הרב מיכאל יצחק בדאהב, היה נכדו של הרב יצחק ב"ר חזקיהו יוסף קובו – שד"ר ( שליח דה רבנן) והראשון לציון, ממנהיגי היישוב היהודי בירושלים במחצית הראשונה של המאה התשע עשר ,מצד אימו כנכדה של הרב רפאל חיים אברהם קובו ,(נכד הרב יוסף קובו השני), ששימש כאחד מרבני סלוניקי במאה השמונה עשר , רפאל קובו ,חיבר את הספר שנקרא חיי אברהם הוא עצמו נפטר בסלוניקי בשנת 1804.

מוצא משפחת קובו ממגורשי ספרד מהעיר villar del como, היה מהעיר קובו (קומו) הסמוכה למילאנו בצפון איטליה, חלק מבני המשפחה התיישבו בעיר סלוניקי במאה השש עשר,חלקם נפוצו לרחבי ישראל, מצרים והמזרח הקרוב, חלק גדול מהצאצאים שימשו כרבני העיר סלוניקי,האגדה מספרת על למעלה מחמישים גדולי תורה ורוח מבני המשפחה במאות השש עשר עד המאה העשרים.

הרב מיכאל יצחק בדאהב ,שחי בין השנים 1859-1942 , נולד בירושלים , על פי המסורת המשפחתית מצד אביו הם צאצאי יהודים מגרוש ספרד מן העיר סרגוסה שבספרד ,בני המשפחה שגורשו עברו ליוון לעיר לריסה במסורת המשפחה נהוג לקרוא את מגילת סרגוסה לקראת טו בשבט .

בשנת 1840 החליט אביו של הרב מיכאל בן רפאל לעלות לישראל והשתקע בירושלים, כיוון שהפרנסה הייתה קשה ,קבל על עצמו האב שליחות לאיסוף כסף לכולל ירושלמי בארצות הגולה ועזב את משפחתו לעבודתו החדשה , בביתו בירושלים נותרו האם ושני ילדיה.

כאשר גברה מחלת החולירע בתחומי ירושלים העתיקה , עברו האם וילדיה להתגורר ביפו אך גם ביפו שם פגעה המחלה באם ובבנה הצעיר משה וגרמה למותם ,מיכאל יצחק בדאהב הבן ששרד ,נותר לבדו ויתום מאימו בגיל שבע.

אחיה של האם ,יוסף רפאל עוזיאל, שהתגורר בירושלים העביר את אחיינו מיכאל יצחק בדאהב בן השבע לביתו ,למרות גילו הצעיר של מיכאל יצחק בדאהב , הוא נמשך לאספנות והחל בעיסוקו באיסוף ספרים עתיקים, דודו יוסף רפאל עוזיאל שלחו ללמוד בחדר בבית התלמוד דורש ציון, לאחר מכן למד בישיבת שבת אחים והתמחה בתלמוד,בפרק הזמן הזה חזר אביו של מיכאל יצחק בדאהב מעבודתו כגייס כספים לכולל ועזר בגידול בנו , עד שמלאו לבנו 18 שנה ואז נפטר גם הוא.

בהגיעו לגיל הזה נישא מיכאל יצחק בדאהב ללאה בתו של יהודה בן משה קואניקה , מיד שנישא גר בבית חותנו ,עד שהחליט לעבור למקום מגורים חדש , מחוץ לחומות העיר העתיקה, באותה העת נולדו לרב בן בשם יהודה , בת שנקראה סולטנה דונה ( על שם אחותו שמתה ) ובת בשם מרים ,בתו מרים של הרב יצחק מיכאל בדאהב לאחר נישואיה לאהרון בן משפחת לוי שכונו ( החלילים – החברונים) , התגוררה במבנה ממול לבית הכנסת הספרדי ברחוב מלאכי 1 ( כיום ביתו של יוסי )בבית זה נולדו ילדיה : יהושע,מנשה,יוסף,לאה שולמית , הבן הבכור שלמה נולד בחברון לפני המעבר לימין משה והבן הקטן אברהם נולד במקום המגורים החדש בשכונה ליד שוק מחנה יהודה.

האגדה מספרת כי אשתו של הרב מיכאל בדאהב לאה ,הייתה אישה חברותית ובעלת חברות בשכונה, ובין הנשים בשכונה משקל רב הייה לדבריה ואמרותיה בקרבן ,עוד מספרת האגדה כי ניחנה בחוש הומר ,ואחד מאמרותיה לחברותיה ,כי בעת מותה מבקשת היא ליצור חור קטן בארון המתים על מנת שתוכל לראות מי מחברותיה הצטרפה לקבורה לידה ושתוכל לשוחח עמה.

בשנת 1887 לקח על עצמו עבודה מיכאל בדאהב משרה כמורה בעיר טריפולי ועבד בה עד שסיים וחזר לירושלים בשנת 1889 כיוון שחזר וברקעו המשפחתי היה יתמות , החליט מיכאל יצחק בדאהב,להקים בשנת 1889 קרן בירושלים, אשר קרא לה שומרי מצוות ומלביש ערומים, אל הקרן החדשה לתמיכה ביתומים הצטרפו עוד מספר רבנים מפורסמים,כדי להרים את הפרויקט מבחינה כלכלית וכספית החליט לקחת הלוואה גדולה בכסף שקבל כהלוואה, יצא לעיר ליוורנו באיטליה על מנת לרכוש ספרים עתיקים כמו סידורים, משניות וספרי זהר.

