מוזיקה וקבלה: בריאת עולם

מוזיקה וקבלה:

העולם נברא בצלילים – מים, אש, רוח, אדמה. רעידות אדמה קטנות המתעלות את האנרגיה, מניעות חרישית את האנרגיה, מדברת לתוך האוזן, משמיעה אותו.

נהוג להשתמש במפתח סול ובמפתח פה. מפתח סול מייצג את הנשמה – את השמים. מפתח פה מייצג את הארץ – את החיים עלי אדמות.

כדי לקבל מידע על המוזיקה ניגש למבנה המח – בהתאם לחלוקת המח לאונות, צדעים, חדרים ועוד.

מפתח ארץ – פה, מתלבש דרך גהינום, תופים, רעשנים – מספירת הגבורה.

מפתח שמים – סול, מתלבש דרך גן עדן, כינור, נבל – מספירת החסד.

המוזיקה נמצאת בשני קצוות. המוזיקה מנוגנת בימין ובשמאל יחדו.

מח ימין אחראי על יצירתיות – הלחנה, תמונות, תחושת הקצב, זכרון צלילים, ידע בגוף.

מח שמאל אחראי על ההגיון – התווים של המתמטיקה, שפה ואותיות, מספרים ותווים, ידיעת הקצב, כיוונון הצליל, ידע בשכל שנרכש.

כיוון הכלי – מכוונים את הצלילים שיהיו בדיוק בתדר הגל שלהם.

הנפש מבקשת להתכוונן דרך הכלי שיהיה תיאום בין הכלי החיצוני – המתנגן, לבין הכלי הנושא אותו – הוא האדם.

הנפש רוצה להגיע להרמוניה כי היא פגועה מטבעה.

לעלות על גשר המוזיקה – זה להתנתק מהעולם הזה, להגיע לשלווה – הכל טוב. האדם נכנס לטרנס כמו מדיטציה, כניסה לגלי אלפא.

המוזיקה שייכת לתרבות – יניקה ושורשים. גבוה ונמוך שייך למיקום, בהתאם לגודל הכלי ולצרכיו.

העולם נברא בצלילים – מים, אש, רוח, אדמה. רעידות אדמה קטנות המתעלות את האנרגיה, מניעות חרישית את האנרגיה, מדברת לתוך האוזן, משמיעה אותו.

בעת מתן תורה על הר סיני היו רעמים וברקים וגם קולות מתוך שמיעה וזכרון.

אומרים: מנגן על הנימים הדקים ביותר – מתוך רצון להשיג דבר מה, רגשי אשמה או אחריות והקרבה.

מנגן על העצבים – עלה על העצבים של התדר.

המוזיקה יכולה להגיע ולגעת בעקב עכילס של האדם – מעוררת נוסטלגיה, נשכחות, כמו להזכר באהוב, באדם יקר, מישהו רחוק, ענין של געגועים, כיסופי מולדת.

בס, טנור, סופרן ואלט – מנעדים שונים. יען כי הדבר בונה את צבעוניות והגוון של הצליל.

יש מוזיקה שמרגשת את האחד כי זה נוגע בנימים הדקים שנשכחו ואלו צפים ועולים בזכרון.

המוזיקה פותחת את שעריה באופן המאפשר לאדם להמצא ללא פחד עם המון יראה דרך הפוטנציאל שלו.

התורה המוזיקלית מאפשרת לאדם לנוע בתוך גבולותיה בצורה מדויקת להפליא – ממקום של התמסרות ומשמעת עצמית.

מחשבה מחודשת:

בזמן השואה הרימו את המורל לאלו העומדים בפני המוות – ניגנו להם בדרכם האחרונה. זה הזוי ולא שפוי, לא סביר ולא נורמלי ובכל זאת לקחו הצוררים את מיטב הנגנים והמלחינים והושיבו אותם – בתמורה לנגינתם, הם הרוויחו את חייהם, ובו בזמן נדרשו להתעלם מהמצב האבסורדי – אנשים ופניהם כצל. המוזיקה היא גשר בין העולמות העליונים לתחתונים, כה נעלה וכה מפתה עד כי לעיתים קשה להבחין בטובה או במעבריה.