רוח אנושית

רוח אנושית: רוח מדבר חרישית

כשהרוח האנושית נושבת היא חזקה יותר מכל מחשבה או רצון של מישהו או משהו. היא מוליכה אדם ומים, אבן וחומר ממקום למקום, מעלה ומטה.

לפני שהחומר נהיה חומר שלט הרוח בכל. רוח אלהים מרחפת על פני העולם מניעה את הכוחות מקיימת חיים. עת הרוח חדר לחומר החל האדם לחיות ברמה האנושית מחפש מקורות מחייה אנושיים לשכלו, לתודעתו, לאמונתו. כשקיומו הפך לנחלת הכלל הבין, בכדי לשרוד יש להתעמת עם הטבע אולי יצליח לשלוט בו, להתחבר אליו.

הרוח האנושית מניעה את גלגלי העולם, את השמש והכוכבים וגם את החיים עלי אדמות. מכיון שהאדם אינו רואה את הרוח, מבין הוא שלאחר מעשה היו כאלה שהיה להם את החזון לראות אותו, לראות את המעבר.

העולם הגלובלי כפי שהוא הוא הצטברות של משקעי העבר עם גורלות העתיד כאשר ההווה משמש גשר ראש חץ לאן הרוח נושבת.

מכיון שהעולם קיים לפני האדם ויתקיים אחרי האדם כי הרוח האנושית העל טבעית שולטת בכל צריך האדם לזכור כי הפרט, כמה שהוא חשוב ויקר ערך, יש לו משך חיים מזערי ביחס לרוח האנושית הגלובלית.

לומר, מה אתה רוצה או צריך, מהם הציפיות שלך ביחס לתמורה שלך, הם כאין וכאפס ביחס לרוח האנושית אשר טבעה את חותמה כימי קדם, בימים עברו. אם כן, משך הזמן, לדוגמא של כוכב מסויים, עומד על 1000 שנים וכשהוא מסיים את חייו קורים שינויים גם בכל אלו הקשורים אליו.

כשהרוח האנושית נושבת היא חזקה יותר מכל מחשבה או רצון של מישהו או משהו. כך כשרוח רעה יושבת על מישהו, כך שרוח של שכינה נבואית שוכנת במישהו.

זכרו כי בני אדם פועלים ממקום של חסר או חסך. דווקא בנקודה הזו הם דוחקים את עצמם לעבר הגבולות המבקשים מהם לחבור או להציץ במקום שמעבר.

הרוח האנושית מגלגלת את החיים לפתחה של המאה הבאה כמו גם מניעה את קרומי כדור הארץ, משנה גבולות או יבשות.

האדם ברמה הפרטנית רואה את צרכיו, מקווה לעבור את יומו בשלום. הרוח האנושית מחשבת בדייקנות אין קץ את גורל האומה כשבתוכה מתקיים הפרט.

חשבו על ספינה ענקית כשעליה 3000 בני אדם הפועלים בה. כמה היא גדולה וחזקה, היא רק פסיק בים האדיר, הנעה ברחמי האוקיינוס, נעה מצד אל צד. כולם יודעים את כוח הטבע רק בוחרים למחוק אותו מהתודעה, מעדיפים שלא לפגוש אותו פנים אל פנים.

מדינת ישראל הוקמה בחזונו של בנימין זאב הרצל. אולם הגלגלים נעו עת תחילת קיומה בהכרה דרך הכרזת האום. דוד בן גוריון שהיה איש מעשה, ראש הממשלה הראשון, איש חזון, אשר ראה בעיני רוחו כי היתרון של העם היהודי אינו נמצא במספריו כי מועט הוא אלא בחוסן רוחו – כי חזק הוא. מענין כי תובנותו כי רבה היא שבחר לשכון בנגב. ולא רק. שכל אורחותיו הושפעו במידה ניכרת מהתנך – כמו היה מצפן לעולמותיו. ידע הוא לחבר בין הרוח לחומר והבין שרק שילוב בין השניים יהיה קרקע לפועלה של המדינה.

 

והכי חשוב, שיש ללכת בדרך הרוח האנושית ולפעול מתוך הכלל אל הפרט.

