מאמרי קבלה
מקור כוחו של שמשון
יונ
מקור כוחו של שמשון הגיבור
שמשון הוא אוריה החתי.
'אוריה החתי' בגימטריה שמש-ה'.
1. שופטים פרק יד
פסוק ח
וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּברִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ:
"האריה", אחרת אריה- ה', זו האות המשותפת כאשר אוריה נמשל לגוית האריה מתוכו עדת דבורים משמיעה קולות של דבש. דוד שם עינו בבת שבע ורק אחרי שליחתו אל המלחמה יכול היה לרדות את הדבש, זו בת שבע.
2. שופטים פרק יד
פסוק ט
וַיִּרְדֵּהוּ אֶל-כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכל וַיֵּלֶךְ אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיּאכֵלוּ וְלא-הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ:
"רדה הדבש" בגימטריה בן פעמים י', זה בני שלמה. אוריה בשל חטאו של שמשון עם האשה הנכריה נצרך היה לשלם את אובדנו. וממולו דוד היה מוכן לשלם את מחיר הבגידה ובלבד שיזכה לקבל את שלמה, הוא הדבש משל צוף הדבורים.
3. שמואל ב פרק יא
פסוק ג
וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרשׁ לָאִשָּה וַיּאמֶר הֲלוֹא-זאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי:
4. שמואל ב פרק יא
פסוק ט
וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל-עַבְדֵי אֲדנָיו וְלא יָרַד אֶל-בֵּיתוֹ:
5. שמואל ב פרק יא
פסוק טו
וַיִּכְתּב בַּסֵּפֶר לֵאמר הָבוּ אֶת-אוּרִיָּה אֶל-מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת:
6. שמואל ב פרק יא
פסוק טז
וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל-הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת-אוּרִיָּה אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי-חַיִל שָׁם:
דלילה נתנה את שמשון לידי הפלשתים, ודוד נתן את אוריה "אל מול פני המלחמה". אוריה אחרת אור-יה', זה אור המשתקף מעיני האדם, הוא שמשון שזכה לאבד את מאור עיניו.
משה את שמשון:
משה הוא "עדי אבד" שמקום קבורתו לא נודע נקבר בגי מול בית פעור כשהוא עומד חוצץ מול עמלק, גדול המזיקין. מצידו השני המקביל לו עומד שמשון והוא עומד חוצץ יחיד כנגד העם, כנגד המזיקין. אולם הוא כבר בצד שלהם. זכרו כי אדם המבקש לחבור לחבורה העוסקת בפשיעה נדרש להדמות להם בכל. כאדם סמוי פניו ומעשיו לא יסגירו אותו וישוו לו כאדם משלהם.
נשאלה שאלה, הכיצד שלוש אשר מקבל ארבע ומתהפך לשבע אינו נדמה למשה (בגימטריה 345)?
והתשובה היא, מאחר ומשה לא נכנס לארץ ישראל, ושבע מייצג מלכות, יוצא שמשה לא נמצא במקום זה, יותר מכך, הספירה שלו היא נצח והיא הספירה השביעית.
הכשה ונסיוב:
כשאדם ננשך על ידי נחש ארסי מצבו יכול להחמיר בדקות ספורות. לא רק שצריך הוא להגיע לבית החולים הקרוב אלא שדרך טיפולו היא בדרך הכש את המוכש, קרי, מזריקים לאדם נסיוב נגדי מאותו סוג נחש שהוכש בו.
הדרך הטבעית להשיג נסיוב נגדי לסוגי הנחשים הקיימים מזריקים לסוס (וגם לבעלי חיים אחרים כגון עז או פרה) את חומר הארס והוא בגופו מפתח את הנוגדן. לאחר שפתח את הנוגדן לוקחים ממנו דם ונוטלים רק את הנסיוב ממנו.
כאמור הארס נחלב ומוזרק לסוס בכמויות קטנות. בעל החיים לו הוזרק הארס מתחיל לפתח בדמו נוגדנים, המהווים את הנסיוב.
