מעשה התמר

מעשה התמר:

התמר מבטא את השאיפה הרוחנית העליונה. זה הניצוץ הרוחני אליו האדם שואף להתמזג עם האלהים. זה המפתח. מעשה התמר שיש בה זכר ונקבה בתוכה משל הכרובים. הוא הצדיק, יסוד עולם הנדרש להכיר את נפש האדם, נדרש לחבר בין החלקים הטובים והלא טובים שבו. מנגד נדרש להתמודד עם סוגיות של פיתוי ופיצוי.

מילים מקבילות: מקדים תרופה למכה, כח המחשבה, יצר הרע, יצר טוב, צדיק יסוד עולם, כח משיכה, כח כבידה.

תהלים פרק צב

פסוק יג

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:

צדיק יסוד עולם הוא נקודת המעבר בין העולמות. ככזה הוא מחולק לשניים: החלק התחתון והחלק העליון. כל חלק הוא חזק ושופע בפני עצמו. אלא מה, על מנת שלא יתגאה מחסירים ממנו את החצי השני על מנת שיבקש לתקנו. אם השרש שלו חזק כארז אזי הוא לא יבול אפילו אם קצצו בו. ואחרון, אינו מוציא פירות. ואם כוחו במתניו ומעלה, קרי, בפירותיו הנאים הרי שכל דרכיו נעם ופיו מוציא מרגליות, אבל נדרש הוא לעזרתם של אחרים שיתמכו בו. וחלילה אם התמיכה היא מידי רשעים, רחמנא ליצלן, מה יעשה? הצדיק יצטרך לבלוע את הגלולה המרה יחד עם מים.

דומה הדבר לחבלן המבקש להרחיק עוברים ושבים מחפץ חשוד. כולם מתרחקים והוא הכי קרוב אליו, כי רק הוא יודע איך לטפל בו.

צדיק נחשב ליסוד עולם. יסוד המקבל את שפעו מו"ק (שש ספירות). לומר, היסוד הוא היו"ר של הספירות לאחר שאחדו כוחות ביניהם וקבלו החלטה. היסוד מעביר את ההחלטה ואת ביצועה לידי המלכות.

פסוק זה מסגיר את העובדה כי היסוד של הצדיק נמצא בצידו השני של המתרס במהופך. כלומר צדו השני מחייב אותו בבחינת זכר ונקבה כמשלים לו. צידו השני נמצא ב"ישגה" בסוף הפסוק. כמו הגאוה היא שורש הרע.

בהקבלה לעשיר, יהיה חסר מנוחה למרות שיכול לנוח על זרי דפנה לאלף השנים הבאות. משהו דוחף אותו להיות עשיר יותר, דבר אינו גורם לו שובע. במרדף הזה המנוחה אליה הוא שואף מצויה מצידה השני, ובמהופך. לפיכך הצדיק, דבר אינו משביע אותו לדרוש מעצמו עוד ועוד כאילו לא עשה די. לכן במעשיו עשוי הוא לשגות, לקחת החלטות מוטעות, להכיר בהם, ולרצות לתקנם.

על נח נאמר, צדיק תמים ובניו: שם חם ויפת.

הפסוק מחולק לשניים: מראה כי מצידו הימני נמצא תמר לו פרי הגדל בדרום, חסר מים (צ' בגימטריה מי"ם), במדבר. התמר מבטא את השאיפה הרוחנית העליונה. זה הניצוץ הרוחני אליו האדם שואף להתמזג עם האלהים. זה המפתח. מצידו השמאלי נמצא את הארז המשמש בסיס לבית המקדש, אוחז ביסוד, אטום. יען כי אוחז בו לב-נון, זה השער החמישים, זה המנעול. כידוע למביני ענין, השער החמישים הוא הנעלה ולצדיק יש הגישה אליו. בלבנון, מקום הצפון, יש מים בשפע. זה עולם חומרי – שפע מוליד לפשע.

משלי פרק כט, פסוק כא

מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן:

פסוק זה בבחינת "חושך שבטו שונא בנו". לומר, אתה יכול להיות שלם עם עצמך ולא מושלם.