צדקה תציל ממות

צדקה תציל ממות:

מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר (משלי פרק יא, פסוק כו)

יוסף כזכור אוסף את כל הבר מכל ארץ מצרים ומחייה את בני ישראל דרכו. למעשה הבר שהוא מציל הינו המעשר, זו צדקה אשר תציל ממות, המונע רקבון בבחינת "מנע בר יקבהו לאום". בזמן שאר המזונות נוטים להרקיב בעתות רעב ומצוקה. יוסף אוסף בר עשרים אחוז, זה חמישית, סוד הכתר בבחינת "וברכה לראש משביר". זהו גם המחיר שנמכר – עשרים שקל כסף. עשרים אחוז זו האות ה"א בסוד "הא לכם זרע". סוד הפסוק מלמד כי "וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד" וכי ביום האמת יזכה האדם לגעת בה.

ישעיה פרק נט, פסוק יד

וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי-כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא-תוּכַל לָבוֹא:

כשאדם עושה מעשים טובים אלו מצטרפים לכוסו טיפה לטיפה. בבוא היום הם מתאחדים לטובתו ומאזנים את חייו.

מה בין משאלת לב לאשליה? מה בין חלום לרצון?

דבר מוליד דבר הוא פעולה שיש לה קשרים ותובנות המעוגנות בסביבה שלנו. כאשר האדם מבקש להגשים איזה חלום ילדות, כאשר האדם מבקש להשתתף באירוע מסויים, עומדים לרשותו האמצעים שאנו נוטים לראותם כקשים להשגה. רצון ואמונה, השתדלות וכנות, מצווה וצדקה, שמחה ואור. כאשר רצף האירועים חובר להם יחדו, כמו הכל מופנה לכיוון האנרגיה המנשבת, קול קורא מאחד את הכוחות, חמשת החושים מקבלים מענק מיוחד מהחוש השישי, אזי האירוע מתרחש.

אומרים לאדם – אם תאמין ותרצה מאוד זה יתגשם. ומה אם הדבר מתגשם וזה לא עומד ביחס לכלים הנדרשים. צריך להיות איזון בין דרישות לציפיות. אירועים משתבשים הם סדרת אנרגיה שאינה מתואמת עמך או מותאמת לך. אומרים כשלון ויש רצף של כשלונות. ואתה לא מבין כיצד הכל חוברים נגדך.

וכשהולך, אתה לא מבין כיצד הדברים, כמטה קסם, מסתדרים לטובתך. כמה יד יש לך בדבר – בכשלון ובהצלחה? מדברים על אלת המזל, על כוכבים מוארים במיוחד בשבילך, על אלהי הרוחות. כוחות עצומים מניעים את גלגלי החיים. כוחות עצומים מניעים את כדור הארץ להסתובב 30 ק"מ בשניה. הכוחות העצומים הללו פועלים בשבילך. צריך רק להתמזג עמם.

 

מדוע מכרו את יוסף?

יחזקאל פרק מז, פסוק יג

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת-הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים:

מדוע עובר תינוק ברית ביום השמיני? בכדי לבוא בברית. ומדוע נצרך זאת? משום שקיים סיתום בעולמות, הרי סיתום מלכות. המלכות מקבלת את מזונה מז"א המונע על פי היסוד, הוא יוסף. והוא מתוקף תפקידו נצרך לרדת לעומקו של הבאר ולדלות משם מים.

אם כן יוסף מורד לבור רק בסוד "לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים" ואלו מעלים אותו בעזרת "עשרים כסף" בבחינת 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. חשבו כל תא תלוי בשכנו, עם ישראל ערב זה לזה. זה לא במקרה שהכל מחובר בקשרי עבותות זה לזה. ואם צריכים לשמור על מדינת ישראל מפני אויבים הבאים עלינו מישהו מחרף את נפשו עבורינו.

במקרה שלפנינו יוסף, הוא צדיק יסוד עולם, נצרך לרדת לבור על מנת להאיר את מזוננו. המזון הרי צריך לבוא מעפר ולא משמים. וכל ירידת בני ישראל מצרימה היא בסוד הנפש המבוררת. אם כן אחיו של יוסף נוטלים את העון עליהם – במכרם אותו כנאמר "עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק".

עמוס פרק ב

פסוק ו

כֹּה אָמַר יְהֹוָה עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם:

 

תחילת הרעיון נמצא בחלומותיו של יוסף.

בראשית פרק לז

פסוק ז

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

פסוק ט

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:

הכל בסוד 'בראשית אלמתי' הרי ב"ר-אשית-אלמתי מכח החכמה דאצילות, זו הכנה למשה לשם קבלת התורה.

 

עוד נאמר כי העבודה הקשה מתחילה בהגיע 117 שנות עבדות. זה 9 פעמים 13 (שימו לב למילה בראשי"ת בגימטריה 913).

 

כאמור יש לעבור את שלב מזון שמים הוא המ"ן למזון ארץ. לפיכך נמצא יוסף

רעה את אחיו בצאן כשהוא בן שבע עשרה, הרי יסוד טו"ב.

