נפֶלֶת עָלָיו", מגודל התיקון של נשמות המתים החייבים בדין.

3. בראשית פרק טו

פסוק יז

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:

אורה של השמש וחומה כה רב עד שהיא מחשיכה את המקום ואו אז מוביל את הנשמה "תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" לסמן מי לחיים, למי ההורים, למי הסביבה, ולמי התיקון.

4. בראשית פרק כח

פסוק יא

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶם מְרַאֲשׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:

5. שמות פרק יז

וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ:

6. שמות פרק כב

פסוק ב

אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ:

"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ" בגימטריה 'ששה מיליון יהודים נספו'. יש 'כתם לידה' ויש 'כתמי שמש' ויש כתם שאינו יורד, ויש כתם שמלבין.

7. קהלת פרק א

פסוק ג

מַה-יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמל תַּחַת הַשָּמֶשׁ:

"השמש" היא ביטוי למצבו הכספי של האדם, לשגשוגו ולכשלונותיו. ולפיכך מה שנגזר עליו יקבל.

8. קהלת פרק א

פסוק ט

מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָה הוּא שֶׁיֵּעָשֶה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

9. קהלת פרק א

פסוק יד

רָאִיתִי אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִים שֶׁנַּעֲשׁוּ תַּחַת הַשָּמֶשׁ וְהִנֵּה הַכּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:

10. קהלת פרק ד

פסוק טו

רָאִיתִי אֶת-כָּל-הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמד תַּחְתָּיו:

11. קהלת פרק יב

פסוק ב

עַד אֲשֶׁר לא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם:

"עַד אֲשֶׁר לא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּמֶשׁ" זה זמנו של האדם עלי אדמות.

דברים פרק א

פסוק א

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף

בֵּין פָּארָן וּבֵין תּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרת וְדִי זָהָב:

פסוק ב

אַחַד עָשָר יוֹם מֵחרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

"אַחַד עָשָר יוֹם" זה ההפרש בין שמש ללבנה.

פסוק ג

וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָר חדֶשׁ בְּאֶחָד לַחדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְרָאֵל כְּכל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אתוֹ אֲלֵהֶם:

שמואל א פרק יג

פסוק א

בֶּן-שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל-יִשְרָאֵל:

'שנה תמימה' מלך שאול, שנה המכילה את מלא השמש והירח גם יחד.