ממבט על, רוח אנושית היא הקונטרה של האדם עלי אדמות. מעבר לכוחות הפועלים על האדם היא הדוחפת אותו מבחינת תנועה וחייתיות. אפילו המנוחה מצוייה בתנועה – תנועה מסוג אחר.

הרוח האנושית היא מעטפת החיים של האדם – היא נשמת אפו.

יחזקאל פרק א, פסוק יב

וְאִישׁ אֶל-עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ אֶל אֲשֶׁר- יִהְיֶה-שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן:

"אֶל אֲשֶׁר- יִהְיֶה-שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" בגימטריה 1672 בבחינת בק"ע -שש.

"וְאִישׁ אֶל-עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ" עולה במנין 'ארץ ישראל' לומר כי הכל עולה אל ארץ ישראל בבחינת 'ישר הפוך ישר ישראל' הרי לידת ישראל, תקומת ישראל.

מכאן אדם נמשך אל שורשו, כשהוא עובר בדרך את מסעותיו.

צריך לזכור כי העולם נברא בחסד (בגימטריה 72) ומעברו השני בגבורה (בגימטריה 216), בדינים. ראו כיצד המספרים נובעים מהשרש 1672, הרי בקע-שש, כשמרכזו השבת, שבע.

לסיכום:

רוח אנושית היא רוח נשמה, נשמת חיים, הנשימה הראשונה באפו של האדם. היא הולכת עם האדם, מלווה אותו באשר ילך. היא קובעת לו את יעודו, את השמירה לה הוא יזכה, את מהלך חייו. אפילו מחשבותיו מושפעות מכך כמו מעשיו.

לעלות לרוח הדבר דורש אחריות, התמודדות, ערכים והתמדה. לכן רבים עשויים להמנע או להתחמק מכך. מנגד מי שמחזיק בחומר מפחד להרפות.

דווקא בתחום הרוחני אדם נדרש להיות גמיש רוחני בדומה לעץ המתכופף עת רוח חזקה מנשבת בו.

מה שמפעיל את החומר היא הרוח- יחידה (בגימטריה רנ"א) המשמשת כספירלה אנרגטית האוחזת בפרט מתוך השלם. לומר כי הכל נמשך מהשרש. לכן כל מי שחוטא לרוח מאבד מהצלם, מאבד את הנתיב ויכול להכלא ברוחו.

הדנ"א בשם אדנ"י אוחז ברנ"א הוא השליח המבצע את החלטת השבט.

הספירלה מדמה מערבולת דמוית סופת הוריקן. במרכזה מתרחש הכח השקט. הסופה יודעת לאן פניה ואן היא נמשכת. אלא דמיינו לא סופה אחת ובור אחד אלא הרבה סופות והרבה בורות נשפכים, כמשל "כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא".

קהלת פרק א

פסוק ז

כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל-מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת:

יותר מזה, חשבו על תא דם אחד המקיים עולם ומלואו והמתקיים בכל הגוף.

המעברים בין הרוח לחומר הינם בחזקת מערכת השמע המופעלים על ידי ערכי איזון מתקדמים. כך יכול דנ"א הרוח לשלוט באוזן שמאל ודנ"א החומר באוזן ימין. דנ"א של חומר הינה טיפת דם המכילה את כל תולדות חייו של האדם. רג"ע (בסוד 273 הוא ארב"ע המתהפך) נשמת חיים חדרה לאפו של האדם זוכה האדם לקבל דנ"א מהרוח, בבחינת שמים. כך הרוח והחומר נלחמים כל הזמן על קולו של האדם.

גם לרוח כמו לטיפת הדם יש טביעת אצבע וחותם. זה מופיע אם בדמות רוח רעה או לשון רוח טובה – "ותצלח עליו". אדם המצליח לאזן עצמו, תרתי משמע, כשהוא נע בין הרוח לחומר. לדעת לקבל החלטות נכונות וחשובות.

לאדם איברים רבים וחולשה של איבר מסויים מלמדת על התכונה או הליקוי שבו. רק לשם המחשבה, אם רוצים לדעת תכונות איבר פגוע או לקוי מתבוננים דרכו במרפא שלו. לדוגמא, לחיזוק הדם אוכלים כבד.

