עץ החיים: התודעה העליונה

עץ החיים: 

הנוגע בעץ החיים דינו מות. תא אדם שיש בו דנ"א הוא עץ החיים שנאסר על המדען-חוקר ללמוד אותו לשם שיבוט ואו שימוש לרעה. נטייתו של האדם להגיע לשלב בו הוא מבקש לשלוט בנזר הבריאה. 

מעניין הדבר שתא סרטני חי לעולם, כמו פיתח חיי נצח בבחינת "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם". רק בעץ הדעת היא התורה שבעל פה ניתן לגעת בזהירות מירבית. ויש צורך להפריד בין קדש וחול.

תהלים פרק טו, פסוק א

מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי-יִשְׁכּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:

"מִי-יִשְׁכּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ"? מי שקבל נשמת חיים באפו.

פסוק ב

הוֹלֵךְ תָּמִים וּפעֵל צֶדֶק וְדבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:

פסוק ג

לא-רָגַל עַל-לְשׁנוֹ לא-עָשָה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לא-נָשָא עַל-קְרבוֹ:

"לא-רָגַל עַל-לְשׁנוֹ" מי ששפתו לחוץ ולבו חמוץ. אחרת מרגל, מי שמחפש להרע, למצוא פגם.

"רָגַל עַל-לְשׁנוֹ" ר"ת רע"ל, לאמור רג"ל כמנין 'עץ החיים'. למצוא את דרך האמת. וכבר נאמר כי האמת כואבת. 

וגם, מי שדורך על לשונו הרי נפל בלשונו. לשון כמוהו כפרי. מותנה בסוג הפרי.

משלי פרק טו, פסוק ד

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

לאן אתה מוביל את חייך. לשון אחר, החיים והמות ביד הלשון.

והיכן מצוי הרעל אם לא בקצה הלשון. בדרך אגב, 'קצה הלשון' עולה במנין 'ירושלם'. לשון במשמעות ללכת לישון, למעשה מקיים את עץ החיים, משל אריכות ימים.

נחמיה פרק ד, פסוק ט

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי-נוֹדַע לָנוּ וַיָּפֶרהָ אֱלהִים אֶת-עֲצָתָם (וַנָּשָׁוב) [וַנָּשָׁב] כֻּלָּנוּ אֶל-הַחוֹמָה אִישׁ אֶל-מְלַאכְתּוֹ:

"וַיָּפֶר הָאֱלהִים אֶת-עֲצָתָם" מלשון ויפרה אלהים את עץ-החיים כי תם הוא. מוציא ממנו ג"ר מוחין ונותר בו הדעת למלכות.

"ונשוב אל החומה" הרי תא המכיל בתוכו את הדנ"א מתקיים בו השרפה לחיים. "איש אל מלאכתו" מה שרשום וטבוע בו. כנאמר "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן".

בראשית פרק ב, פסוק ט

וַיַּצְמַח יְהוָֹה אֱלהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: