רבקה נושאת תורה

רבקה נושאת התורה: ותפל מעל הגמל

רבקה היא השכינה הבאה על עם ישראל ביום השלישי. רבקה היא השכינה הבאה על עם ישראל ביום השלישי בסוד "הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם" עת עתידים הם לעמוד מתחת להר ולקבל מידיו של משה את התורה.

לשם קבלת התורה על העם להיות מזוכך וטהור וחסר מעט מהאלהים בסוד "הַטִּי-נָא כַדֵּךְ".

ורבקה כבר מוכנה להתלבש בבגדי כלה בסוד "וַיְהִי-הוּא טֶרֶם כִּלָּה".

בראשית פרק כד

פסוק יב

וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:

פסוק יד

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי:

פסוק טו

וַיְהִי-הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ:

עשרת הגמלים אלו בני ישראל.

עבד אברהם הוא משה עבד אלהים המבקש לו אשה כפי שציווה עליו אברהם בשעה שהשביע אותו.

ענין רבקה והמוהר שניתן בידי עבד אברהם נע באותיות עק"ב על שום עק"ב המילים שנכתבו על עשרת הדברות. וגם על שום יצחק העתיד לגדל את בנו יעק"ב אלו בניו העתידים להגאל.

בראשית פרק כד

פסוק יח

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:

"וַתְּמַהֵר" אחרת המוהר הניתן לכלה. נדוניה. מכאן משה עלה בבחינת תו"ם-ה"ר לא אכל ולא שתה ארבעים יום לשם הכנת לוחות התורה.

זה נקודת תוך קליפה להוציא פרי מקליפה קשה.

פסוק יט

וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:

"אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ" אחרת א"ש-א"ב ע"ד א"ם כל"ו בבחינת אב חכמה מעניק מתוכו לאם בינה את הדעת בסוד עק"ב. דע"ת עק"ב בסוד 'כתר הויה' לו עטיפה מעיל.

זכרו ספר תורה עטוף מעיל בתוך ארון.

נמצא כאן את הפסוק הראשון הקורא לתורה לפתוח "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".

 

הביצית בהחלט שואבת את הזרעון אליה.

 

בראשית פרק כד

פסוק כב

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת" אלו בני ישראל העומדים בפתחו של ההר ועונים נעשה ונשמע.

"וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ" הוא האלהים המורה למשה את התורה.

"וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ" אלו שני לוחות הברית.

"עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" אלו עשרת הדברות.

בראשית פרק כד, פסוק מא

אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם-לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי:

"אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי" אלו י"ג התיקונין.

נמצא כאן את האות ע' (עין) את ק' (קוף) ואת ב' (בית). יחדו עק"ב בסוד והיה עק"ב תשמעון.

המקום מתרחש על עי"ן הבאר שם עתיד משה לגאול את בנות יתרו – שבע בנותיו ויושען.

בראשית פרק כד

פסוק מג

הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי- נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ:

 

בראשית פרק כד

פסוק מט

וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת-אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם-לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל:

על כל עי"ן נמצא ה' פעמים הויה. כמנין עשרת הדברים עשה ואל תעשה בסוד "וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל".

 

קו"ף על שום עגל הזהב שעשו להם בני ישראל שאמרו אלה אלהיך שהוציאוך מארץ מצרים. נמצא כאן את הנזם המתחלף בסוד "וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ".

בראשית פרק כד

פסוק מז

וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת-מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ:

 

בי"ת על שום קבלת התורה ובניינה כיבוש הארץ ותחומה בה.

 

פעמים עלה משה אל ההר להוריד הלוחות. תחילה לאחר שראה כי העם חטא בעגל הזהב שבר את הלחות מתחת להר. אחר הוריד את הלוחות השניים כשהוסיף עליהם את י"ג התיקונין.

נמצא כאן את השיחה שמנהל עבד אברהם עם רבקה ואחר חוזר על הדברים עם משפחת רבקה עם בתואל ועם לבן.

מענין שחטא העם במעשה העגל מתקשר לנגיעה של לבן בנזם בסוד "וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל-הָעָיִן".

בראשית פרק כד

פסוק כט

וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל-הָעָיִן:

פסוק ל

וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל-הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַגְּמַלִּים עַל-הָעָיִן:

חמד לבן את הנזם "וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם" בבקש העם את אהרן לעשות להם עגל מזהב.