רוח הקיום האלהית:

רוח הקיום האלהית שוכנת מעל האדם, מעל הארץ. יש לה רצון משלה כשהיא נעה לא רק במהירות האור אלא גם במהירות הזמן עוברת בין פרקי השנים מן האלף שקדם אל האלף שעוד נעבור. כל עוד האדם הולך ברצון ובדרך של הרוח הקיום האלהית הוא מגלה כמות התנגדות מועטה לפועלו. בדומה לרוח המעצבת את חול המדבר מעלה גאיות מורידה דיונות, מעיפה גרגרים בדמות אדם ונשמה ממקום למקום.

נסתרות דרכי האל:

אלהים מקדים תרופה למכה – דואג לכל ברואיו. מה קורה כשאין תרופה לאדם?

בזמן מלחמת העולם השניה, לקראת סוף המלחמה ב-44, הושמדו לחלוטין כל מטוסי האויב הגרמני, כשמטוסי הברית טסים באין מפריע במשך חודשים, כשהם בדרכם להפציץ את הגרמנים עד לכניעתם, תוך כדי הם צופים ברכבות העמוסות נוסעים כשפניהם למחנות ההשמדה. מתוך אלפים רבים של פצצות שהיו מכוונות ליפול עליהם צריכה היתה רק פצצה אחת ליפול על מסילת הרכבת על מנת למנוע את המשך ההשמדה ולא עשו זאת.

זכריה פרק יא, פסוק טז

כִּי הִנֵּה-אָנֹכִי- מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ הַנִּכְחָדוֹת לֹא-יִפְקֹד הַנַּעַר לֹא-יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק:

נזכר כי "יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר" והוא מספר לאחיו את החלום אודות, אלומתי כי קמה וגם ניצבה והם משתחווים לה, ועוד כי השמש והירח ואחד הכוכבים משתחווים לו. וכשהוא נמכר על ידי אחיו ומוצא מהכלא על ידי פרעה לפתרון החלום אודות הפרות הרעות שאכלו את הפרות הבריאות ועוד, השבלים הדקות הבולעות את השבלים הבריאות.

הכל מורה על יד המקרה המכוון הכל. ואם הנס לא מתרחש באין תקומה.

נזכר כי יוסף נשלח לשכם, אחרת מש"ך, הוא הזרע. ויוסף מספק הבר לכל מצרים.

תהלים פרק קכו

פסוק ד

שׁוּבָה יְהֹוָה אֶת- (שְׁבִותֵנוּ) [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:

פסוק ה

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:

פסוק ו

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:

בראשית פרק מא

פסוק לד

יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:

סוד החמש נעוץ במספר ארבע המתהפך למספר שבע בקיימו את החיים.

הסבר: חמישית היא בחינת העשרים המלמדת על התהפכות הכתר, עת המספר ארבע מתהפך לשבע. זכרו כי יום השבת, הוא היום השביעי, מספק מזון לששת הימים. כאשר נופלת האות א' מהמספר ארבע לא רק שמתקבל רעב, אלא באין לו תיקון הוא נופל לשלב הנקרא שואה (האותיות ב"ע מתחלפים ב-וא"ה).

שמואל ב פרק כד, פסוק טז

וַיִּשְׁלַח- יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה אֶל-הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָיָה עִם-גֹּרֶן (הָאֲוַרְנָה) [הָאֲרַוְנָה] הַיְבֻסִי:

ראו כי יש הבדל קטן בין שני הפסוקים:

"וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ" לעומת "וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ" וכי השוני הוא על המילה בע"ם כמנין יב"ק, זה מעבר יבק. בפסוק הראשון נמצא 30 אותיות ו-8 תיבות הרי 308 בגימטריה קבו"ר לעומת הפסוק השני לו 27 אותיות ו-7 תיבות הרי 277, לשון זר"ע. הדבר מלמד על כי בראשונה אין תקומה ואין הצלה, וכי הדבר מוליד שואה. ואילו הפסוק השני מלמד על אלו שינצלו, שריד ופליט מתוך ההפכה, מציפורני המשחית.

דברי הימים א פרק כא, פסוק טו

וַיִּשְׁלַח- הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה יְהֹוָה וַיִּנָּחֶם עַל-הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה עֹמֵד עִם-גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי: