מחני נא מספרך

מחני נא מספרך:

חייו של האדם קצרי ימים צמודים לחטא או עוון, כשחיים שלמים חולפים עד ינוקה ויטוהר. בזמן זה עם ישראל נותן מעשרות, מאמין בצדקה, מרים תרומה של מחצית השקל, צם כנגד ימי צום ומאמין בגורל אחד לעם אחד בספר אחד. 

שמות פרק לב, פסוק לב

וְעַתָּה אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

משה מבקש להגן על העם שחטא כאשר שמו מופיע במילים אי"ן מחנ"י (אלו סופי שמו מ"מ שי"ן ה"א). "מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" נמצא אותיות סופיות כת"ר. הנשמה היא נפש בריפודיה צריכה לנוע בתוך "מעגלי צדק" בצל האלהים ולא יחסר יום אחד עד שיתוקן דרכו. ושרשרת החיים בבחינת "וְעַל-סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ" לא תכבה לעולם שכן 'כל ישראל ערבים זה לזה'.

תהלים פרק כג א

פסוק א

מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר:

פסוק ב

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:

פסוק ג

נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:

פסוק ד

גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:

"יְנַחֲמֻנִי" אחרת מחנ"י-נ"(א)י ותקן י"א קלקולים.

פסוק ה

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:

פסוק ו

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:

תהלים פרק קלט טו, פסוק טו

לֹא-נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ:

פסוק טז

גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל-סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ (וְלֹא) [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם:

"גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ" עמוק עמוק ולא ידע זאת איש ככתוב

תהלים פרק צב

פסוק ז

אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת:

ולכולם עבר ועתיד משותפים ורק ההווה משתנה בהתאם לגורלות היחידים.

המן אדני:

"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" הינו ביטוי להמרת נפ"ש אדם בכפר כסף. בראשית הדינים הוצף האדם בש"ך דינים. זה צמצם עצמו למחצית והתקבל ע"ץ (בגימטריה כס"ף) כמאמר האדם הוא עץ השדה.

מקור הצמצום החל 'יבקע חמר' על מנת לשנות את הקליפה הנוקשה לרכה, בבחינת גבורה רפה.

תחילה משה מציע את עצמו "מחני נא" כנגד העם ואילו המן מציע את העם כנגד "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל".

המ"ן אדנ"י הינו בחינת מלכות יסוד כנאמר "מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן" הרי צ"ו אדנ"י כולל הפרכת בשם אדנ"י (דלת אותיות) נתקבל מא"ה בריבוע, בחשבון עשרת אלפים.

במקום עולם האצילות ן' אל עולם הבריאה 'מאה' (ק') זכינו לק"ן שם א'-פר"ח מחדש עלומיו בסוד "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת".

שמות פרק לח

פסוק כו

בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

"וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר-כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל בק"ע י"ה עולה במנין "וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים".

פסוק כז

וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן:

רש"י אומר:

את אדני הקדש. של קרשי המשכן שהם מ"ח קרשים ולהן צ"ו אדנים ואדני פרכת ארבע הרי מאה וכל שאר האדנים נחשת כתיב בהם:

אסתר פרק ג, פסוק ט

אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ:

 

אסתר פרק ח

פסוק ח

וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל-הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי- כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב:

משה אומר "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ" במקום "וַיִּקָּרְאוּ- סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" יען כי נעשה פגם במ"ן הרי "כִּי- כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב". ועתה יש לשלם את התשלום – זמן שואה.

אסתר פרק ז

פסוק ד

כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ:

שואה נכתבה כך "הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה" בחשבון א'-כר"ת.

לפי משה הפגיעה בגין עגל הזהב באותיות מ"מ ו-נו"ן בבחינת מקו"ם. מ"ן הינם חלק מנשמ"ה, שהיא משם שרש משה.

לא פלא שבני ישראל הלכו בשואה כמו ש"ה לטב"ח.

אסתר פרק ג, פסוק יב

וַיִּקָּרְאוּ- סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ:

יחזקאל פרק לד

פסוק יח

הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם וּמִשְׁקַע-מַיִם תִּשְׁתּוּ וְאֵת הַנּוֹתָרִים בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן:

כאמור מעשה העגל כדין תפוח אחד רקוב מרקיב את כל הסל בסוד "הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ".

פסוק כ

לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה אֲלֵיהֶם הִנְנִי-אָנִי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין-שֶׂה בִרְיָה וּבֵין שֶׂה רָזָה:

"וְשָׁפַטְתִּי בֵּין-שֶׂה בִרְיָה וּבֵין שֶׂה רָזָה" הוא מעשה המ"ן שנפגם בסוד "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל".

פסוק כא

יַעַן בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל-הַנַּחְלוֹת עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה אֶל-הַחוּצָה:

בראשית פרק ג

פסוק יא

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

אותו המ"ן שירד משמים בבחינת 'מזון מן השמים' צריך לבסס את שם אדנ"י למקומו בחשבון כס"ף הוא חסד.

עשרת אלפים בגימטריה 10 בחזקת ארבע. כאשר אדני פרכת מפרידים בשם אדנ"י – ארבע. הרי י'-אד"ן.

מאה אדני כסף שמשו יסוד כאשר במחצית חמשים אמה המ"ן נתלה.

שוב, משה אומר "מחני" אחרת מ"ן-ח"י נ"א ומשיב עטרה ליושנה.

ישעיה פרק סג

פסוק יא

וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ:

מענין לגלות אדנ"י במילוי עולה במנין "אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ", אז זכו בני ישראל על שארית הפליטה לתקן המקום ישרא"ל, בשם ארץ ישראל, ושבו למקומם.

עגל הזהב:

מעשה חטאתם של בני ישראל בגין עשית עגל הזהב כה חמור מבחינת החטא עד כי משה נאלץ להורות "מחני נא" במשמעות אין בי הכח ולא הכלי לתקן אלא אם כן תשבור הכלי ותאחד אותו מחדש.

זו עלית מדרגה מבחינת חומרת המעשה ומשתווה לחטא אדם ראשון בגין אכילה מעץ הדעת ומעשה פירוד מלכות מעל היסוד דז"א.

מעשה חטאת עגל הזהב הינו נסיון להורות על חסר באבות מזון, קרי, פחמימות שומנים, חלבונים, ויטאמינים ומינראלים. אלו נמדדים כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב.

כדי שכל מערכות הגוף יתפקדו כהלכה יש צורך ב-40 גורמים מזוניים שונים בתפריט. פגימה או חסר של אחד או יחידה מולידה נזק מידי לגוף.

אבות המזון דרושים להתפתחות הגוף ולפעולתו התקינה, מספקים את האנרגיה הדרושה ומווסתים את התהליכים המתחוללים בו.

הפחמימות והשומנים מספקים אנרגיה.

החלבונים ומינראלים ממלאים תפקיד בבנית התאים והרקמות.

הויטאמינים והמינראלים מווסתים את התהליכים השונים הכרוכים ביצירת אנרגיה, בבנית הגוף ובפעילותו התקינה.

מעשה עגל הזהב יצר פגם בגבורות דמלכות.

בפועל נמצא את כל מערכות החיים מצויות בת"א ואי הכללתם או נסיון לפגוע בשרשרת המזון הקיומית לאדם כמוה כהשמדת חיים.

משום כך משה מתעלה מעל עצמו ומבקש "מחני נא מספרך" הוא הת"א הסרטני שיש להסירו אחרת ידבק את שאר התאים בגוף.

למעשה עגל הזהב הוליד נסיון לעשות שיבוט מתקדם במובן מזון נטול אבות מזון או שאינו נצרך לאדמה ואו לאלהים.

