חניטה: בריה ולא בריאה

חניטה: בריה חדשה ולא בריאה

מעשה החניטה: תחילה דולים את המח דרך הנחירים בקרס ברזל: כך מוציאים את קצתו, ואת השאר על ידי הטפת סמים נוזלים. אחר כך עושים חתך בצדה של הגופה ומוציאים את הקרביים כולם. ואחרי ניקוי הקיבה ושטיפתה ביין תמרים מזים עליה בשמים כתותים. אחר כך ממלאים את הבטן במור טהור, בקציעה ובבשמים אחרים ותופרים את הקרע. לבסוף משרים את הגופה כולה בנתר שבעים יום. מקץ שבעים יום רוחצים את הגופה ומחתלים אותה בחיתולים שעוונים משוחים בשרף, זה הדבק המאחד. עתה לוקחים ארון עץ ומגלפים ממנו אדם ומניחים את החנוט. סוגרים את הארון ומניחים אותו בחדר הקבורה ומעמידים אותו אל הקיר. או מניחים אותו בקבר מלכותי החצוב-מובנה בפירמידה (תולדות התרבות, וויל דוראנט).

במדבר פרק כ

פסוק יג

הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְרָאֵל אֶת יְהוָֹה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:

"הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ" נמצא כאן המילה 'ברא בריה' (מהסוף להתחלה ברווח ב' אותיות). 'ברא בריה' היכן ב'נחל ארנון' מקום מקודש משום ערכו 'נשמה', וראו כי לא יכלו להמצא במקום והמקום לא יכל להכיל אותם. על כן הוציאם בכח מהסלע, היינו היכה בסלע ויצאו המים. אלו בני ישראל היוצאים בכח בכח ההכאה והבטישה כי נקראו עם קשה עורף. ובכל זאת "ויקדש בם" כי יקרא להם 'כלים חדשים', 'אבן אחת' על שום המקום ירושלם, אחרת יראו שלם-ה' וידעו מהיכן באו. ומכאן הפסוק 'הגיעו מים עד נפש' "המה מי מריבה אשר רבו" משום שבדרך האחרת נבקעים להם המים מהסלע ואו אז יוצאים ומשיתים ואף נמשחים עמם למלוכה.

במדבר פרק כ

פסוק י

וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם:

פסוק יא

וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:

הרי המים בתחילה מרים, אלו 'מי בראשית' כנשמות בבריאתם. על מנת שימציאון טעמם של בני ישראל נצטרכו "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם" למתן את הטעם.

במדבר פרק כא, פסוק יד

עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמת יְהוָֹה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן:

פסוק טו

וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב:

פסוק טז

וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָֹה לְמשֶׁה אֱסף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם:

ומקור המים "הנחלים ארנון", אחרת א"ר-נון, זה המטה "וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם".

משה חטא בצור נולד ח'-צור.

1. שיר השירים פרק ב

פסוק יג

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי (לָכְי) [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי-לָךְ:

פסוק יז

עַדשֶׁיָּפוּחַהַיּוֹםוְנָסוּ הַצְּלָלִים סב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעפֶר הָאַיָּלִים עַל-הָרֵי

בָתֶר:

2. שיר השירים פרק ד

פסוק ו

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה:

שבעים יום, זה הזמן עד "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים", ומתוך כך מורחים הגופה במור ולבונה.

3. משלי פרק ז

פסוק טז

מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם:

"מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי" זה חיתול החנוט על משכבו "עַרְשִי חֲטֻבוֹת" בתוך בית קברו "אֵטוּן מִצְרָיִם".

פסוק יז

נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן:

"מר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן" בגימטריה 'טרף טרף' יוסף.

בראשית פרק לז

פסוק לג

וַיַּכִּירָהּ וַיּאמֶר כְּתנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרף טרַף יוֹסֵף:

"חַיָּה רָעָה" על משקל 'קמטים בזמן', לאחוז בקליפת המת שלא תבלה.

בראשית פרק נ

פסוק ג

וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:

באיזו דרך מופלאה החניטה מעבירה את בעליה למימד-עולמות החיזר. ספק חי ספק מת, עם חיי נצח, פנים נטולי הבעה. ראו "אַרְבָּעִים יוֹם" בערך 'איש חלל'. ראו ציורים של מפעלים שנעלמו כמעט מהעולם בו ציורים פרה קדומים אודות בני אדם עם תלבושת חלל לגופם. "שבעים יום" בערך 'חללית' וגם 'גלת אדם' נותר 'השארית י"ת (חלל-י"ת) ערכה 'אסטרונאוט חלל', ולמידת הפליאה נתקלנו בכתבות לא מעטות על שיוטם של החייזרים בחלל בחללית. אף בנייתה של הפירמידה שנבנתה לא על ידי אדם אלא על ידי החיזרים.

בראשית פרק נ

פסוק ב

וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרפְאִים לַחֲנט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרפְאִים אֶת יִשְרָאֵל:

בראשית פרק נ

פסוק כו

וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אתוֹ וַיִּישֶם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם:

תהלים פרק מה

פסוק ט

מר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל-בִּגְדתֶיךָ מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִּי שִמְּחוּךָ:

"מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן" אלו ארונות הקבורה בתוך הפירמידות בו מצויים החנוטים.

פסוק י

בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגָל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר:

"שגל" הוא מין אדם-חיה (חיזר) בגימטריה 'חיים', אחרת 'חלל' המצוי "בְּכֶתֶם אוֹפִיר".

"בְּכֶתֶם אוֹפִיר" זו תכונה 'ולא ברא אתם לחם', שכן מזונם אינו מבני מיננו.

 הידעתם: פרעה במצרית נקרא 'הבית הגדול' – פאר-ע"ו. מכאן בא תארם של שליטי מצרים.

חוצן-חיה (חייזר): 

חיה המקיפה אדם עומדת בלחצים פי שש ממנו.

ניקח לדוגמא את משה במילוי; ממ שין הא כאשר מ-ין-א אלו אותיות החיה שבשמו. חסרה אות ראשית באדם או נפגמה אות חיה שבו ויש עליו תשלום לשלם.

תנאי האקלים בפירמידה תואמים את האותיות המשלימות של משה רק ללא שמו (משה עולה במנין פירמידא). נתקבל יאמ"ן ובגימטריה 101 להבדיל אדם החי על המספר 11 בינות 1 ו-111.

לאנשי אטלנטיס היה הידע והתבונה ממקום של חכמה לדעת את מהלך החיים של מאות בשנים. לפיכך השכילו להקים את הפירמידות ומאידך לקו בעיוורון ביחס לחולשותיהם.

חשבו בהתאמה, בעוד חמישים שנה מהיום, ידעו כל תושבי כדור הארץ כי הקרחונים נמסים ברמה שבכל רגע נתון יכולה לתהרחש שואה אקולוגית אנושית – החור באוזון גדל לרמה קריטית. כל ראשי העולם יתכנסו להורות מה עושים, יען כי עד היום הכל אמרו 'אחרי המבול'. ועכשו שהמבול קרב וסכנה קיומית על ראש האנושות צריך להגיע להחלטות ברמה המיידית.

 

מכיון שהמומיה היא חלק מהתפתחות חיה-חוצן הרי שמקורותיה הם אלו שבנו את הפירמידות לשם תיעול כדור הארץ (על פי הוראות אנשי אטלנטיס). לשם החזקת סיבוב כדור הארץ במערכת היקום נדרש היה להקים את הפירמידות אשר יאזנו יתחברו עם מערכות הכוכבים של השמש.

עוצמת הלחצים של החייזר עומדת על 36 (6 בריבוע) מול אדם העומד על 1. תיאור הטכנולוגיה הבינתית של החייזר מדבר על מהירויות פנטסטיות, מראה התואם את המומיה ומנגד נמצא כי סף הרגישות שלו קיצוני באותה מידה, וזה על מנת שלא יוכלו לחיות בתנאי כדור הארץ.