השפעת הנסיוב מתקיימת בין "וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל-הָאָדָם" לבין "וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם" זה הפער עומד על מנין יחיד"ה אחת. אם תרצו בין תא פעיל העומד על 73 ואט ל-37 ואט, הנמצא בסכנת קיום.
זהו מצבו של שמשון.
בראשית פרק מט
פסוק יז
יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר:
הפגימה מתחילה את דרכה מהעקב בסוד "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" זו נקודת המות כנאמר "תמות נפשי עם פלשתים" עת הנסיוב מעלה את רמת החיסון הנוגדן גובר על החיצונים והעמודים נוכחים במקומם.
הכל מצביע על הרגלים בבחינת "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת" עד שישוב אדם לאיתנו.
משלי פרק ה
פסוק ד
וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת:
זהו כחו של הארס.
פסוק ה
רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ:
תהלים פרק מט
פסוק ו
לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי:
למעשה, מקור העקב נעוץ בשורשו ביין ענבים משומר ולפיכך שמשון יקרא נזיר. הכל הולך אחר עקב – עקב אכילס של האדם – ומשם נפילתו.
הצרעה:
"וידו מצרעת" כשההפך פנים והכל עז, הדינים שולטים באדם ושמשון בודד ולבד לוקח החלטות באין רוב ומבצע במקום בו יש מעט טוב והרבה רע.
במדבר פרק יד
פסוק לז
וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהוָֹה:
"דִבַּת הָאָרֶץ" היא ולא דבש על כן ישלח לפניהם את הצרעה ולא דבורה כמאמר ארץ זבת חלב ודבש וימותו צ'-רעה במגפה. הצרעה הינה כעין צרעת מחלה שמקורה
שמות פרק כג
פסוק כט
לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:
"וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" ולא יכלו לה כמאמר "אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ".
במדבר פרק יג
פסוק לב
וַיּצִיאוּדִּבַּתהָאָרֶץאֲשֶׁר תָּרוּ אתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְרָאֵל לֵאמר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ
לָתוּר אתָהּ אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:
הצרעה באה עת משפט כשמלכות, היא הדבורה נפגמה.
שופטים פרק יג
פסוק כה
וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאל:
שמשון זכה "וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ" בין משפט צרעה ובין גהינום אשתאל.
בקש שמשון להוציא דבש מלכות (רדה) מפלת האריה.
"אֶת-אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ" עולה במנין "וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת-הַצִּרְעָה" בתוספת מ"ה.
זה תיקון משפט, המעלה עליו צדק עד מלכות, מחדש עלומים ותולדות.
שמות פרק כג
פסוק כה
וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
פסוק כו
לא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
פסוק כז
אֶתאֵימָתִיאֲשַׁלַּחלְפָנֶיךָוְהַמּתִיאֶתכָּלהָעָם אֲשֶׁר תָּבא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל
איְבֶיךָ אֵלֶיךָ ערֶף:
פסוק כח
וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ:
פסוק כט
לא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:
פסוק ל
מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ:
יחזקאל פרק ג
פסוק ז
וּבֵיתיִשְרָאֵללא יאבוּ לִשְׁמעַ אֵלֶיךָ כִּי-אֵינָם אבִים לִשְׁמעַ אֵלָי כִּי כָּל-בֵּית יִשְרָאֵל
חִזְקֵי-מֵצַח וּקְשֵׁי-לֵב הֵמָּה:
פסוק ח
הִנֵּה נָתַתִּי אֶת-פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם וְאֶת-מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם:
פסוק ט
כְּשָׁמִירחָזָקמִצּרנָתַתִּימִצְחֶךָ לא-תִירָא אוֹתָם וְלא-תֵחַת מִפְּנֵיהֶם כִּי בֵּית-מְרִי
הֵמָּה:
כשבני ישראל חוטאים עולים עליהם אוייבים, אחרת "אבִים לִשְׁמעַ אֵלָי" ומכים בהם. זה מראה לעם ישראל על משקל חטא ועונשו. מדי פעם עולים הנסים כאד העולה מן הארץ ומראים את גדולת הרחמים של המקום. בשם אומרו, היה לו המזל שהכדור עבר את עיניו מילימטר מעל.
