עץ פרי עשה פרי

עץ פרי עשה פרי

בגן העדן הפריה נעשית בכח המחשבה. לומר התגובה היא מהירה וידועה מראש. המעבר החד אל החיים פירושו, שתחילת חייו של עץ מתחילים בשתיל ועליו לגדול ולצמוח. אין כאן מעברים חדים אלא חוקים שיש לעבוד ולשמור.

בראשית פרק א, פסוק יא

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן:

פסוק יב

וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב:

הוראה סותרת נתקבלה עת נתבקשה האדמה לקיים "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי" ועשתה "וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי" כהפרש דרך ותכלית קיומו של האדם.

אם המחשבה הראשונית עומדת על ערכיות המעשה כשווה ערך לאפקט התגובה הרי שערעור, לכאורה, על ההוראה מבטא את הפער שיש לעבור ועל חילוקי הדעות הקיימים בין צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

בגן העדן הפריה נעשית בנקודת המחשבה, לומר התגובה היא מהירה וידועה מראש. המעבר החד אל החיים פירושו, שתחילת חייו של עץ מתחילים בשתיל ועליו לגדול ולצמוח. אין כאן מעברים חדים אלא חוקים שיש לעבוד ולשמור.

מטבע הדברים ישנם דברים שהאדם עוד לא הספיק לטעון כנגדם והם כבר בידיו. מנגד אומרים אדם מת וחצי תאוותו בידו.

המרחק בין הצמצום לחלל שיש למלא מצויים בטבעו של האדם לרדוף אחר כל אותם דברים שלדעתו היה מצפה לראותם ולאחוז בהם משל מלך ונתינים.

"עץ פרי עשה פרי" מכיל בתוכו את הפרי ואין הוא נדרש לחכות למוכנות הפרי. לומר כי הגזע, הענפים והעלים כמו הפרי מוכנים לאכילה. בחיי היום יום אדם שכזה יודע למה לצפות. מתכנן הוא המהלכים, מוכן להם מיומם הראשון ועד הפיכת המחשבה למעשה. דומה לאדם הגדל בבית של קבלנים. מכיר את האורחים והעסקים, מגיל צעיר מבקר באתרי בניה יודע מה הציפיות. לומר כי אינו נדרש לגדל את הזרע רק לצמוח על אחד הענפים. "עץ עשה פרי" מצביע על גדילה וצמיחה מבוקרת. נדרש להתייעץ, לתכנן ועדין לא מסוגל להגיע להכרעה מהירה. בכל מקרה מרגע שתילת העץ ועד מוכנות הפרי חולפים להם שנים של ערלה, בסר והבשלה.

אם נדמה זאת לאדם עשיר (עץ פרי עשה פרי) ולאדם עני (עץ עשה פרי) אשר זוכים בלוטו ב20 מיליון. העני ימהר לבזבז את הכסף משום שהוא לא רואה עצמו ראוי לו. מכאן שהוא דוחה את השפע בשתי ידיו רק משום שהוא לא יכול להכיל אותו. דומה לאשה הנכנסת להריון מחוץ לרחם. היא תהיה חייבת לבצע הפלה. העשיר לעומתו, ישמור על ערך הכסף ואף יכפיל אותו רק משום שהוא מוכן לקראתו, זה לא חדש לו. בשלב מתקדם, אם יחשוב העשיר שהוא החכם שבאדם וכי בכל נגיעה שלו בכסף, בבחינת מחול עשה כסף, כמגע יד זהב. זה הרגע שהוא חוזר להיות עני.

"עץ פרי עשה פרי" מצוי בהרחבה, נדרש להשתמש בפוטנציאל הטמון בו (כשרון ומתת אל) לעומת "עץ עשה פרי" המצוי בצמצום, נדרש להוציא מתוכו תכונות כמו התמדה, רצון ואמונה. עוסק בקיום. מתוך כך יש לו חוסר בטחון, ספק המחלחל בו ואיפוק (או פזיזות). מעניין אם כן לומר ש"עץ פרי עשה פרי" כולו אכיל, יען כי אין בו רעל, לא מתקיים בו בוסר, ולא נדרש לו זמן להבשלה. נמצא ש"עץ פרי עשה פרי" מצוי בברית גן עדן לפני הקלקול.

אין לשכוח ש"עץ פרי עשה פרי" (נקבה) תלוי ב"עץ עשה פרי" (זכר). כל עוד השניים שומרים על אחדות ביניהם (הפריה הדדית), אש-ברית, הם מקיימים משפחה, בית וחיים.

יכול להיות מצב לאדם שיש בו יצר הרסני או מצב נתון של עקרות, חולשה ממקום של אי רצון להביא ילדים (מרד), ואו רצון להתאבדות (קושי בהתמודדות), ואחרון הלם קרב – שוק, ממקום של אובדן מציאות (חולה נפש או חולה רוח). אזי מתנת האל המכילה בתוכה חיים וזכות לחיות מאבדת את כיוונה בשל אי תיאום ציפיות, בין מי שאתה באמת לבין מה שאלהים נתן לך.

אדם נע בין להיות בזמן ובמקום הנכון לבין טימינג גרוע. מלבד זאת, בעית עקרות יכולה לנבוע בשל העדר ברית ששורשה מבראשית (ברית-אש). לומר מה שמשלים ברית היא אש בין זכר ונקבה. מעניין לחשוב שעקרה מלמדת על זרע שאינו נקלט ועד כי נעקר השרש. ואם העקרה רוצה בכל זאת לבנות חיים עליה להקים מחדש את הברית-אש.

מה קורה כשאדם חולה ב"עץ עשה פרי"? הוא נדרש לחפש את התגלמות הפוטנציאל הרדום המצוי בתרדמת ניוונית. להוציא אותו החוצה, להכיר בו ולהתחיל לממש אותו מתוך שמחה והכרת תודה.

מה קורה כשאדם חולה ב"עץ פרי עשה פרי"? הוא נדרש לתקן את עולם המחשבה. משהו מקולקל בדרך המחשבה שלו המביא אותו לדכאון (מושך אחרים עמו). במקום להשתמש בפטיש לבניה הוא מבצע הרס וחורבן, מבלי משים. ועוד, שהוא לא מסונכרן עם העיתוי לבניה או להריסה, עת לנטוע ועת לעקור.

נח איש צדיק:

מנקודת הנפילה נמצא נח שיכור כלוט, מצא עצמו מנוגד לטבעו ולעצם קיומו. נח מצוי בתווך בין העולמות שיש בהם רק טוב, משל עולמות האצילות דיסוד לבין עולמות המעבר להם מתקיימים הטוב והרע בשכינה אחת, משל עולמות הבריאה ומטה מהם, הרי מלכות. מבקש נח לקנות דעת עליונים ומגלה שמצוי הוא בנפילה. נפילה אותה הוא מנסה לתקן בסוד

תהלים פרק קלט, פסוק ג

אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה:

זה הוא חם שנענש על כי הציץ בערוותו. שכן מדובר על שרשרת חיים המתחילה בנח (שכר מלשון שכרות) ונגמרת בכנען בן חם (ועונש).

נפילתו של האדם לעולמות התחתונים חשפה את ערוותו אותה היה נזקק לכסות במלבושים. זו הערווה המבטאת הלכה למעשה את הכנעת האדם ליצריו, לשרירות לבו. היכולת לגבור על הרגע, היכולת לעבור את המכשול והנסיון שבדרך, כח הרצון והדעת והיראה להכיר שיש כח המצוי בכל.

הנפילה הזו תקרא נפ"ל-אד"ם-ה' אחרת נפל"א-ד"ם-ה' ובגימטריה רא"י-שב"ת ממקור בראשית. נח לשון מנוחה, יום השבת.

מעניין לגלות כי מעשה חם אבי כנען כי ראה את ערוות אביו ואת קללתו הינה בעצם תוצאה של אי שפיכת זרע לשווא בסוד "וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ".

בראשית פרק ט, פסוק כז

יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

הרי שם מבטא דיבור, לשון חוש השמיעה.

יפת מבטא עין, לשון חוש הראיה.

חם מבטא מגע, לשון חוש המישוש.

מכאן שקללת כנען בן חם הינה בעצם על ערך התנועה והזרימה ממקור הנובע ממגע שרש הערווה. כשהכל מוביל לגילוי הזרע שלא יצא לבטלה אחרת לשוא.

 

תהלים פרק א

פסוק ג

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר- יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:

 

טרם המבול, זה בחינת היום השני) היסוד היה פתוח – כמו אין פער בין מעשה והתוצאה שלו. לאחר תיקון היסוד שנסתם 'זכה' האדם לשלם על מעשיו או זכרונות שרשיו בריבית דריבית עד דור רביעי.

שמות פרק לד

פסוק ז

נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים:

אומרים כי חם סרס את אביו ואף רבע אותו – כמו מנע ממנו ילד רביעי.

 

לסיכום:

ניתנה הוראה עץ פרי עשה פרי

ונעשה עץ עשה פרי

מכאן חסר פרי – כי הוא נעלם, נסתר.

אומרים על תינוק שנולד שהוא פרי בטנה של אמו, פרי אהבה.

עץ פרי עשה פרי – היא הנקבה.

עץ עשה פרי – הוא הזכר.

ורק יחדו יוכלו לקיים מצוות פרו ורבו. להשלים את החסר.

נמצא כי הנקבה הנושאת את הרחם בתוכה היא בבחינת מושלמת וכי הזכר הנושא את הזכר למען יעברה הוא זה הנזקק לתיקון. דווקא על ידי העיבור הוא מביא את האורגזמה שלו לשיא – על ידי זה שהוא מפרה אותה.

 

למעשה הזמן נולד, או הגיח לעולם, ביום השלישי עת הופעת – בעתו יצליח. שכן קודם לכן בהעדר זמן תגובה הכל היה בהישג יד, באין מפריע, הכל קיים ומוכן. ובזמן – הוא היום השלישי נדרש האדם ללכת בדרך של התכלית, בדרך המלך.

מכאן נמצא כי השרש העליון המאציל את ההוראה לשרש התחתון, הוא היסוד. וברגע שהוא נסתם הוא ייחד את הזמן בדרך של שעון, ובהיפוך עונש ושכר.

