לוז שרה

לוז שרה:

בתחילה היה גן עדן נטוע בעדן, אחר הנשמה היתה צריכה להנטע בגוף, לשון שמים וארץ ככתוב "הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן-עֵדֶן". בשל הפגם שאדם וחוה פגמו וגורשו בגללו נותרה הנשמה טהורה ללא חטא בבחינת 'עצם הלוז' בסוד"כְּמַעֲשֵה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטהַר" כי "בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְשַׁמָּה". ולכן היא נצחית בסוד הבל. 

בראשית פרק כח, פסוק יט

וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

יחזקאל פרק לו, פסוק לד

וְהָאָרֶץ הַנְשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל-עוֹבֵר:

פסוק לה

וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן-עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:

פסוק לו

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְשַׁמָּה אֲנִי יְהֹוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:

ירמיה פרק כד

פסוק ו

וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ:

פסוק ז

וְנָתַתִּי- לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי יְהֹוָה וְהָיוּ-לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי- יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל-לִבָּם:

קהלת פרק ג, פסוק ב

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

"וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ" זו תקופת השואה שהולידה את הקמת ארץ ישראל.

ניתן להבדיל בין יהודי וגוי על ידי מראה הברית.

מה מבדיל בין יהודיה לגויה? עצם הלוז השוכנת בתוכה, ברחמה. זה מופעל על פי הריח (לשון כימי – כימי השמים על הארץ).

אברהם מביא עמו את הברית. שרה מביאה עמה את הלוז.

בתוך אבר-מה (אברהם) מתקיים 'סימן מים יהודי' – שאינו נמחק, עולה במנין רפ"ה, לשון רפוי, באנגלית Loose. בדומה לשטר כסף, שרק באור ניתן לראות את סימן המים עליו, הוכחה לכשירותו.

 

שרה בת 127 זה מספר מושלם. 127 במשולש (1+2+3…127) מתקבל 8128, הוא מספר מושלם.

מלכים א פרק כ

פסוק כט

וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה וַיַּכּוּ בְנֵי- יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲרָם מֵאָה-אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד:

פסוק ל

וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל-הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל-עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן-הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל-הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר:

נמצא כאן את השילוב בין מאה לעשרים ושבע עת מתקיים איחוד ביניהם, איחוד אסור. כאשר האות כ' מתקטנת – "לבכתה" נכתב בכ' קטנה אז ישראל בצרות. כ' היא מדמה את הכתר הנעלם, את השכינה החסרה, הרפה.

מלכים א פרק כ

פסוק לט

וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב-הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה-אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה אִם-הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר-כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל:

"וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר-כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל" כנגד עשרת אלפים כסף של המן.

בראשית פרק יב

פסוק יא

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ:

אברם מבקש מאשתו שרי להודיע כי היא אחותו, ומשם היא נלקחת לבית פרעה. בהמשך פרעה משחררה כי "נגעים גדלים" עליו. במקום עשר מכות מסתפק פרעה במכה אחת גדולה.

גם מרדכי דד אסתר שולח אותה לבית אחשורוש, והיא נשארת שם להיות למלכה.

פסוק יג

אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:

פסוק טו

וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:

פסוק טז

וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:

אברם יוצא עם רכוש מספר אחד.

פסוק יז

וַיְנַגַּע יְהוָֹה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת-בֵּיתוֹ עַל-דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:

"דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" הוא המכה החמישית, מכת דבר, להתפתחות גלם אדם עת 'דבר עצם הלוז' משמש כסימן מים יהודי אצל הנקבה. הכל בסוד שדי (סופי תיבות שין דלת יוד). מענין כי הגואל 'משה' נמצא בתווך בסוד לו"י.

שרה למעשה מביאה עמה את אות המשיח, הגואל.

ג' שמות לשרה: יסכה שרי שרה והכל בחשבון 1110, הרי י' פעמים א' יחדו א"י (ר"ת ארץ ישראל). זו נקודת ספירת נצח המולידה את דוד מלך ישראל חי חי וקיים. זו עצם הלוז שאינה מתכלה לעולם.

בראשית פרק כ

פסוק ב

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת-שָׂרָה:

פסוק ד

וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג:

פסוק ו

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם- אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ-לִי עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:

"וָאֶחְשׂךְ גַּם- אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ-לִי" זו המכה התשיעית – מכת חשך.

פסוק יד

וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:

פסוק טז

וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֶת-כֹּל וְנֹכָחַת:

אברם יוצא עם רכוש מספר שנים.

"הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם" ממקום החשך. זו הוראה אלהית המורה לגוי את דרכו.

בפעם השניה אברם מציג את אשתו כאחותו ובכך הוא מבקש בעקיפין את הרכוש הגדול שהם מציעים לו בתמורה – אלו ניצוצות הקדושה השקועים במצרים. הכל הוא בבחינת סוד היהודי המבקש לברור את הטוב מהרע ובכך הוא גואל את עצמו והמקום מכבלי התהום, הוא כח הכבידה החומרי. חשוב לזכור, הניצוצות החסרים שנפלו הם ל"ב ניצוצות מתוך ש"ך דינים אל עולם הקליפה-עולם העשיה, משום שרפ"ח ניצוצות מהווים יחידה שלמה שכולה טוב. לכן רק הנותר נדרש לתקן בסוד

יחזקאל פרק יא

פסוק יט

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר:

על שום כי "יצר לב האדם רע מנעוריו".