נוצר צורך בשליטה על מקורות המזון על פני כדור הארץ כאשר רק לבני האצולה ידם משגת להשיג את המזון המובחר שיש עמו חיי נצח אל מול העניים שמזונם דל וחייהם קצרים.

זה רצון לשלוט בזמן, קרי, חיי נצח.

כאמור עגל הזהב קשור לעץ הדעת ולמ"ן.

זהב טהור הוא בבחינת נשמה.

כסף טהור הוא בבחינת חמצן.

עץ הדעת קושר את שניהם דרך חבל הטבור.

יוצא שמחלות רבות בגוף האדם מקורם בעגל הזהב בסוד "וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת". זהו יסו"ד ת"א אטו"ם.

שמות פרק לב

פסוק יט

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר-אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:

פר"י הדע"ת:

פרי הדעת הוא בסוד "עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַבֵּרוּ" בבחינת המ"ן שנאמר "לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ". ט"ל ומט"ר מביאים על האדם את אכלו, את זכות קיומו, את פרנסתו.

בקש לו האדם להמציא פרי שאינו נצרך לאדמה.

פ"ר בגימטריה אלו מנצפ"ך האותיות הסופיות. נמצא כאן את מ"ן ואת האות ץ' – זה ע"ץ וגם צדיק. נשארנו עם פ"ך השמ"ן, הוא סוד המנורה בבית המקדש שנשמר. שמונה ימים החזיק פ"ך שמן בבחינת ברית מילה.

אם כן תחילה אדם חטא באכלו מעץ הדעת – עסק בפירוד הפרי מעל שורשו.

אחר שניתק את האות י' מעל הפרי הוסיף חטא על פשע ופגם בפ"ר – הוא עגל הזהב.

עתה פגם בתוכו של הפרי, הוא המ"ן, שהוא חלק מנשמ"ה. משרש ץ' (צדיק) כנאמר "האדם הוא עץ השדה".

בראשית פרק ב

פסוק ט

וַיַּצְמַח יְהוָֹה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:

מענין שרבקה, היא התורה, נטלה את הפרי מהמקום הקדוש בסוד "וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב".

פר"י במילוי עולה במנין תור"ה.

בראשית פרק כד

פסוק מה

אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל-לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא:

שמות פרק לב

פסוק לג

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

"מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" בגין פירוד ס"ם-פר"י. פרי מוכן לאכילה רק בשנה הרביעית, היא ערלת פרי. ערלה שהיא מחוייבת בהסרה היא גם תמצית החיים בבחינת תא אטום רעל שאין לגעת בו.

לפיכך משה תיקן נגע פרי בסוד "וַיֻּישָׂם וַיּוּשָׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל".

זה מ"ן-צפ"ך.

תוצאת המפגש אשה עם הנחש הולידה למחלת סרטן ועיוות הגוף, קרי, מו"ם.

בראשית פרק ג

פסוק ב

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל:

נמצא עג"ל רת"ס במשפט "עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל".

תוצאת המפגש עולה 'עגל-צאן-נכה'.

טבעת המן:

המ"ן בתגובה הציע "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל" הרי באשק"ל נתנה התורה באש ובקול. ועתה עם ישראל שהוא יחידה אחת שאינה ניתנת לפירוד יהווה אשכו"ל ענבים הוא התפתחות עובר ברחם אמו. אשכל בחשבון של מאה תאים משם הוא מתמתן לפי מידותיו וחלוקתו עד לאדם שלם.

ציין המן "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" וקבע עובדה עם ישראל הוא יחידה אחת בלתי נתנת לפירוד. יחודית מכל העמים וסימן בה לסגלה.

לפיכך על מעשה עוולה כגון נישואי תערובת, גילוי עריות ואי שמירה על חוקיות העם היהודי עשוי להוביל את העם לדין "מחני נא".

אסתר פרק ג

פסוק ח

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם:

שרשרת העם היהודי מורכבת מהרבה טבעות, שהיא בחינה של טבעת אחת העולה עד לטבעת המלך.

מקום "מחני נא מספרך" עולה עד לדרגת עטרה בשם בוצינא דקרדינותא הוא הכתר השחור.

נמצא שטבע"ת המ"ן היא פסול"ת, שיירים ושרידים ונתנה משה בם "וַיַּשְׁק אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מעשה זה מוליד בתוכו את מערכת החיסון שיש עמה גם את המחלה וגם את התרופה. הרי 'הקדים תרופה למכה'.

עוד נמצא כאן שחיי אדם קצרים מהתהוותם ושיש לשמור עליהם היטב.

שמות פרק לב

פסוק כ

וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר-דָּק וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁק אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

חמצן:

חמצ"ן אחרת מ"ן-צ"ח הינו מקור חיים בלתי נדלה שתחילתו בשמש.

אדם נדרש ל21 אחוז חמצן טהור בשביל לחיות חיים תקינים.

הצמ"ח מבצע פעולה של פוטוסינתזה באור יום, במשמעות של פליטת אחוז חמצן פי ארבע מקבלה של פחמן דו חמצני.

לעומת זאת בערב הצמ"ח רק קולט פחמן דו חמצני ואינו פולט כלל חמצן.

האדם קולט את החמצן מהצמחים ופולט פחמן דו חמצני אותם קולטים הצמחים.

בעזרת החמצן מועבר המזון על תבונתו אל כל התאים שבגוף ותוך כדי הוא מסלק עמו את הפסולת.

מבול:

בראשית פרק ו

פסוק ג

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:

נח הכין את התבה מאה ועשרים שנה בטרם בא המבול על הארץ. זה חיי משה באמרו "מחני נא".

עד חצי המלכות:

אסתר פרק ז

פסוק ב

וַיּ-ֹאמֶר- הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:

"עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת" היא על משקל "מחצית השקל" שכן את המלכות יש לתקן באמצע, במעבר. זה שלב בו האדם וחוה אכלו מעץ הדעת או אז סולקו מהגן עדן, זה אור ישר. עת הפירוד בסוד הנסירה "הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה" הכל התהפך בבחינת אור מקיף. עתה יכול האדם להפרד מאשתו ולהדבק אליה בכל עת.

זהו שעון חול הקשור אליו מגנט.

זכרו את התינוק שמתהפך ברחם אמו בחודש התשיעי.

בראשית פרק ב

פסוק כב

וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם:

מי ברא אלה:

ישעיה פרק מ

פסוק כה

וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ:

פסוק כו

שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר:

"מִי-בָרָא אֵלֶּה" הרי אלהים ברא כנאמר "בראשית ברא" ואמרו על העגל "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" והחסירו מ"י שלא ידעו ישראל אותו בסוד "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע", הרי יל"י.

שמות פרק לב

פסוק ד

וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

ישעיה פרק א

פסוק ג

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:

"יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר" ר"ת ישק"ו והוליך העגל בראש שור ואחוריו חמור.

הושע פרק יג

פסוק ב

וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם- מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן:

"כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם" מוביל למחלת נפש.

לסיכום:

תהלים פרק סז

פסוק א

לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר:

פסוק ח

יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ:

משה מתקן את מקום האבות בכך שמשיבם למקומם.

תהלים פרק כט

פסוק י

יְהֹוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהֹוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם:

את המ"ן שקלקל העם הוא מתקנו בפה ובחוטם כנאמר למ"ן-צ"ח, את הגן שנפגם בעקבות חטא העגל הוא מחזקו "בנגינת" אחרת בנ"י-ג"ן בזמן חדש תמ"ז חזק אותו במו"ר והפרות העלו הארון בשיר"ה בסוד "וישרנה הפרות".

"וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ" ולבם גאה.

אם כן משה אומר "מחני נא מספרך" ובעצם מעלה על שפתיו את החיבור בין חוטם ופה וזה מוביל לקול ושמעו.

תהלים פרק נא

פסוק יז

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: