מחלפות שמשון

מחלפות שמשון:

שערות שמשון נתנו עליו השראה כאריה לרעמתו. מסך שמשון, שמשון במובן שמש-ו"ן וגם מסך ע"ז המפריד בין ספירה לספירה.

ירמיה פרק טו

פסוק יט

לָכֵן כּה-אָמַר יְהוָה אִם-תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמד וְאִם-תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי

תִהְיֶה יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לא-תָשׁוּב אֲלֵיהֶם:

"וְאִם-תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל" הרי להחזיר אדם למסלול, לדרך הישר, ליראה (אחרת אריה) כה קשה. ולא חסרים סיבות מדוע אדם יתקשה לשנות מהרגליו: אני לא מאמין, זה לא בשבילי, מה יצא לי מזה, אני לא בנוי לזה, לא כעת.

ואכן ללכת בדרך הישר הדבר קשה שבעתיים. הפרנסה, הסביבה העשירה הדורשת את הטוב ביותר, ההוצאות הרבות.

ובאמת מה יצא לנו מזה.

אומרים עם חכמה אתה לא הולך למכולת לקנות מצרכים.

הלחצים הם כבירים וההבטחות הם רבות. אז מצד אחד פנימיות הנפש-רוח-נשמה עשירה ומעשירה את החיים, ומצד שני החומריות והפאר מבקשים את שלהם.

במציאות צניעות זה מצרך יקר. במציאות יושר זה ענין של ממון. יש לך אתה יכול להתחייב, אין לך ומילה שלך לא תעמוד ביום הפרעון.

והפיתויים לכאן ולכאן. אם תלך בדרך הישר האלהים יושיע אותך. והפיתוי השני, כל מה שעיניך מבקשות לך ינתן. אז כיצד לנהוג לפי עיניים או לפי רחשי הלב.

אדם בדומה לבעל חיים נוהג כמנהג המלך. חייב הוא לנהוג בקשיחות ובעריצות למען יפחדו מפניו ויספקו לו את מבוקשו. חולשה מצידו תנוצל על ידי אחרים לרעה. מכאן אם ינהג אפילו ברוע לב יבקשו את ידו וינהגו בו ברחמים.

אז לך תבקש מאדם שמשיג דרכו בכעס ואפילו באלימות לשנות את דרכו לדרכי נעם. לך תוציא משיני האריה את בשר הצבי ותאמר לו לשנות את ארחת חייו. דהיינו, לההפך לצמחוני. רק האלהים ונסתרות דרכו מעללים יכול להפוך אדם על עורו.

יותר מזה, אדם כה יבקש ללכת בדרך הישר עד שרק קולו ישמע לו. עיניו כבר לא יבקשו ליצרו וליסרו כבעבר.

ואמונתו היא "אִם-תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמד"

שופטים פרק יד

פסוק ח

וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּברִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ:

וביום שדרכך תצלח לך מתוך "מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה" שזו ברכת הדרך תראה כי "עֲדַת דְּברִים" מעלים את כוונותיך ושמחת עיניך תאור לך "דבש".

פסוק ט

וַיִּרְדֵּהוּ אֶל-כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכל וַיֵּלֶךְ אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיּאכֵלוּ וְלא-הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ:

"וַיִּרְדֵּהוּ אֶל-כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכל" ושבע וינח וינפש כמאמר "אָז טוֹב הֲלוֹא-הִיא הַדַּעַת". התורה היא דברי תורה חיים וטעמה כצפיחית הדבש.

ירמיה פרק כב

פסוק טז

דָּן דִּין-עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא-הִיא הַדַּעַת אתִי נְאֻם-יְהוָה:

יחזקאל פרק לא

פסוק יג

עַל-מַפַּלְתּוֹ יִשְׁכְּנוּ כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם וְאֶל-פּראתָיו הָיוּ כּל חַיַּת הַשָּׂדֶה:

לא בכדי מצאו עדת דברים את קנם במפלת האריה כנאמר "עַל-מַפַּלְתּוֹ יִשְׁכְּנוּ כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם".

'תינוק' יחשב "נְזִיר אֱלהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי".

שופטים פרק טז

פסוק יז

וַיַּגֶּד-לָהּ אֶת-כָּל-לִבּוֹ וַיּאמֶר לָהּ מוֹרָה לא-עָלָה עַל-ראשִׁי כִּי-נְזִיר אֱלהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם-גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל-הָאָדָם:

שיער שמש-ו"ן יחשב לקרני שמש.

שמשון ד'-לילה אלו הפכים בחזקת זכר ונקבה. שקיעת השמש בצד האחד של כדור הארץ מחייבת את הלילה לרדת. ושמשון ירד תמנתה.

"מוֹרָה לא-עָלָה עַל-ראשִׁי" עולה במנין "צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע יָשִימוּ עָלַיִךְ סָבִיב" יען כי השמש נזקקת למסכים חזקים במיוחד על מנת שבני אדם יוכלו לחיות בצילה.

סכום הכסף שניתן לדלילה "אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף". שמש צבעה זהב. בלילה הכוכבים המנצנצים צבעם כסף. אֶלֶף וּמֵאָה (1100) בגימטריה עולה 'כתם שמש', ומתפקידו לצמצם אור השמש. הוא יקרא רוח שמש.

(מענין למצוא את ההקבלה בין התמני למקורותיו – הלועס גת).

לחי חמור:

תהלים פרק פד

פסוק ז

עבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם-בְּרָכוֹת יַעְטֶּה מוֹרֶה:

"עבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא" זה מקור 'נשף גויה חיים' כי בקש מים משל "יְבַקַּע צֻרִים"

שופטים פרק טו

פסוק יח

וַיִּצְמָא מְאד וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה וַיּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד-עַבְדְּךָ אֶת-הַתְּשׁוּעָה הַגְּדלָה הַזּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים:

פסוק יט

וַיִּבְקַע אֱלהִים אֶת-הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר-בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

"וַיִּבְקַע אֱלהִים אֶת-הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר-בַּלֶּחִי" אלו חיטובי פרצוף אדם, כמעשה אמן פסל אדם, כמו שם בו סימנים משל יהודה אריה עם ראובן אדם עם אפרים שור (יוסף) עם דן נשר. אלו ד' פנים לאדם.

לחי חמור יחשב לסת. מלשון לסתת פרצוף.

לחי אדם מראה נחישות ועצמה, כח סבל ואופי, דרך חיים ואמונה.

"גַּם-בְּרָכוֹת יַעְטֶּה מוֹרֶה" ולא מסכה כנאמר "אִם-גֻּלַּחְתִּי" מקום הלחי.

שופטים פרק טז

פסוק יז

וַיַּגֶּד-לָהּאֶת-כָּל-לִבּוֹ וַיּאמֶר לָהּ מוֹרָה לא-עָלָה עַל-ראשִׁי כִּי-נְזִיר אֱלהִים אֲנִי מִבֶּטֶן

אִמִּי אִם-גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל-הָאָדָם:

שמואל א פרק יז

פסוק מט

וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹאֶל-הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי אֶל-מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה:

דוד יורה בו אבן (מעשה הצור), היא אבן יעקב, ואחר נוטל החרב "וַיִּכְרָת-בָּהּ אֶת-ראשׁוֹ" כנאמר "תמות נפשי עם פלשתים", בגין הסרת ערלה. דוד מקיים גם מילה וגם פריעה. להזכירכם, גלית, אחרת גלת-י' הוא נשמה שמסביבה אלהים אחרים (י' פעמים אלהים מתקבל פלשתים). דוד בהסירו את ראש גלית מגלה בגילוי, היא פריעה, זו מצוות המילה כדינה.

פסוק נ

וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד-דָּוִד:

פסוק נא

וַיָּרָץדָּוִדוַיַּעֲמדאֶל-הַפְּלִשְׁתִּיוַיִּקַּחאֶת-חַרְבּוֹוַיִּשְׁלְפָהּמִתַּעְרָהּוַיְמתְתֵהוּ

וַיִּכְרָת-בָּהּ אֶת-ראשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ:

מכאן, 'ראש הפלשתי' עולה כמנין "אָסַף אֱלהִים אֶת חֶרְפָּתִי" מקדש אותו על ידי הסרת ערלה.

שמיר:

בקריאה אחרת נקבל שמי-אר, ובהעדר האות י' עולה במנין 'ישראל', החזק בעמים לאלהים.

1. ירמיה פרק יז

פסוק א

חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפּרֶן שָׁמִיר חֲרוּשָׁה עַל-לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם:

2. יחזקאל פרק ג

פסוק ט

כְּשָׁמִירחָזָקמִצּרנָתַתִּימִצְחֶךָ לא-תִירָא אוֹתָם וְלא-תֵחַת מִפְּנֵיהֶם כִּי בֵּית-מְרִי

הֵמָּה:

'צור' מעלה עליו נשמה. 'חזק' במחשבה אחרת 'מגן'. יחדו 'מגן נשמה' הוא השמיר'.

על שמשון נאמר "כְּשָׁמִיר חָזָק מִצּר". יכול לאריה ולכל אדם וחפץ. אם נחבר 'שמיר (שמ-אר)-שמשון' נקבל 'שמי-ראשון', זה סוד גדול המאפיין את שמיר בחציבתו את הלוחות ואת אבני החשן במלאותם.

זכריה פרק ז

פסוק יב

וְלִבָּם שָמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת-הַתּוֹרָה וְאֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת:

רש"י אומר:

שמו שמיר. תולעת חזק מצור מראין אותו על האבן והיא מתבקעת:

ידוע ביקום על מעשה 'חור תולעת' האוחז בעולמות של הזמנים. חשבו גיל 120 שנה אחוז באותו ערך של זמן חייו של אדם הראשון משה ודוד יחדו, וזה נקרא גם 'אור בראשית'.

גבורת שמשון:

שמשון נמשל לאדם האוחז בקרנות המזבח-תורה ולוקה בקרן אחת או שתיים. אלו שתי עיניו שהוסרו מעליו.

בקשתו של שמשון מהאלהים שיעמוד לו כוחו בפעם האחרונה להשיב כגמולם של יושבי הבית הנוכרים מלמדת שהשכינה נמצאת כל העת סמוכה לאדם, לעם ישראל, וצריך האדם לשמור עליה כעל בבת עיניו.

כוחו הרב של שמשון נקרא 'חסן ישועת'.

מלאכי פרק ג

פסוק כ

וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק:

"יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ" הוא שמשון האוחז בגבורה כמעטפת שכינה לה צדקה ומרפא זה חסנה בכח המחשבה. כח המחשבה של אדם מביא על עצמו מחלות וגם מרפא. כח המחשבה שמקורו מהפה מביא על עצמו ברכה או עיכובים.

שמשון נושא את מערכת החיסונית על גבו לאחר שהאדם כבר נדבק במחלה.

מעשה שמשון:

איוב פרק לא

פסוק א

בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל-בְּתוּלָה:

כוחו של שמשון בשיער ראשו ובשל חולשתו "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי" על כן "וינקרו את עיניו".

פסוק ו

יִשְׁקְלֵנִי בְמאזְנֵי-צֶדֶק וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי:

כידוע שמשון נמצא בין צרעה (הוא מקום קשה הנקרא קן צרעות) לאשתאל (היא אשת לוט) ומבקש לנוע בין הטיפות "יִשְׁקְלֵנִי בְמאזְנֵי-צֶדֶק" באם יש עליו קלון במעשיו. להזכירכם, אדם עברין הגדל במארת נחשים ודרכו בפשע בלתי נמנעת ינוע כעברין בכיר בין הכבוד ואיש של מילה לבין מעשים קשים אחרים שעמם יחיה לאור מצפונו כמאמר,

פסוק ז

אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם:

פסוק ח

אֶזְרְעָה וְאַחֵר יאכֵל וְצֶאֱצָאַי יְשׁרָשׁוּ:

שמשון עובר בין ג' נשים שונות עד שמוצא את אהבת לבו.

פסוק ט

אִם-נִפְתָּה לִבִּי עַל-אִשָּׁה וְעַל-פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי:

פסוק י

תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין:

"תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי" והוא טוחן בבית האסורים. אומרים על הגבר שהוא המפרנס. ואם הוא בבית האסורים מי יזון אותה. והוא נמצא בגלות, כמאמר "וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד" ויראה כי נשמתו-רוחו הושפלה.

שופטים פרק טז

פסוק כא

וַיּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת-עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית (הָאֲסיּרִים) הָאֲסוּרִים:

"וַיְנַקְּרוּ" אחרת ויקרנו עיניו מראת.

תהלים פרק יז

פסוק ח

שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת-עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי:

"וַיְנַקְּרוּ אֶת-עֵינָיו" ולא "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת-עָיִן". פל-שתים להם זוג עיניים, הרי 'אפל-שתים', אלו עיני שמשון שנוקרו על ידי הפלשתים, ומקומו בין צרעה לאשתאל.

'אפל-שתים' אלו ב' בתי המקדש שנחרבו. כמאמר "עיניים להם ולא יראו".

פסוק יב

כִּי אֵשׁ הִיא עַד-אֲבַדּוֹן תּאכֵל וּבְכָל-תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ:

היא דלילה שהסגירה אותו "כִּי אֵשׁ הִיא עַד-אֲבַדּוֹן". דלילה נאמנה לשרשה.

פסוק יג

אִם-אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי:

פסוק יד

וּמָה אֶעֱשֶה כִּי-יָקוּם אֵל וְכִי-יִפְקד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ:

פסוק טו

הֲלא-בַבֶּטֶן עשֵנִי עָשָהוּ וַיְכוּנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד:

שמשון נחשב נזיר מבטן.

פסוק יח

כִּי מִנְּעוּרַי גְּדֵלַנִי כְאָב וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶנָּה:

מנוח אביו ואמו בשל ציווי המלאך להגישו מנחה לה'.

פסוק כא

אִם-הֲנִיפוֹתִי עַל-יָתוֹם יָדִי כִּי-אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי:

"יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לא-חרָבוּ" ולא יכלו לו "כִּי-אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי" מקור כחו. לפיכך נדרש שמשון ליקח השער ועוקרו ממקומו ככתוב "וַיֶּאֱחז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר-הָעִיר".

פסוק כב

כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה תִפּוֹל וְאֶזְרעִי מִקָּנָה תִשָּׁבֵר:

פסוק כג

כִּי פַחַד אֵלַי אֵיד אֵל וּמִשְּׂאֵתוֹ לא אוּכָל:

פסוק כד

אִם-שַמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי:

מי ששם עינו בחומר ובעוונות.

פסוק כה

אִם-אֶשְמַח כִּי-רַב חֵילִי וְכִי-כַבִּיר מָצְאָה יָדִי:

שמשון הצטיין בגבורתו ובכחו.

פסוק כו

אִם-אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל וְיָרֵחַ יָקָר הלֵךְ:

פסוק כז

וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי:

פסוק לד

כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז-מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי וָאֶדּם לא-אֵצֵא פָתַח:

פסוק לו

אִם-לא עַל-שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי:

"עַל-שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי" בקש שמשון להמתיק את המצב אולי רצה להשיב את המצב לקדמותו.

שופטים פרק טז

פסוק ג

וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד-חֲצִיהַלַּיְלָהוַיָּקָםבַּחֲצִיהַלַּיְלָהוַיֶּאֱחז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר-הָעִיר וּבִשְׁתֵּיהַמְּזוּזוֹתוַיִּסָּעֵםעִם-הַבְּרִיחַוַיָּשֶם עַל-כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל-ראשׁ הָהָר אֲשֶׁר

עַל-פְּנֵי חֶבְרוֹן:

והוא "וַיָּקָםבַּחֲצִיהַלַּיְלָה" כי אשת חיל

משלי פרק לא

פסוק טו

וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחק לְנַעֲרתֶיהָ:

פסוק לח

אִם-עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן:

בעבודת הריחים.

פסוק לט

אִם-כּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי-כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי:

פסוק מ

תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת-שְערָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב:

כשאדם מתחלה, משתעל וכאביו אינם מרפים הוא נוטל אנטיביוטיקה כאומרו "תמות נפשי עם פלשתים". כידוע, התרופה גם הורגת באלו הסמוכים למחלה.

קהלת פרק יב

פסוק א

וּזְכראֶת-בּוֹרְאֶיךָבִּימֵי בְּחֻרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לא-יָבאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר

תּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ:

פסוק ב

עַד אֲשֶׁר לא-תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם:

פסוק ג

בַּיּוֹםשֶׁיָּזֻעוּשׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָראוֹת בָּאֲרֻבּוֹת:

כנאמר "תמות נפשי עם פלשתים" והפיל הבית על יושביו "וּבָטְלוּ הַטּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ" כמאמר "מה מתוק מדבש". אדם מקבל גוף וחיים וגם תורה ותודה ואינו יודע להודות לאלהים. אדרבא מחפש ריגושים ותענוגות חומריים.

"וְחָשְׁכוּ הָראוֹת בָּאֲרֻבּוֹת" ולא נשמעה קול ענות חלושה, יען כי לא נמצא אדם ראוי.

פסוק ד

וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר:

פסוק ה

גַּם מִגָּבהַּ יִירָאוּוְ חַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי-הלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים:

פסוק ו

עַד אֲשֶׁר לא- (יֵרָחֵק) [יֵרָתֵק] חֶבֶלהַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל-הַמַּבּוּעַ וְנָרץ הַגַּלְגַּל אֶל-הַבּוֹר:

פסוק ז

וְיָשׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:

"וְיָשׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ" ועלה האדם לחיים (מתוך מערת המכפלה). הרוח לא תמיד מוצאת את דרכה הישר לאדם משום משיכתה אל הארץ. אזי מוצא האדם עצמו עם מצבי רוח קשים, "על הפנים", ומתוקף שכזה, מתערבבת לה הרוח עם הטומאה וערב הארץ. שונה ממקוריותה של הנשמה לה סגולה אחת סימן יהודי טהור.

והאדם צריך להרים את הראשו בכל פעם ולחזק את פע"ם שלו פעמי"ם וגם ארב"ע (ד' פעמים מופיעה המילה פע"ם אצל שמשון). אלו מידות נשמ"ה (ד' אותיותיה) כנגד האות א' (המכילה את יו"י מאת הוי"ה) המושכת האדם בחוזקה אל מול שוא"ה (ראו אותיות נשמ"ה -שמשו"ן) אינה מאוזנת-שו"ה עם גופו המכיל נר"ן.

פעמי"ם במילוי מתקבל נשמ"ה. ושמשון על גבורתו עוסק ברוח נשמה.