לאחר שמשה מצליח לחון את העם הוא מוריד בפעם השניה את הלחות בסוד "לֹא אֹכַל עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי". גם במקרה זה לא אכל ולא שתה ארבעים יום ולילה.

בראשית פרק כד

פסוק לג

(וַיֻּישָׂם) [וַיּוּשָׂם] לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר:

"וַיֻּישָׂם וַיּוּשָׂם" כידוע משה עלה ההר ובני ישראל לא היה זמ"ן אחרת ז"ה-מ"ן הוא הנז"ם באף. האשימו בני ישראל את משה על שהאלהים עזב אותם והם מבקשים להם דבר מוחשי.

בקשו בני ישראל, אלו 3000 אלפים מבינותם, אחרת מחצית השקל (5 אחוז מששים ריבוא) לדבוק בקלקול ומתו.

אז נצטרכו לתקנם על ידי 'תרומה מחצית השקל' וקבלו לוחות תורה.

זהו סם המות שדבק בהם בגין לוחות חרות בשם מלאך המות.

נראה את זה כך: לאחר שהעם חטא בעון עגל הזהב נעשה אר"ר, יען כי לא נתנה האות ט' במעמד עשרת הדברות הראשון. לאחר שמשה עלה שוב והוריד את הלוחות השניים והשיב את האות ט' למקומה נמצא ארר"ט – מקום עגינת התבה.

שמות פרק לח

פסוק כה

וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:

פסוק כו

בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

"בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" כזכור נתנו הדברות בק"ע מילים לפיכך להמנע ממצב בו "וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ", הוא חטא הנזם-עגל הזהב, הושיבו אותו על 1775, מחציתו, וקרבו היהודים להיות ערבים זה לזה. זהו 'צמצום רווחים' בסוד 'מעשר' העומד על עשרים אחוז או חמישית.

(לאדם היהודי שאין עליו חובת דעת יכול לתת עשרה אחוז בלבד).

קהלת פרק יב

פסוק ו

עַד אֲשֶׁר לֹא- (יֵרָחֵק) [יֵרָתֵק] חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר:

מהו סוד 1775:

דברי הימים א פרק כא

פסוק כד

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא כִּי-קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא-אֶשָּׂא אֲשֶׁר-לְךָ לַיהֹוָה וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם:

פסוק כה

וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת:

נמצא 1775 כנגד "בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת" יען "כִּי-קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא". הכל כנגד 'פדין נפש'.

שמות פרק כא

פסוק ל

אִם-כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-יוּשַׁת עָלָיו:

זכרו שק"ל בגימטריה נפ"ש.

עוד כ"ה פעמים מל"א מתקבל 1775 הרי מלאכ"ה שצריך היהודי לסיים או למלא.

שמות פרק לו

פסוק ו

וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא:

"וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא" כך אדם יוכל לסיים את עוונו ותיקונו.

בראשית פרק כד

פסוק מא

אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם-לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי:

"אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי" כנגד תשלום 3000 איש שחטאו בעגל הזהב.

"וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי" אלו י"ג תיקונין בסוד "נקה לא ינקה"…

פסוק מב

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל-הָעָיִן וָאֹמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם-יֶשְׁךָ-נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ:

"וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל-הָעָיִן" יען כי מצא ישראל את דרכו להיטיב עם פעמיו.

עתה משה שם על פניו מסו"ה משום כי קרנו פניו ולא יכלו לראותו.

שמות פרק לד

פסוק לה

וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-פְּנֵי משֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי משֶׁה וְהֵשִׁיב משֶׁה אֶת-הַמַּסְוֶה עַל-פָּנָיו עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ:

בראשית פרק כד

פסוק נג

וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ:

"כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" אלו התיקונים שנוספו לבני ישראל לאחר צאתם. כזכור עם יציאתם נדרשו לצאת ברכש גדול ממצרים. אלו המצוות והמשפטים והחוקים שניתנו להם לשם השלמת קבלת התורה.

דברים פרק כח

פסוק סט

אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָֹה אֶת-משֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב:

בראשית פרק כד

פסוק סד

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל:

פסוק סה

וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

התייחדות רבקה עם יצחק מלווה ממש בהתרגשות עת הכלה מכסה את פניה בהינומה בשעת הנישואין בסוד "וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס".