בראשית פרק לז

פסוק ב

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת- בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם:

סוד נוסף למספר 17 הוא טוב

ישעיה פרק מג

פסוק ה

אַל-תִּירָא כִּי-אִתְּךָ-אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ:

"מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ" עולה במנין 1177 שימו לב להכפלה של המספר 17 שכן ירידתו היא עליתו בסוד השכינה שהלכה אחר בני ישראל.

מזרח כמו נהר הוא בבחינת יסוד הוא יוסף. עת מערב היא מלכות.

עוד "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" לומר יוסף מתקן נפש ישראל ככתוב "יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן" בסוד

משלי פרק כז

פסוק כג

יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים:

השמש הוא תפארת (קשת של נח), הירח היא המלכות (תיבת נח), ואחד עשר כוכבים אלו מוחין דעת. רק איחוד הכוחות מצליח לקבל את ההוראה לתקן ברית ולפתוח שערי תקווה – לאחד אב עם בניו, לייחד זכר ונקבה. הכל נמצא בזרע והוא קנה אחד.

איוב פרק ט

פסוק ז

הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם:

ידוע שבגינו של יהודה התקיימה מכירת יוסף ומשם הורד מצרימה. ולא בכדי הורד אף יהודה משלטונו הישר לידי תמר.

כל אותה עת יוסף מבדיל את ישראל מבפנים ומבחוץ. זו שמירה על הברית.

בראשית פרק מה

פסוק י

וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל-אֲשֶׁר- לָךְ:

נמצא יוסף 'שמר זרע' בסוד "חיה רעה אכלתהו".

ירמיה פרק ו

פסוק כט

נָחַר מַפֻּחַ (מֵאֵשׁתַּם) [מֵאֵשׁ] תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ:

במקום שהוא "נחר מפח מאש תם" מצליח יוסף לאחדם "ורעים לא נתקו". צריך לזכור, כל אחד שהוא פרט יש בכוחו דבר מה, אבל מוגבל. אולם כקבוצה הוא בעצם יחידה אחת עם מעלה אחת וכח אחד. יוסף מחזק את הקשר למכירתו דרך 'עגלה ערופה'.

אחיו טוענים "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה שָׁפְכוּ אֶת-הַדָּם הַזֶּה".

דברים פרק כא

פסוק ז

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא (שָׁפְכֻה) [שָׁפְכוּ] אֶת-הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:

פסוק ח

כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ יְהֹוָה וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:

פסוק ט

וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָֹה:

צדי"ק עולה במנין "דם נקי".

אם כן

יואל פרק ד, פסוק ז

הִנְנִי מְעִירָם מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם:

"הִנְנִי מְעִירָם מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם" זה השלב בו דם מתאחד עם דם כי אחים אנחנו.

לאדם ניתן הטוב והרע והוא צריך לבחור בטוב.

זורם דם בדמו, והאדם נדרש לשמור על מזונותיו שלא ירקיבו בגופו, לאכול נכון, לחשוב נכון, עליו לשמור על רוחו שלא תפול, צריך להתעלות לעולמות רוחניים, להאריך ימיו.

מאחר ולא יכלו למכור צדיק בכסף טהור נצטרכו לתקן את העון בעזרת עגלה ערופה ושעיר עזים. שעיר עזים על שום

"טרף טרף יוסף".

בראשית פרק לז, פסוק לא

וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:

הכל הוא בסוד

משלי פרק ג, פסוק יט

יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה:

בכתבי הארי נאמר: שם הוי"ה דמ"ה שהוא ז"א שמילויו י"ט בשילוב חכמה שהיא אבא סוד הוי"ה דיודי"ן שמילויו מ"ו, כשנתחברו י"ט ומ"ו שהם מילוי שמות ז"א ואבא, מהם נתיסדה המלכות הנקראת ארץ, שהיא שם אדנ"י בחשבון. שתי חכמות של אבא וז"א יסד מלכות הנקראת ארץ.

מחיר הסיתום אינו פשוט שכן תשלום אחיו על מכירתו "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" כי היתה בהם שנא"ה שהיו "אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים" כנאמר "וישבו לאכל לחם".

מענין שתיקון שנאה לנשמה נעשה על ידי י"א סממני הקטורת. עיוור כועס על אי יכולתו לראות את דרכיו, וחרש כועס על כי אינו נהנה מבכיו של התינוק. כל שכן שאתה מרוחק מהשרש, כי הבור רק אין בו מים.

אומרים שבית המקדש נחרב על שנאת חינם. כשיש בגופו של האדם שנאה – דמו מורעל.

זכרו את המכה השלישית מתוך מכות מצרים: דם צפרדע כנים. יוסף שפט אותם והם אמרו

בראשית פרק מב, פסוק יא

כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים:

לסיכום:

מתלבש א'-ד"ם באדם ממקום של נפש עד עפר כנאמר "מעפר באת ואל עפר תשוב".

איוב פרק כז, פסוק טז

אִם-יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ:

פסוק יז

יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק:

הרי השתלשלות הנר"ן-ח"י באדם.