כך ברגע שחטאו אדם וחוה ואכלו מפרי עץ הדעת נעלם הפרי, הוא האות א' חסר דם וצריכים היו להשלים את הפרי, לתקן את דרך ארץ.

עץ העצה:

אדם וחוה הפרידו העץ מעל עצה, כלומר הפרידו את האות ה' מעל העץ. יעץ עצה ותופר, המן הרשע, מרדכי היהודי, עץ הדעת, עץ החיים, מחשבות שוא, תוכניות לעתיד, לויתן, סוכה, תיקון.

איוב פרק מב ג, פסוק ג

מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע:

 

דברים פרק כ, פסוק יט

כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:

"לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל" כמעשה בראשית. מי שהיה ג"ר בגן עדן (טרם סולק זכה לאור החכמה וכשנפל זכה לראותה כחמה) וז"ן ממנה הפרידם מעליו בבחינת גרז"ן. נמצא כי התהפכו האותיות כ' לח' כמעשה מלכות ומלחה לשם ברית.

 

בראשית פרק ב, פסוק יז

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:

בראשית פרק ג, פסוק ו

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:

ברגע שהפרידו את האות ה' מעל העץ כי בקשו עצה קם המן הרשע עליהם בסוד "הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ". ומצידו השני סרס הקב"ה את הלויתן הזכר והרג לנקבה. זה כנגד זה עשה האלהים. הכל בחשבון תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שהוריד משה היא תורה נעדרת, כי האמת נעדרת, ולכן סרסה ואילו התורה בעל פה הרגה, אחרת כסה אותה, לשם "אז תתענג", עת יגיע האדם לסעודה, זה ייחוד שמים וארץ בסוד "אמת מארץ תצמח" (ר"ת אמ"ת).

הכל מצביע על אור חיצוני ואור פנימי. אור חיצוני זוכה לו בכסף וכבוד ואור פנימי זוכה לו הצדיק.

ההפרדה נעשתה מסיבה אחת: שלא לתת לאדם אחד כח של שמים וארץ. לומר, מי שמקבל עליו להיות במלכות עדין ירגיש את עניני הארץ עליו, זה כח המשיכה וכח הכובד עליו.

ישעיה פרק ח, פסוק י

עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל:

הכח שאדם זוכה לו מעמיד אותו כמתנשא מהצד השלילי וקשה לאדם לחשוב חיובי, לשון עניו. כאילו אם ילך בכח החיובי יצטרך לוותר על מנעמי הכח. כמו מבקש לו האדם להדמות לאריה על מנת להפגין את הנוכחות שלו על האחרים הסובבים אותו.

פסוק יא

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

ברגע שעבר האדם על החטא למעשה הפעיל את הגדר עליו, זה זרם חשמלי. הכל בסוד אור-ם' (רא"ם) ובגימטריה זר"ם. מאותו מקור פעל עליו המלבוש בבחינת חשמ"ל לשם הסתרה, היא הערווה.

חשבו כי רא"ם הוא רי"ם וכי מנשה נקרא על שם נשנ"י כי נשאני האלהים מעל (האות א' נעלמה. הרי מהלך אדם י"א). ואפרים על שום כוחו במתניו. הכל מצביע על הזרע של השור הנושא את קרן השפע והפרנסה. אם כן, יוסף הנקרא ב"ר (אשית) מחזיק בחמישית, היא האות כ' (עשרים אחוזים). יחדו בר"ך ובכ"ר על מעשה יעקב ועשו שנטל ממנו הברכה והבכרה.

איוב פרק לט

פסוק י

הֲתִקְשָׁר-רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם-יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ:

פסוק יא

הֲתִבְטַח-בּוֹ כִּי-רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ:

משה האציל את יהושע מהודו, יען כי נתן בו את הדר והחסיר ממנו את ההוד. כראוי לחשוב כי הוד הוא תוצא פנימי והדר הוא חיצוני. הכל בסוד קרני ראם כי קרנו פניו של משה ברדתו מההר ולא יכלו גשת אליו.

כזכור משה נמשל חמה ויהושע ללבנה. ומכיון שהלבנה אין לה אור משלה הרי היא נמצאת כל החדש בנסיונות קשים: פעם היא חסרה ופעם היא מלאה, פעם היא הולכת ומחסירה ופעם היא הולכת ומלאה.

תהלים פרק סט

פסוק לב

וְתִיטַב לַיהֹוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס:

לבסוף נצטרך האדם לשקוד על עמלו ולא לשקוט על שמריו. זה על מנת להפריד את הטפל מהעיקר בבחינת טהור מטמא. החוזק שיש לשור הוא הזרע שלו, זרע שהוא פנימי ולא החיצוניות שלו המצביע על גאוה ורגשי עליונות בסוד "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ".

דברים פרק לג

פסוק יז

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי-אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:

מחשבה מחודשת:

האות ה' מתחברת לי"א בבחינת אי"ה. וכי כ"ח אי"ה שולט בפרנסה ובשפע.

תהלים פרק מב, פסוק ד

הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל-הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: