עגל הזהב: למי אתה משתחווה?

עגל הזהב:

בתחילת החיים היה אור גדול. אור גדול ושורף – כשמש. בלית ברירה נדרש האדם להתרחק ממנו עד כי חייב היה לשים מסכים כנגדו. הצמצום היה כה גדול עד כי נהפך לחומר – חומר זוהר המושך אחרים אליו.

כבר בראשית ימי האדם ביקש להצטייד בצרכים בסיסים אותם הוא יכנה – 'לשרוד בשביל לחיות'. אלו מים, מזון ואוויר שיש ממנו נשימה ושינה.

לאחר שהתהלך בהם גמר אומר להצטיין בתכונות ככל האדם ואלו פרו ורבו, עשית כסף לשם פרנסה, השכלה – לימודים גבוהים ותעודות. ממקום זה כבר הרגיש עצמו די בטוח שיש ביכולתו כבר להשפיע על הסובב לשם מסחר, מניפולציה, ניאוף, שיבוט, פיתוי, המרדף אחר הבל היופי – יופי מלאכותי, צבע – מאכלים נוטפים ריר רק משום שהוסיפו להם צבעי מאכל. מכאן הדרך כבר היתה רחוקה – התרחקות מהטבע.

זו בעצם משמעות עגל הזהב – התרחקות מהטבע, קלקול חושים, לא הכל זוהר, חיצוניות והעדר פנימיות, לעשות הכל מהר – ואין זמן.

 

עגל הזהב מייצג בנקים, בורסה, בועה, כסף ומניות, וגם יצירות אומנות.

 

ומתי אדם חוזר לטבע – כשהוא חולה ומיואש. מתי הוא מבין שיש כח השולט בטבע ומעל הטבע – כשהוא מבין את חיי השקר וההבל של החיים.

 

מים הינם תרכובת של שני מימן וחמצן אחד. יחדו הם מים. ובנפרד הם אש.

 

רצונו של האדם לשלוט במתרחש, לשלוט בטבע.

בהקטנה הוא ממציא את הדומם – זה המחשב ומפיח בו חיים. נותן בו בינה מלאכותית, יכולת עצמאית, כושר ניתוח – הוא רוצה להעלות את ערכו לדרגת צומח. ומשם הוא כבר יהיה חי. זהו הרצון לצאת למלחמה בשלט רחוק, זהו המצב בו האדם חושב שיש מי שעושה את מלאכתו בצורה טוב היותר.

זהו רצון לעלות לדרגת בינה.

חטא עגל הזהב עוסק ברצון לפגוע או לשלוט בשער החמישים – זו האות ן'. הרי אל"ה האלהים שילכו לפנינו, חסר מ"י – מציין את השער החמישים.

האמא מספקת את המוחין ואת החיות, זו הנשמה. משה נמצא ביסוד אבא.

השאיפה היא להעלות את הגלם לדרגת אדם – להפיח בו רוח חיים.

אף האדם מבקש ליצור לעצמו תחרותיות – תחרות בין אדם לאלהים. יותר נכון, עושה זאת בעזרת פגיעה במערכת העליונה, על ידי פירוד.

 

התהוות המים כבר נאמר, הם תוצאה של חכמה ובינה. זו הגעה של המים לשם 'הגיעו מים עד נפש' – בריאת אדם. משה אחראי על המים – על ההתהוות שלהם, באדמה, בכדור הארץ ובחלל.

 

פגיעה נוספת של עגל הזהב מצוייה בצלם. הרצון לשלוט מביא בני אדם לפגיעה אנושה בצלמו של האדם – היא חירותו. בזמן השואה, עת באו לשחרר את העצורים בגיטאות ראו את צלמם – זה זומבי. מתבקש האדם שלא לאבד צלם אנוש.

 

משה מביא עמו לא רק מים של חסד אלא ממלא אותם באור בסוד י'-או"ר (יהיה אור כנאמר "יהי אור ויהי אור").

מכאן מים מקדשים אדם – מסירים מעליו לכלוך ואבק. כידוע שבעים אחוז ממנו זה מים.

בשלב האחרון יש להכיר את המושג הב"ל החיים – זה הבל הפה ומשה היה כבד פה וכבד לשון. משה הינו ניצוץ הבל. כאשר ליקוי המאורות של עגל הזהב נגע בחוטם – זה הריח, ובפה (אלו שני גבורות).

בראשית פרק א

פסוק כו

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ:

עם הגיעו למצוות מבקש לו האדם לקנות דעת בעולמות העליונים ללא בינה.

ההליכה במדבר מסמלת את שלב הבינה ואין לדלג מעליה.

בראשית פרק ה

פסוק ג

וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:

בזמן ה130 שנה ברא רוחין ושדין. אלו קליפות בסוד ברא"י-ש"ת.

ישעיה פרק ט

פסוק א

הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם:

אדם מחפש לו קרן אור או את האור בקצה המנהרה ולא מבין שהכל בתוכו. אם לא מלא את כליו עשוי להאחז בקש – זה אור מדומה.

תהלים פרק כג

פסוק ב

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:

מקום השבת הוא מקום בו הקליפות לא יכולות להאחז.

תהלים פרק לט

פסוק ה

הוֹדִיעֵנִי יְהֹוָה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה-הִיא אֵדְעָה מֶה-חָדֵל אָנִי:

פסוק ז

אַךְ-בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ אַךְ-הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא-יֵדַע מִי-אֹסְפָם:

אוסף האדם רכוש וחומר עד כי הבלו משתלט עליו. מתקשה להגיע לאמת כי יצר מחסום משל קליפה עבה.

ישעיה פרק כז

פסוק י

כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ:

חי לו אדם במגדל השן עד כי מבודד הוא, חושש להתערבב, סובל.

הושע פרק ח

פסוק ד

הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת:

פסוק ו

כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי-שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן:

פסוק ז

כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ קָמָה אֵין-לוֹ צֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׂה-קֶּמַח אוּלַי יַעֲשֶׂה זָרִים יִבְלָעֻהוּ:

מבקש לו האדם לשלוט בחיים על ידי הון ושלטון. מבקש לו האדם לקנות חיי נצח ואריכות ימים. מבקש לו האדם לשלוט במחלה. אולי ימצא מזור ותרופות, אולי ימצא דרך לגדל אוכל ללא התערבות הטבע.

תהלים פרק קו

פסוק יט

יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה:

פסוק כ

וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב:

בקש לו האדם לשלוט בגלם. יצר לו האדם מחשבים ורובוטים ועד בינה מלאכותית. והגלם יקום על יוצרו. זהו שלב מעבר מדומם צומח ועד חי.

ישעיה פרק א

פסוק ג

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:

"יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" ר"ת יל"י הרי מ"י-אל"ה שהפרידו אדם מאלהים. בקשו לקנות אחיזה בבינה, מקום השער החמישים המספק חיות ומוחין דאמא.

לפיכך שבר משה את הלוחות הראשונים והוריד השניים הנושאים את י"ג התיקונין מא"א כדי שיחזרו המוחין פנימית דז"א. על שום כך "בשש משה" ותיקן שש בשבע (בגימטריה בינה).

ישעיה פרק סג

פסוק יא

וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת- רוּחַ קָדְשׁוֹ:

פסוק יב

מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם:

הלוחות הם לוחות האוקינוסים אשר נפרדים וזזים כל העת. שבעת הימים חוצים את היבשות לקיומו של האדם.

'מים אור' נותן את המקום בו בני האדם חיים על האר"ץ – הרי יאור (יהיה אור בסוד "יהי אור ויהי אור").