שפת פנים וגוף: האם ניתן לזהות תוקף או מתנקש?

כיצד לזהות מתנקש או תוקף?

43 שרירים בפנים וחצאי הבעות יוצרים הבעות אוניברסאליות כמו: כעס, גועל, פחד, הנאה, עצב, סיפוק, בוז או הפתעה. תנועותיו של האדם מתבצעות בצורה אוטומטית כשהוא עולה לאוטובוס, נכנס לקונצרט, במפגש עם חברים. 

תוקף או מתנקש בפוטנציה ינהג כבעל החיים המובנה על אינסטינקט ויצר הישרדות. המדרגה שאליה הוא מבקש לחתור נקראת חיה. הלבוש והמטרה הנועלת את החיה גורמת לו לקרוא תיגר, מחכה לתורו. מבחינתו הוא צייד המבקש לתור את טרפו. מובן שאדם זה התכונן לרגע זה, חישב אותו או למד את המסלול שלו.

הבעות שפת הגוף ילוו את האדם מתוך צרכי הנפש – האדם אינו מבחין בה ואינו מודע למעשיו. אדם זה יבקש להטמע בקהל אולם יש לעקוב אחריו, למצוא את האחר. מן הסתם נוכל לראות כי מבטו משוטט לאיזור ממנו הוא מבקש לפעול. דמו אדם שנפצע בידו, עכשו נסו להתקרב ליד הפצועה ותראו כיצד הוא מגיב בצורה קיצונית לכל קרבה. כך אדם זה – יש להתקרב אליו וליצור מגע מקרוב. התגובה שלו תראה כמה הוא חושש או שאין לו מה להסתיר.

לאיתור מתנקש או התוקף הפוטנציאלי יש לפעול במספר דרכים:

תנועות חשודות – צילום של מקום האירוע יכול להסגיר את האדם.

לבוש חריג.

תנועות לא רצוניות.

שיטוט המבטים.

איזור המחיה הסובב אותו.

תקשורת מילולית לא כתובה:

תנועות המורכבות ממחוות, הבעות, או אופן צורת הליכה ילמדו אותנו על דרכו ומטרותיו.

ניתן לזהות אצל האדם תכונות המלמדות עליו שהוא: מחושב, פזיז, מתוחכם, מהיר חימה, אכזרי, ואפילו אלים. תכונות אלו יתקשרו למנגנונים מעברו כהרגלים, בעיות נפשיות, רגשי נקם או אידיאל ואו מוסר מעוות.

ניתן להתחקות אחר האדם בדימוי שהוא יצר לעצמו, או בהשלכות שהוא סוחב אחריו.

יש לחפש יחסים לא פרופורציונאלים לחלקי הגוף כמו: מותנים, בטן, חזה, ידיים ורגליים. להם נוסיף להם מלבוש וצבע.

תנוחת העמידה או הישיבה תשלים את הבעות הפנים למחשבות האחד. ממצאים חריגים נזהה אותם: כאשר האחד גורר את השני עמו. השתהות במתן תשובות. התחמקות במבטים או השפלתם. ניקוי המשקפים. גירוד באף. ניגוב זיעה מהמצח. דיבור בלחש או תוך הסתרת הפה.

ניתן לזהות את הבעות הפנים על פי החלוקה הבאה: אכזבה (בטעם חמוץ), בטחון בדרך (גלגול הלשון על השפתיים כמשל ממתק מסוכר), בוז והתנשאות (הטעם מריר ואני עומד בזה), צער (שתייה של קפה שחור מהביל וחם).

איזור המחיה: 

איזור המחיה של האדם הוא האיזור הנע בגבולות ידיו הפשוקות לרוחב גופו. קירבה אינטימית, קירבה חברותית, קירבה מתוקנת.

קירבה מתוקנת היא איזור המחיה הנוגע בגבולות "אני לא מכיר אותך, שמור מרחק" וגם "תספר לי דברים עליך". ככל שהצד השני מתקרב לאיזור המחיה של הראשון הדבר מלמד על קירבה מסוג ב'.

קירבה חברותית היא משהו המדמה יחסי עבודה למשפחתיות רחוקה.

קירבה אינטימית היא קירבה מדרגה ראשונה – חיבוק, משפחה הדדיות, "אני סומך עליך".

מסכה:

לובשים ופושטים דמויות בדיוק כמו ללכת לחדר כושר (בגדי ספורט), הולכים לחתונה, לראיון עבודה, לפגישה עסקית, לבלינד דייט.

כמה בני האדם צפויים. צריך לדעת מה החולשות של אותה דמות ופשוט לעבוד על נקודות החולשה כמו פיתוי ודחיה, רווח והפסד, שמועה והודעה, הוראה וביצוע.

* מדוע עבריין מסתיר פניו בבית המשפט כשמצלמים אותו לעיתון? לא מפני הבושה כי אם על מנת כשישתחרר יוכל לחזור לעיסוקיו.

נקודות החוזק והחולשה באדם.

אם האדם פועל על יצר בסיסי-בהמי יש למשוך אותו דרכו, אם הוא מופנם יש להפעיל את הצד הציורי שבמוחו, אם יש לו נטיה לאלימות יש לחבר אותו לצד המשפחתי, אם הוא בענין של כבוד או שואף למעמד וכסף יש להפעיל את הזכרון שלו. מנגנוני הגנה שלו ישמשו כר לחשיבה נרחבת טיפולית.

פנים ופנים האדם: עולם חיצוני ועולם פנימי

לקרוא את האדם האחר זה לזהות אותו עם מישהו דומה לו בניצוץ. כאילו אלו השניים היו אחים ויש להם מכנה משותף. יותר מכך גם אירועים, בעלי אופי של פשיעה עשויים לחזור על עצמם בדמיונם למרות שמדובר באנשים שונים שביצעו פשע.

משה ירד מההר ועמו לוחות הברית, בני ישראל חטאו והוא שברם. הסוד הוא השבירה שיצרה את הרסיסים, יען כל אחד קיבל משהו אחר וביחד השניים שווים יותר. אלא שרסיסי הניצוצות יש להם מכנה משותף ויש ללכת לאורם. אדם יכול להיות דומה לשני באופיו, בחשיבתו, בדרכו, במנהגיו, בקולו, בצחוקו, ואפילו בשמו הפרטי או המשפחה. מספיק ניצוץ בראשיתי ואתה יכול משם להמשיך אל תוך נבכי נפש האדם.

צדדים: אחד הדברים שאנשים אינם שמים לב אליו הוא ענין הצדדים, ימין ושמאל. בדיוק כמו שאדם יקיים מין מצד השמאל שלו, ישן על צד הימין שלו, יצטלם מהפרופיל המצודד שלו, כך יתגלה חוזקו או חולשתו מכיוון החקירה שלו.

פנים: שליטה עצמית, חיוך, בטחון. לבוש מעונב.

גוף: תנועות לא רצוניות, הטיות.

רגשות: גם אלה הכמוסים, יש שפע של דרכים להתבטא דרך שפת הגוף שלנו. אם מישהו מבטיח את תמיכתו הבלתי מעורערת אבל בד בבד מניד את ראשו לצדדים, פיו וליבו אינם שווים והפער פוגע בתקשורת הבין אישית.

פיהוק עיניינו בחוסר אוויר, עייפות וגם נמשך לשקר. חושב בינתיים מה לעשות.

הבעות ללא מילים בשפת הגוף והפנים: 

ממבט על נגלה שמחוות קטנות כמו נגיעה באוזן, גירוד במצח או נגיעת בזק בנחיר האף אלו בעצם חומרים למחשבה היכולים להגיע עד לקומבינות – שפה לא מילולית המעבירה את סימניה אפילו דרך מבט עיניים מצודד ומגדיל אישונים. כל הבעה מכוונת ולא מכוונת היא הבטחה למשהו, למישהו.

האדם החולה ילמד על בשרו את תולדות המחלה דרך החסרונות של שפת הגוף שלו.

לקרוא את האדם זה בין היתר ללמוד את חוזקו וגם את חולשותיו. לדעת להבין את הנפילה שלו, את הרגעים שבהם הוא מאבד את בטחונו, את שליטתו, את כבודו.

אדם מותנה במערכות ההגנה שלו. לכל אחד מערכת הגנה משוכללת יותר ומשוכללת פחות. נאמר שאדם ממוצע פועל על שלוש מערכות הגנה – זה אדם טבעי המכיר בעצמו, ביכולותיו ובציפיותיו. לעומתו יש מי הפועל על שבע מערכות הגנה – זה מחמיר דווקא עם הסובב, מקצין דבר פעוט והופך אותו למורכב או מסובך כאשר הוא בעצמו נוטה להסתבך בדברים פעוטים.

סימני הבעות שיכולים להעיד על מגמה של המתנקש או התוקף מתבטאים בקטיעת הדיבור והשתהות, טון דיבור שמתחלף, קשר עין שנאבד, תיפוף עצבני עם האצבעות, מלמול האצבעות, יובש בפה, חריקת שיניים ולפיתת הלסת, גירוד בראש ואחיזה בצוואר.

אדם נוטה להחזיק חפצים, שוב בהתאם לתרבות ממנה הוא ירש. כך החפץ יכול להיות מחבוסה עמה הוא ממלמל וסופר את אבניה או עט היושבת לו בפה. החפץ מקבל אות חיים כמו היה שכלו בתוך קופסה שקופה דרכה רואים את פעימות הלב ומערכות החשמל הזורמות אליה והחוצה.

לבסוף, ברוב הזמן אנו עוסקים בשקר ואמת ושוכחים את הצורך למפות תוקף או מתנקש בפוטנציה. תוקף או מתנקש תלויים באנרגיה שהם יוצרים בדומה לקרחון או הר שלג המתחיל להידרדר. צריך אנרגיה בשביל ליצור את הכח הנדרש.

צילומים מתוך חקירה יכולים לספק מקור של 'הילוך איטי' – זה השלב בו אתה מבין מה ניתן לשנות או לדעת לשאול. ליצירת תמונה מלאה לוקחים בחשבון את הקול, הבעה, יציבה, מבט והמילים עצמם.

Error: Contact form not found.