חופה וקידושין: הרצון של שניים להתייחד תחת כנפי השכינה
כל מהות החיים בבחינת פריה ורביה מקבלת משנה תוקף עת שניים מתייחדים, מבקשים את ברכת הדרך.
הצורך של שניים לבוא בברית נישואין הוא הביטוי הפנימי לעגן בחוזה את הקשר הרוחני, קשר שיש בו אהבה, תלות ורגשות האחד כלפי השני.
לבוא בברית הנישואין זה כמו לעמוד בפני בית משפט בו השניים מתחייבים זה כלפי זה על נאמנות, הקרבה וגידול ילדים.
הטקס שבו החתן מגיע לרגע ההכרעה, שבירת הכוס וקודם לו ענידת טבעת הנישואין, וקודם לו הסרת ההינומה, וקודם לו העמידה תחת חופה תחת השמים כל אלו מיועדים להורות על הזיווג של השניים.
בכלל, למצוא שותף – בעל, חבר, ידיד, רע, שותף לחיים, לטוב ולרע זה מחייב מאוד. השותף הזוגי לא בא לבד. אולי זה זיווג משמים אבל משפחתו המורחבת יכולה להחלט להשפיע על מערכת היחסים שלהם.
והכלה המוגשת לחתן כשהיא נעזרת בשתי אמהות לצידה בעת שהיא מקיפה אותו שבע פעמים להורות על חוסנו וגדולתו מעתה והלאה.
שלוש מערכות הנישואין: כוס טבעת וכתובה שקולות כנגד "ברא אתו זכר ונקבה" שהנה הצל והצלם האלהי מתמזג עתה. זהו סוד 'שבע ברכות' שהחתן קורא.
ולמי הוא קורא?
"זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה"(כנגד איש ואשה) "כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת".
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו…
מענין שתרנגול נקרא גבר והוא קורא קו קו ריקו.
אם כן איש ואשה מלמדים על פרו ורבו בגין תולדה הנקראת 'הברית'. שכן האשה קרויה "ונקבה לחיות" על 'שם זרע' אותו היא נוטלת מהזכר.
בראשית פרק ב
פסוק כב
וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם:
פסוק כג
וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת:
נמצא "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת" עומד ביחס לתכונת "עזר כנגדו". לקח טוב כנגדו או ילמד לקח ממנה. לא בכדי האשה היא העומדת מאחורי הגבר. לכן "ושמח את אשתו אשר לקח".
פסוק כד
עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
בנקודת אל-חזור בו החתן שבר כוס זה זמן "ודבק באשתו".
בראשית פרק ט
פסוק יב
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:
פסוק יג
אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
בראשית פרק ב
פסוק יח
וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:
משלי פרק ד
פסוק ב
כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל-תַּעֲזֹבוּ:
דברים פרק כד
פסוק ה
כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח:
בראשית פרק ג
פסוק טז
אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ:
משחק מקדים נערך בין גבר ואשה הנקרא 'חיזור'. מבחינה חיצונית מה שאנו רואים זה קרקור של האחד כלפי השני. במקביל המערכת המינית מכינה את הקרקע האם לקבל את הזכר לשורותיה בסוד "וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ".
קהלת פרק ט
פסוק ט
רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
משלי פרק יח
פסוק כב
מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהֹוָה:
"מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" עולה במנין אהבה פעמים אדם לומר ששורש פנימי של 13 הוא 7, הכל בסוד שבע הקפות של הכלה את החתן, דבר המוביל לשכינה היא 'חופה וקידושין'.
חשבון נוסף הוא הביטוי "טובים השנים מן האחד" כמנין אד"ם במילוי ללא עצמו (אלף דלת ממ). וזה סוד הצלע שנלקחה ממנו.
את שמחת החתונה נמצא במקורות כמשל כנסת ישראל לאלהים ככתוב
ירמיה פרק לג
פסוק יא
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ- אֶת-יְהֹוָה צְבָאוֹת כִּי- טוֹב יְהֹוָה כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהֹוָה כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת-הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהֹוָה:
זהו זיווג של "בראשית" הנקרא ב"ר-אשי"ת אם תרצו ראשית זרע המבקש להתייחד עם ראשית ביצית. והחיבור העליון הנושא "את השמים ואת הארץ" הרי ת"א ממנו מתחלקים התאים לעובר אנושי הנקרא א"מ-ברי"ו (אם ברא הוא אלהים).
סדר הדברים:
מטרת הזוג לבוא בברית נישואין, כאשר האיחוד יוצר ייחוד דבר המביא את השניים להמצא תחת החופה, היא שכינה על ראשם, זו האות א' המקשרת את השניים, תחת שמים וארץ. זה הניצוץ האלהי המאחד, מלשון אחד.
נמצא את האחד יוצר שלש (אחד יוצר שלוש יחדו שש מתגלה במגן דוד) יחדו 13 שהוא אחד. חתן כלה פלוס כתר (זה ייחוד ש"ש עם י"י מלשון "ישיש עליך אלהיך") מתקבל 1133, הרי ריבוי והתחלקות התא האחד עד לשלמות אדם. נמצא אם כן את האותיות י"י מעל חתן וכלה ובגימטריה עשרי"ם להורות שיש בו הכל (הרי גם עשרי"ם בגימטריה 620 כמנין כת"ר), ואת ש"ש מצוי מתחת, שכידוע ביום הששי נברא האדם. והכל הולך אל היום השלישי בסוד "מקום אחד ותראה היבשה" (בגימטריה 1133).
אם כן א' שהיא י"י ומתחתיה שש (האות ו') הרי יו"י בחשבון הוי"ה.
י"י
חתן כלה
ש"ש
ייחוד עולמות עליונים עם עולמות תחתונים, תוצאת הזיווג, מתקבל בסוד 1290 מול 1335, שזה א'-ר"ץ ושמים בסוד "אשרי המחכה" הוא כ"ח -מ"ה (פער בין המספרים מוליד "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", שזה חכמ"ה במשולש).
דברים פרק כח
פסוק סג
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָֹה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
הכלים המחברים את השניים בעיקר אלו כוס, כתובה וטבעת.
מענין שכוס כתובה וטבעת בגימטריה א' (אלף).
בחשבון הדברים המוטלים על הזכר "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְענָתָהּ לא יִגְרָע" נמצא שהכוס אותה הוא עתיד לשבור מסמלת את הדבקות שלו לאשתו (לרסיסים), זה "שארה" מלשון מזון ופרנסה. עוד הוא מעניק לה טבעת על שום "קשת גברים חתים" להורות על גבורת זרעו אשר תעניק לה ממיטב זרעו ילדים בריאים, הרי "עונתה". לבסוף הזכר מסיים בכתובה היא כסותה.
דבר נוסף היא ההינומה ("וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס") אותה הזכר מכסה לאשתו לעתיד. הינומה, אחרת היא-נמה עולה במנין האות א', שוב חוזרת האות א' כמסוה לפניה. להזכירכם, היא מיועדת להשאר במסוה.
מעשה נוסף, נמצא בשבע ברכות העולה במנין א'. מה שחוזר על עצמו, אם כן, זו האות א' הנסתרת המעוררת את החתן והכלה להתייחדות תחת זיווג משמים ומארץ.
שיר השירים פרק א
פסוק ד
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ:
"מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה" זה לייחוד החתן והכלה אל בנית משפחה.
האות א' היא בעצם יו"י בגימטריה הוי"ה.
מדמים את שבע הקפות של הכלה את החתן כמעשה הקפות חומות יריחו ושוכחים, הכל הפוך. הרי בני ישראל (הזכר) בקשו להקיף את חומות יריחו (נקבה). להזכירכם, בתורה האב הוא היולד את הבן כאשר במציאות החיים האם היא היולדת את בנה.
לסיכום:
זוג הבא בברית הנישואין מתחבר בזיווג מראה זה אל זה. הדבר כפי שנראה יוצר לב אחד. שימו לב לאות ז' ולאות ג' ההפוכה ממנו.
האשה מתפקידה למשוך זרע מבעלה בסוד "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זֹּאת", במעשיה היא מצילה אותו ומחייה את תולדותיה.
החתן בעת חופה וקידושין נמצא בתרדמה, שכן נלקחה ממנו הצלע לזיווגו וביום זה מבקש הוא להתייחד עם אשתו.
בראשית פרק ב
פסוק כא
וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:
החתן כאמור מתעורר מייד לאחר שבירת הכוס, זה רגע ודבקה נפשו בה.
האשה צריכה להעמיד את הגבר על מקומו – שזה מקומה.
הרי לנו קו ונקודה. קו הוא הזרע והנקודה היא הביצית.
במעשה הטבעת, החתן סוגר מעגל (נקודה) אותה הוא מלביש על האצבע (קו). נמצא את השניים הופכים יוצרות – מכאן הטבעת. סגירת מעגל מבחינת הצלע המשותפת.
"זאת הפעם" – מבטא את שלב אהבה הפועם ביניהם, הנקודה הכימית המאחדת את השניים להקים תא משפחתי.
הזמינו הרצאה על החצי השני – זיווג משמים. הרצאה מלאת הומור וחכמה, עשירה במשלים ומדגישה את היתרונות שבכל אדם.