ל"ג בעומר

מדרגת ל"ג בעמר:

משה מוריד את התורה, אלו הלוחות, בבחינת תורה שבכתב. אלא תורה זו אינה יורדת לעם כי אם במהופך (הפו"ך בגימטריה 111 היא האות א') עם תורה שבעל פה. לפיכך "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת" היא התורה שיש לעלות אליה. יוצא, שלא קבלנו לידינו את התורה שבכתב כי אם זו נשארה במקומה בעליונים.

ברם, רק מי שמצליח לגבור על החומר בעזרת הרוח זוכה למשב רוח של התורה-אורה.

ישעיה פרק נט

פסוק טו

וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְהֹוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי-אֵין מִשְׁפָּט:

ל"ג בעמר נמצא בנקודת הזמן בין "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" לבין "וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד". אם תרצו בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. אז "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".

ויקרא פרק י

פסוק ג

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָֹה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:

כזכור נקבר אהרן בנקודת העליה הל"ג במסע מ"ב – היינו הר ההר.

מדרגה זו הינה התפשטות וגם התחדשות, לומר כי הרקב מעלה עליו צמיחה.

"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" זו תחילת המסע בסוד "רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ" ואילו אלו הראויים להחזיק בתורה יחשבו "וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד". כמו הדבר מחזק את האדם עת האש מלחכת את פניו בקרבתו אליה כנגד משה כי קרנו פניו.

ל"ג בעומר בגימטריה "לאלף דור", משלים את חטא האדמה על ידי הקרבה משל המדורה.

תהלים פרק קה

פסוק ח

זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:

חום המדורה מעצים את אהבת הארץ, היא אדמת ישראל ומחזק את שורשיה.

'מדורה' בגימטריה "מכל העמים", אחרת מדור-ה' וגם דור-מ"ה, זה דור-אדם.

דברים פרק ז

פסוק ו

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָֹה אֱלהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

דברים פרק ז

פסוק ז

לא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָֹה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים:

ל"ג בעומר" בהיפוך אותיות 'עגל מר בו', על שום חטא עגל הזהב ושבירת לוחת הברית. הרי במדורה עפים ניצוצות וגצים לכל עבר, גחלים רוחשות להם והחום שמסביב רב אלו מידות התיקון בשם עגל הזהב שהתיכו אותו, ואחר הלוחת שנשברו – זה ניצוצות הלוחת החקוקים על לב האדם.

בראשית פרק כב

פסוק יז

כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר איְבָיו:

בל"ג בעמר מרבים במדורות, זה 'הרבה מדורה', אחרת 'הרבה דור-אדם'. משום כך נאמר "והרבה ארבה את זרעך".

'מאורי האש' משל 'הרבה מדורה', זה משום 'ספר הזוהר' ששתפו בו פעולה 'רבי עקיבא' ו'רבי שמעון בר יוחאי'.

רבינו בחיי שמות פרק לה

כי האש סבתם ועקרם, ולכך תקנו לנו רז"ל במצות הבדלה במוצאי שבת שהוא תחלת היתר המלאכות לברך על האש בורא מאורי האש לפי שהאש תחלת המלאכות במעשה בראשית וכענין שכתוב ביום ראשון ויהי אור, והנה ד' ברכות ההבדלה רשומות שם לכל משכיל, ברכת היין רמוזה היא בפסוק בראשית במלת הארץ שהוא הגן וגפן בגן והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ברכת עצי בשמים רמוזה במלת ורוח אלהים כי הריח באמצעות הרוח והוא האויר שישאף האדם האויר ויכניס אותו בחוטמו, ועוד ממה שידוע כי הרוחות מניעות הריח, מאורי האש נאמר יהי אור, המבדיל בין קדש לחול שנאמר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך והבן זה:

חום האש וקרינתה על האדם מחזקים את האדם לאש, זה קרינת ההילה

שמות פרק לד

פסוק כט

וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחת הָעֵדֻת בְּיַד משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמשֶׁה לא

יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:

פסוק ל

וַיַּרְא אַהֲרן וְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל אֶת משֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו:

"קרן עור פניו" בגימטריה 'בורא מאורי האש' הנאמרים בהבדלה במוצאי שבת באים לכסות על חסד השבת שניתן לאדם. זה על שום הזכות הגדולה שניתנה לאדם להתחבר ולהתמזג עם הצד האלהי. אם כן חום האש המתפשטת כמו נוטלת את הפגמים הבאים על האדם, משל פניו, וכמו מחדשים, מרעננים ואף מסירים שכבה-קליפה ומפיחים מחדש רוח חיים, מעין יופי פנימי, עד הארה ואפילו חידוש ברכה.

בל"ג בעמר כל העם מדליק מדורות. פעולה זו מאחדת את כל העם מקטן ועד גדול. אירוע זה מזכיר את קבלת התורה, והתורה כידוע משולה לאש.