כך הגבר מקדש את האשה.

"וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" הרי יצחק נגמל משדי אמו כ"ד חודשים והוא מוכן לקבל עליו את עולה של תורה בבחינת בר-מצוה, קרי, י"ג שנים. ר"ב-ק"ה אם כן מתקנת את זמנה אחרי עשרים שנה. הרי יצחק בן ארבעים נושא אותה ובגיל ששים נולדים לו יעקב ועשו.

ורבקה עקרה כרחל ושרה.

רבקה בת עשר בנישואיה ליצחק בסוד "הלזה" אחרת ה'-ל"ז-ה' – בבחינת ה' דברות נתנו מצד ימין וה' דברות נתנו מצד שמאל ויצחק בן ז"ל שנים בעת עקדתו. זה זמן חידוש שכינה לישראל בתקנו את מראה הבל שנהרג על ידי קין בהציצו בשכינה.

לפיכך "ותכהינה עיניו מראת".

רבקה היא בבחינת גבהם של הלוחות – אמתים.

רבק"ה-אמתי"ם עולה במנין "שני לחת".

מטבע הדברים אם רבקה בת עשר וילדה רק אחרי עשרים הרי היא בת שלשים.

אלו שלשים ימי אבל על המת. רבק"ה אחרת קבר"ה ימי אבל המת.

ענין נוסף, רבקה בגימטריה 307 ויצחק בן 37 בעת עקדתו.

בראשית פרק כד

פסוק טז

וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:

כמה שהתורה נמשלה לאשה "טבת מראה" שרק מחכה לאהובה שיחבקנה. צריך לזכור שהתורה מש מבקשת מאהובה להופיע לפניו לשם כך היא מוכנה להשפיל קומתה "וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל" ומיד מרימה את ראשה. שכן על הזכר לחזר אחר האשה ולא להיפך.

פסוק יז

וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ:

"וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ" להזכירכם העבד הוא משה והוא משראה את אהובתו אינו מהסס לקראתה. מוכן להריח אותה בבחינת "הגמיאיני" וידע אותה שהיא שלו.

נמצא במילים "וירץ" את "הגמיאיני נא מעט מים" את הפסוק

תהלים פרק קיד

פסוק ח

הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ-מָיִם:

במובן ראשית היווצרות הניצוצות של חיים חדשים.

כאשר מע"ט מי"ם אלו ישראל שנבחרו המעט מהעמים.

בראשית פרק כד

פסוק כג

וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין:

"הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין" הוא הקדוש ברוך הוא לחסות בצילו, לשמש לו בית הויה, היינו, מקדש מעט.

בראשית פרק כד

פסוק י

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל- אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל-עִיר נָחוֹר:

"אֲרַם נַהֲרַיִם" הוא אור בבחינת שבעת הימים בסוד "מְקוֹם-נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם".

ישעיה פרק לג

פסוק כא

כִּי אִם-שָׁם אַדִּיר יְהֹוָה לָנוּ מְקוֹם-נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם בַּל-תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי-שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ:

פסוק יא

וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:

"וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר" על שום "וכבסו שמלתם והיו נכנים ליום השלישי" לחדש הטהרה וזוהמה לא תבוא בהם טרם קבלת התורה, בשם כתר מלכות, כתר תורה וכתר כהונה בסוד "מִי-יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא" להגיע עד 'סגלה'.

בראשית פרק כד

פסוק כ

וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו:

"וַתְּעַר כַּדָּהּ" לחרוט את דברי התורה על האבנים, אלו מאב לבן, בבחינת תורה שבכתב אל התורה שבעל פה.

בראשית פרק כד

פסוק נט

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ וְאֶת-עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת-אֲנָשָׁיו:

"וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ" היא דבורה בסוד "מי יתן טהור מטמא" בבחינת קבלת התורה על הר סיני עת פסקה זוהמתן.

בראשית פרק כד

פסוק ט

וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל-הַדָּבָר הַזֶּה:

"תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם" זהו מקום הר סיני.

בראשית פרק כד

פסוק יא

וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:

"לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" בגימטריה 2471 זוהי כניסת השבת בגימטריה 1247. שימו לב להיפוך המספרים.