לספרים שהביא פתח חנות ספרים ,על מנת שימכרם ברווח ומרווח זה תפעל הקרן ליתומים שהקים,כיוון שבירושלים המצב הכלכלי היה בכי רע , בהקבלה לשירה הנצחי של חווה אלברשטיין לאבי ישנה חצר שעץ מצוות גידל בה , אך למכרם לא יכול ,כיוון שהאוכל קודם לרוח , אף אחד לא רצה לרכוש את הסחורה, כך הסתבך מיכאל יצחק בדאהב ונותר עם ספריו ורעיונו תקוע, ובעלי החובות ירדו לחיו עד שמהבושה וההטרדות נמלט לאחיו הקטן יהודה במצרים ושהה שם חולה ובודד למשך שלושה חודשים ,חלק מהזמן כשבוע ,שהה בבית חולים,ואפילו נעצר כחסר אשרת כניסה ורק בהתערבות אחיו, הוא שוחרר מן הכלא לאחר ישיבה של יום .

לאחר השהות אצל בני משפחתו במצרים ,נאלץ לחזור למשפחתו שהושארה בירושלים לאחר חזרתו ממצרים בשנת 1893 , מקורבים אליו סידרו לו עבודה כאחד מעשרה ( של מנין המצווה) שיזכירו את שמו של התורם מנחם חיים אליהו , לאורך השנים ותמורת זאת קיבל סכום כסף פעמיים בשנה על סך שמונים פראנק צרפתי, מנחם חיים אליהו בטרם מותו פתח את ישיבת מנחם ציון , קשריו בישיבות שונות סיפקו לו גם תרומות חודשיות קבועות מכספי החלוקה כמו מישיבת בית יעקב .

בהמשך בשנת בשנת 1901 במטרה לעזור לפרנסת המשפחה והחזרת חובותיו ובהשתדלות מחותנו ,החל לעבוד כמורה בישיבה חברונית בהנהלת הרב חיים חזקיהו מדיני, לאחר זמן קצר ,חלה מיכאל יצחק בדאהב בחברון ונאלץ לחזור לירושלים ולעבוד כמורה באחת מישיבות הספרדיות בעיר.

הסתבכות כספית נוספת ,ארעה לו בלקיחת הלוואה של למעלה מאלפים פראנקים , בעבור נדוניה לנישואי שתי בנותיו ,סולטנה ומרים , הלוואה זאת הייתה כרוכה בתשלום ריבית 10 אחוז שאותה כינה נשך ,כיוון שהנושא העסיק אותו הוא חיבר באותה העת את מחקרו בנושא חובות וריביות בספר תוספת שביעית , הדן בדיני שמיטות לחובות כספיים בהסתמכו על פסיקות של פוסקים וגדולים בתורה .

לאחר חזרתו מחברון עבר להתגורר בשכונת ימין משה שהתחילו במכירת הדירות החדשות שנבנו בה , לצורך השתתפותו בהגרלת הבתים בשכונה החדשה ישנה, הילווה לו מאה פראנק אחד מרבני העיר , הוא השתתף בהגרלה בחלק הספרדי וזכה בדירה שאליה עבר, לצורך החזר הכסף נאלץ למכור חלק מאוספי ספריו , אך רצונו בדירת קבע היא שחרצה החלטה זאת.

לאות תודה למעשיו של מוטיפיורי בהקמת השכונה כתב הרב יצחק מיכאל , לכבודו חוברת שנקראה מוליך לימין משה , שבה ציין את פועלו של הנדיב מוטיפיורי ,גם בביתו החדש בשכונת ימין משה המשיך לאסוף ולחקור כתבי יד וספרי תלמוד ותנך מהמאות השלוש עשר, כתבי יד עתיקים של הרמבם, כתבי יד של גדולי הפוסקים בעולם היהודי.

יצחק מיכאל בדאהב היה אספן ומוציא לאור של כתבי יד בשלושים ושתים החוברות בהוצאת פרדסים ( פרדס החוכמה והתורה) שברשותו שאותם הוציא בין השנים 1894-1945 , באחד עשר מאותן חוברות התייחס ככותב בגוף שלישי וכינה את עצמו האזרח וניהל שיחה עם יצור דמיוני נוסף בסגנון של שאלות ותשובות, חלק מהשיחה כללו את ספור חיו .

אוספי כתבי יד שלו מצויים בספריה הלאומית, וביניהם גם חיבוריו של סבו הרב יצחק ב"ר חזקיהו יוסף קובו , כל זאת בעת שהתגורר בדירה זעירה מתחת לבית הכנסת בחלקה הצפוני בסמוך לקמרון ,בסמטה הקטנה שנקראה סמטת בדאהב ,בה גר בדירתו הקטנה, לאחר מותו נקבע שמה של הסמטה על שמו.

בהמשך למפעל חייו של המשך איסוף ספרים עתיקים, אך בעיקר קינן בו הרצון לשמר לדורות הבאים את המידע האצור בספרים אלו, כיוון שירושלים בתי כנסת ובתי מדרש רבים בה ,וספרים ומאמרים נדירים שנאספו לאורך השנים, החל מיכאל יצחק בראהב ,לעבור בין מוסדות אלו ולחפש ולרשמם ברשימת מלאי ,כתבים עתיקים ממכלול הספרות היהודית והפילוסופיה , חלקם של הספרים והכתבים שמצא בבתי המדרש ,החלו להיפגע מפגעי הטבע ומחוסר תחזוקה לשמרם.

את משימת השימור והפרשנות ראה לעצמו כמשימת חיים , מיכאל יצחק בדאהב התבונן בתכני הספרים ,חקר בהם, שלף את החומר שלדעתו חייב בדיקה ,פירשם והפיצם לציבור בכללותו, מיכאל יצחק בדאהב המשיך וחטט בגניזות ישנות ומהם שלף תעודות ומסמכים שכמעט ואבדו או על סף האבדון ,שחזרם וכתב בקבצים שהפיצם בקרב תושבי ירושלים.

בהמשך למאמציו להציל את ההיסטוריה שנכתבה ,פנה מיכאל יצחק בדאהב למשפחות האצולה היהודית בירושלים וברחבי תבל ,בבקשה לקבל לידיו רשות או מסמכים של המשפחות מדורות קודמים של המשפחות מתקופות ששהו בישראל .

במעט הכסף שהצליח לשם בצד המשיך לרכוש ספרים ומאמרים ישנים ולהקים בביתו הצר ארכיון וספריה של חומר שערכו לא יסולא בפז ,לצורך זה חסך גם מכספו הדל על חשבון כלכלת הבית.

בדרכו להגשים את חלומו, אסף הרב בדאהב פרוטה לפרוטה מעמלו והשקיע ברכישת הספרים, בחזונו ובחלומו שאף להנחיל את אשר אסף לדורות הבאים ,לבל ייעלמו מדפי ההיסטוריה, ספרים אלו שבהם התעמק שמשו לו לצורך מחקריו בנבכי היהדות והפילוסופיה העולמית.

מיכאל יצחק בדאהב , כתב וחקר על ישיבות ספרדיות שפעלו במתכונת היהדות בעת השלטון העותומאני ,כישיבות של לימוד לבני המעמד הגבוה שחיפשו השכלה או שהכשירו את עצמם למשרת מורים ומלמדי תורה בתורה הבסיסית תורנית ,סוג הישיבה השני היה למוסמכי רבנות ואנשים שלמדו תורה ורצו להמשיך ולהתעמק בתורה ,ישיבות אלו נתמכו בידי יהודים עשירים , התיעוד הרב הזה שהיה בכתבים ובגניזות, לא נחקר כמעט פרט למחקריו ופרסום הערותיו ותאור מהתיעוד שמצא .

חיו של הרב בדאהב לא היו קלים,הצורך לרכישת אוצרות פילוסופיים ותנכיים גרמו לו לחיי סגפנות , מחסור ,דלות וחסכון נוראיים,ובעיקר מחסור בתנאים כלכליים למפעל חיו זה,יש להוסיף את תנאי המחייה הקשים שהיו ליהודים במאה התשע עשר והעשרים,אך כול זאת לא מנעו ממנו לחקור,להעתיק ולפרסם את אשר חקר .

בשנת 1912 פגשתי את נכדו של הרב אשר סיפר לי כי בעת שמלאו לו שש שנים באחת הפעמים שהתארח בביתו של סבו, הרב לקח את נכדו למדפי הספרים והצביע עת ספר שכתב אפלטון באוספו , אוספים אלו שכללו למעלה משלוש מאות ספרים ,לאחר מותו עברו לרשות ארכיון הספרים הלאומי של האוניברסיטה.

ספריו של הרב יצחק חזקיהו יוסף קוב'ו ,שחיבר ספרים רבים נאספו בידיו של מיכאל יצחק בדאהב ,רובם נאספו ונשמרו בכתבי-יד בגנזיו של נכדו הרב יצחק בדאהב בירושלים , אחד המפורסמים הוא ,ספרו הספר עטרת זהב של הרב יצחק חזקיהו יוסף קובו, הרב בדאהב פרסם את חלקם בקבצים פרדס התורה והקובץ החכמה ובציון וירושלים שהיו בהוצאתו של הרב בדאהב .

אך בל נשכח את חלקם הגדול של החוברות והקבצים שפרסם ובהם תרגומים למאמרים של גדולי החכמים, דברי שירה וחידוד,תרגומי כתבי יד עתיקים ומחקרים רבים לחומרים עתיקים שנשתכחו,כול זאת על מנת להנחיל לעם היהודי את מורשתו לבל ישכח ,קיימים עשרות כתבות שלא התפרסמו עקב חסרון במזומנים ,אך אוסף זה קיים גם בספרייה הלאומית.ספר שנות חיים – הדן בחיים בירושלם