כנגד ישראל מופיעים האויבים בלבוש שונה בכל פעם.
הפעם הוא גלית והוא פלשתי. דרכו הוא מתקן את לאה שהיא שנואה בקומתה.
דוד תך את האבן במצחה, זו ספירת הדעת, "כְּשָׁמִירחָזָקמִצּרנָתַתִּימִצְחֶךָ" בשם עם קשה ערף מאחור, מחזק את ספירת הדעת למקומה מלפנים.
תיקון מידת המצח עולה כנגד לשון הרע של גלית וכפרה כנגד ע"ז (עבודה זרה). ואת זה מבצע אהרן הכהן הגדול כשהוא נושא על מצחו את עון האנשים וציץ לחרכים בינות החלון.
מעמדו של הצדיק, כלומר גבהו שש אמות וזרת כמאמר "ושמים בזרת תכן" דשופרא מקלות מים רבים.
שמואל א פרק יז
פסוק ד
וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגָּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת:
"שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת" היא לאה לה שש בנים ובת אחת.
פסוק טו
וְדָוִד הלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת-צאן אָבִיו בֵּית-לָחֶם:
"וְדָוִד הלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל" להתאזן אל מול 'פלשתים'.
פסוק טז
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם:
"הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב" עד בא יונה כמאמר "הקלו המים".
בראשית פרק ח
פסוק ו
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָה:
פסוק ז
וַיְשַׁלַּח אֶת הָערֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
הערב בתחילה הוא שנוא ולכן פיו מלא לשון הרע כגלית "עַד יְבשֶׁת", הוא איש בשת.
("עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם" מסתתר אליהו התשבי-עדי הוא דוד במילוי – דלת ואו דלת).
אחר "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב" עולה למלכות דוד "מֵעַל הָאָרֶץ".
פסוק ח
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
פסוק כג
וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת- הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת (מִמַּעַרְוֹת)
[מִמַּעַרְכוֹת] פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד:"מִגַּת מִמַּעַרְוֹת" מזכיר את מערות האף (סינוסים) שנזכרים בהם במיוחד בעת צינון, והם נסתמים, והאדם מתקשה לנשום דרך האף עד לחץ באיזור המצח המוביל לכאב ראש.
פסוק לב
וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל אַל-יִפּל לֵב-אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה:
"אַל-יִפּל לֵב-אָדָם עָלָיו" מי שאין בו התפלה שגורה בפיו יעלה עליו יצרו ואיש רע ינצחו.
פסוק לד
וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל רעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב וְנָשָׂא (זֶה) [שֶׂה] מֵהָעֵדֶר:
דוד עומד בכחו כשמשון.
פסוק מ
וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אתָם בִּכְלִי הָרעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי:
"חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל" אלו אבנים שהושבו למקומם בשם אלהי"ם חיים כמאמר,
שמואל א פרק יז
פסוק כו
וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעמְדִים עִמּוֹ לֵאמר מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים:
דברי הימים ב פרק כו
פסוק טו
וַיַּעַשׁ בִּירוּשָׁלַם חִשְּׁבנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל-הַמִּגְדָּלִים וְעַל-הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד-לְמֵרָחוֹק כִּי-הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי-חָזָק:
"וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד-לְמֵרָחוֹק" אחרת 'אש מועד מרחוק קרוב הגיע', עת זמן להיולד מחדש.
פסוק מט
וַיִּשְׁלַח- דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי אֶל-מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה:
"וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד-לְמֵרָחוֹק כִּי-הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי-חָזָק" על כן ויקלע למען חרות האבן במצחו "וַיִּפּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה" יען כי נגע עפר-מצח ושב אל האדמה.