שמות פרק י

פסוק כג

לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:

למעשה כל מעשה אברהם מקדים את הירידה למצרים הכולל את עשר המכות כמו גם היציאה ממצרים ברכוש גדול בסוד "וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם".

ניתן לומר כי אם אברם הוא אב כל הגוים, הרי ששרה אף היא משמשת את הגויים בכלל ואת קוד היהודי בפרט. כשהיא נלקחת לבית פרעה הוא הקליפה משל ערלה ואבימלך הוא הגוי הגדול. לומר כי לאנושות יש תקנה כמו שליהודי ישנה תקנה.

זכריה פרק ט

פסוק ט

גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת:

"הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר" הוא בבחינת "עִיר וְקַדִּישׁ מִן-שְׁמַיָּא נָחִת" הוא מלאך דיין השומר על קליפת אתון הקדושה משל משיח לשם יחוד קודשא בריך הואבסוד "וְהָיָה אוֹר-יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה ".

בראשית פרק ב

פסוק כג

וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת:

אחרי שנלקחה אחת מצלעתיו של האדם חלק אדם את עצם מעצמי משלו עם חוה. כאשר שרה מתקנת את עצם חוה, את אשר קלקלה.

הצד השני של שני חיי שרה

תהלים פרק ב

פסוק ו

וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר-קָדְשִׁי:

פסוק ז

אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ:

המספר 127 התחלק ל-90 ו-37. הכל מוביל אל "בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" בדרגת הבל הוא, זה הקורבן היהודי שיש להקריב. בהיותך יהודי חלים עליך חוקים ומצוות בין אם אתה מכיר בהם, זוכר אותם או מתעלם מהם.

לוז הוא שקד וצבעו תכלת.

במדבר פרק יז

פסוק כג

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא משֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים:

השקד ממהר ללבלב זה תכונת המוות – זמן לפי מותו של אדם הוא מואר. בדומה לפרח העומד למות הוא ממהר לפרוח.

דווקא בנקודת המוות עת אדם חוזר אל האדם, בבחינת "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" מתרחשת ההוראה האלהית להקים את עפרו, אז מעורר בו את טל החיים על מנת שישוב ויתקן את חייו – כיהודי. בנקודת הטל (39) מתרחש הניצוץ בינו לבין עצם הלוז (בגימטריה 248 ובמספר קטן 5). יחדו 395 היא הנשמה.

רפ"ח ניצוצין:

בירור רפ"ח ניצוצין מעלה כי החלק הקשה של הקליפה, והוא הירידה למצרים תוקן רק בחלקו בסוד "וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב-הוּא".

תהלים פרק כה

פסוק יא

לְמַעַן-שִׁמְךָ יְהֹוָה וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב-הוּא:

מתוך רפ"ח נצוצין נברר ונפדה ר"ב ניצוצין על ידי יוסף והחלק שנותר פ"ו נחסרה ממנו מידה אחת, הרי פ"ה ניצוצין בלשון ימינו בסוד "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ".

הושע פרק יד

פסוק ג

קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-יְהֹוָה אִמְרוּ אֵלָיו כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:

תיקון פ"ה ניצוצין לא תוקן משום עון חטא העגל בסוד "רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה".

דברים פרק ג

פסוק כו

וַיִּתְעַבֵּר יְהוָֹה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֵלַי רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:

"עוֹד בַּדָּבָר" חסר ר"ב לתיקון פ"ה ניצוצין (זכרו כי המכה החמישית, מכת דבר, בבחינת "ויתעבר" לשם סימן מים יהודי).

הכל הוא בסוד הגלות – רד"ו שנים חסר ר"ך בשנים מתוך ת"ל שנים, הוא נפש אדם (צעיר, בוגר, מבוגר).

(מהסוף להתחלה) שמונים ושש השנים הראשונות היו בדין ואילו א"ל השנים הבאות היו ב'פה רך', לשון פר"ך. סה"כ 117 השנים חסר 93 להשלמת רד"ו השנים.

לסיכום:

בהשוואה בין יהודי לגוי ניכר ההבדל מבחינה החיצונית – ברית מילה. אצל הנקבה הדבר ניחן מבחינה פנימית ברחם. כהבדל בין רוח לחומר.

שרה לאברהם כלקיחת הצלע מאדם להיות לו לחוה. היא חלק ממנו, חלק מתוצאותיו, אלו עולמות הבריאה – רחם.

להבהרת ענין 'עצם הלוז' נדמה אדם הנקרא 'משכמו ומעלה'. תיאור אדם לו מראה אצילי – משהו שלא רואים כל יום. תכונה זו היא תכונה מולדת – משהו שרואים באור – זה סימן מים יהודי.

כבדרך אגב אנו נכנה את עצם הלוז של שרה בשם המדעי – דנ"א מיטוכונדריאלי – עובר מאם לילדיה.