1. בראשית פרק א

פסוק כ

וַיּאמֶר אֱלהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:

"שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" הוא חיזר-חוצן "עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם".

פסוק כד

וַיּאמֶר אֱלהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׁ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:

3. בראשית פרק ט

פסוק ה

וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:

4. בראשית פרק ט

פסוק יב

וַיּאמֶר אֱלהִים זאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדרת עוֹלָם:

5. בראשית פרק לז

פסוק כ

וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלמתָיו:

"חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ", אחרת 'חיה רעה אכל-תהו' זה מצב בו הגופה נחנטת נשמרת בחלל, מקום בו "מַה יִּהְיוּ חֲלמתָיו" בגימטריה 'ארון קבורה' בינות הפירמידה, ראו חל-מתיו, הוא זמן נצח.

6. בראשית פרק לז

פסוק לג

וַיַּכִּירָהּ וַיּאמֶר כְּתנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרף טרַף יוֹסֵף:

כנגד 'חיה רעה' זו מלכת החיזר-חוצן מעליה 'טרף טרף יוסף', שגם מזונה בא מעולם אצילות לטובת הבריאה. את 'ישראל חנטו הרפאים' ואת יוסף

בראשית פרק נ, פסוק כו

וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אתוֹ וַיִּישֶם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם:

"וַיִּישֶם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" ואלו עצמות יוסף עלו עם משה ארצה. אפשר לומר שיוסף דבר בניב המקומי-חיזר, היינו להיות 'בארון' עליהם, על משקל מלך.

בראשית פרק נ

פסוק ב

וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרפְאִים לַחֲנט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרפְאִים אֶת יִשְרָאֵל:

"אֶת הָרפְאִים" אלו 'חכמים ידעי העתים' המעבירים את הגופה למצב צבירה אחר היא 'אנרגית החיים' של החיזר.

7. ויקרא פרק כו

פסוק ו

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לא תַעֲבר בְּאַרְצְכֶם:

"וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ", מכאן ניתנה האות להפריד בין החיזר-חוצן לבין האדם בארץ. החיזר-חוצן הוא אדם-חיה תערובת בן כלאים המצוי בין מים עליונים למים תחתונים אלו 'מים זידונים', כמו מקומם בין חיים ומוות. כאמור שדין ורוחות וחיזר נבראו במוצאי שבת בין השמשות.

'חיה' במילוי (חית יוד הא) עומד על 'שפך דם' בגימטריה 444 כאשר 'חיה' במילוי (חטא יוד הא) בגימטריה 44 הינו 'דם', זה חסר א', מתקבל אדם-חיה (בגימטריה 'חלל') זה תהליך החניטה בו משירים את דם הגופה וממלאים בה סמים ונוזלים לחיטוי ואכסון המת.

8. יחזקאל פרק יד

פסוק טו

לוּ-חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה:

9. יחזקאל פרק לד

פסוק כה

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ (בַּיְּעָורִים) בַּיְּעָרִים:

פירמידה – קרח: 

הזווית בה מוחזקים שני אטומי המימן ביחס לאטום החמצן עומדת על 104.45 מעלות. התוצאה היא שני מטענים חשמלים חיובי ושלילי. בכך נעשית המולקולה לדו קוטב כשווי הערך החשמלי של המגנט.

זוית זו כשהיא נחצית לשנים הינה כזוית הבניה של הפירמידות.

ידוע כי הפירמידה מונעת מהמים את הלחות. באין טל (39) – הוא הכתר העליון, יורד הלחות (38) ועד 36, מקור היבש והלאה – מדבר. לפיכך קפא הזמן כמו הזמן עמד מלכת. שימו לב כי נוצרה קפיצה במספר 37 מכיון שהוא סוד היחידה ואין לפירמידה רשות.

104.45 בגימטריה ק"ד-מ"ה מכאן קדמה מקור התפתחות החיים של האדם עלי אדמות. המילה מים בתורה מוזכרת לראשונה במילה ה-21. זה קוד 21 אחוזי חמצן, כמו גם ענין מים עליונים ומים תחתונים. בדקו וגילו כשאדם נפטר הוא מאבד 21 גרם ממשקלו. זה גם קוד אהיה אשר אהיה, לשון אמ"ת (בגימטריה 21 בריבוע).

הקרח ידוע בשיעורו המקפיא לשמור את טריות האיבר, בדומה לפירימידה בה חנטו את מתיהם.

גביש קרח נוצר כאשר כל מולקולת מים מתקשרת עם ארבע מולקולות אחרות ואלו שוב ממשיכות את קשריהן עם אחרות. כך מתקבלת מערכת של קשרים היוצרים גביש מוצק שצורתו כפירמידה מאורכת משולשת. בתוכה של הפירמידה אין אטומים – זהו חלל ריק, ולפיכך זהו מבנה מרווח ומאוורר, קל משקל.

בפירמידה, המצרים חנטו את מתיהם, שזה שאר גוף. פירמידה במבנה שלה היא משלש, שזה שלש על ארבע. בכלל, גם אם נבנה פירמידה מקרטון בפרופורציה מתאימה ונניח בה סכין גילוח ישן הוא יחדש את עצמו כל העת. מה שאומר, שהמבנה הייחודי מאפשר לשדה החשמלי לשנות מתצורתו בכל עת.

סוד הפירמידה נעוץ במזג אוויר יבש, נטול לחות בסוד 'ארבע מים'. מערכת החשמלית הפנימית השורה בו היא מסוג 'כליא ברק' בבחינת חשמל סטטי ממגנט, אולם אינו יוצא מגדרו. למעשה אלו חלקיקי ריק בסוד "כמראה ברק" משל הארקה.

דניאל פרק י

פסוק ה

וָאֶשָּׂא אֶת-עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ-אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז:

פסוק ו

וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן:

איוב פרק כג ח

פסוק ח

הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא-אָבִין לוֹ:

פסוק ט

שְׂמֹאול בַּעֲשׂתוֹ וְלֹא-אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה:

נמצא בפסוקים אלו את מעשה החניטה.

מבנה הפירמידה כאמור הינו של ארבע משלשים הפונים לארבע רוחות השמים, המכווננים למערכת כוכבים מסויימת. ארבע רוחות השמים: קדם-מזרח, אחור-מערב, שמאול-צפון, ימין-דרום.

פסוק י

כִּי-יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא:

ואכן לאחר סיום החניטה שמרו עמו זהב רב.

תהלים פרק עח

פסוק יב

נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה-צֹעַן:

פסוק זה מצביע על הפירמידה. עת "צען מצרים" מלמד על 'שאר גוף' – חניטה.

תהלים פרק פח

פסוק יא

הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה-פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה:

"הלמתים" הוא המומיה.

הילל בן שחר:

ישעיה פרק יג

פסוק י

כִּי-כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא-יַגִּיהַּ אוֹרוֹ:

ישעיה פרק יג

פסוק כ

לֹא-תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד-דּוֹר וָדוֹר וְלֹא-יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא-יַרְבִּצוּ שָׁם:

פסוק כא

וְרָבְצוּ-שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ-שָׁם:

איוב פרק כ

פסוק כה

שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים:

הרפאים אשר חנטו השתמשו ב"שלף" אשר רוקן את כל תכולת המח דרך האף.

ידוע כי

הודי שורף הגופה – לשחרר את הנשמה. לא מאמין בגוף.

נוצרי קובר מתיו בארון – כנגד ערלה.

יהודי קובר מתיו בתכריכים – מעפר באת ואל עפר תשוב.

חומר למחשבה:

חולה נפש הוא תוצאה של חניטה, ליקוי (פיגור) בהתפתחות יען כי החיה כלואה או משוחררת.

התאנה חנטה פגיה – קטיף תאנה צריך להתבצע עם שחר ונקרא אר"ת. קטיף שלא בזמן, מאוחר מדי מאפשר למזיקין לתפוס את מקומם.

רקבון עולה במנין נח"ש.

'אדם חיה' עולה במנין חיים. לידתו של האדם נובעת מצמיחה ממקור של כאב.