זוגיות וזיווגים

על זוגיות זיווגים ובלות:

הטרילוגיה, המאבק והשוני בין גבר ואשה מצוי במהות הטסטוסטרון והאסטרוגן. הבדל בין המינים כפער שמים וארץ. כל אחד מושך את חלקו ומתנתו לצרכיו. האשה רואה לרוחב ("ותתצב אחתו מרחק") והגבר רואה לגובה. דבר שמוביל לכך שכל אחד מחמיץ חלק אחר בראיתו והבנתו. אם הגבר רואה לגובה משמע כי אינו רואה מה שמתחולל מתחת לאפו. אם האשה רואה לרוחב כי זויות הראיה שלה מאפשרות לה לעשות מספר פעולות עד כי חסרה לה המטרה העיקרית.

הזיווגים הינם מורכבים ויוצרים פשרה מאולצת. לא כל כפפה מותאמת ליד ולא כל סיר מוצא את המכסה שלו. זו הסיבה שרבים עושים השלמת הכנסה אצל השכנה או השכן. הזיווגים מורכבים מהתפתחות השניים והמוכנות לקבל את השינויים בסדרה הנדסית עולה או יורדת. לפעמים המשיכה של האחד אחר השני מולידה מעבר מגורים וארץ הדורש התאקלמות, לפעמים החסרון של האחד מפתח את הראיה או השמיעה אצל השני.

תמיכה נפשית או כלכלית מסייעת לשניים לעבור את הקשיים והמהמורות. העדר תמיכה גורם לזרז את הרצון לפירוק החבילה בעדר צמיחה או גדילה ראוייה.

צמיחה המבוססת רק על גדילה כלכלית משמעותית יכולה לטפח רק את האגו, בדומה ללכלוך המסווה מתחת לשטיח. זה רק ענין של זמן עד שהלכלוך יבלוט.

עולמם של השניים נסב בעיקר סביב מין, אהבה וזוגיות.

מין – ענין של צורך ופורקן.

אהבה – להשלים את החסר והחסך.

זוגיות – להיות כמו כולם.

השניים צריכים למלא ולרוקן אחד לשני את המהווים. טיפול לקוי משמש פירצה בחומה דבר שיכול לגרום לשברים ועד חורבן.

כשאוהבים ומתאהבים לא רואים את החסרונות והסכנות של השני. מעל אהבה או מתחתיה מסתתרת קנאה וצרות עין. תשומת לב או העדר יחס נאות, העלבה ופגיעה מתמשכת גורמים לנזקים וצלקות שאינם מתרפאים במהרה. ילדותיות ונקמה המלווים בהסתה מצד אחת המשפחות הם מתכון לעינויים סינים.

כל אחד מהשניים מגיע עם כח מיוחד או מסויים והשאלה אם איזה כח הוא אוחז כיום. הכל מותנה במעמד הכלכלי, עניינים רגשיים, חוסרים והעדר שליטה.

מהצד השני של המתרס מתקיים הרצון להתאים, לנוע כיחידה אחת. ככל שהשניים מתואמים כך יגדל כח ההצלחה שלהם או הכשלון. לדוגמא, אם בגידול ילדים שניהם מחמירים עם הילדים – בהעדר יד רכה ויד נוקשה, אזי מי שיפגע אלו הילדים. אם שני הצדדים דוגלים במשמעת חסכון בכסף – ולא חשוב כמה הם עשירים או מסודרים, הרי שהצמיחה הכלכלית שלהם רק תגבר. אם השניים אוהבים אומנות בעשיה אזי השניים יכולים להצליח כלכלית וזוגית כאחד. אם אין התאמה ותיאום כי כל אחד מושך את העגלה לבדו יצטרכו לעבור מגורים יותר מפעם אחת.

ירמיה פרק ב, פסוק לד

גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא-בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל-כָּל- אֵלֶּה:

האשה חיה מחודש לחודש על המחזור וההורמונים ומצבי הרוח. היא חיה במעגלים, זה מחזור.

הגבר לעומתה חי על זרעו, משל חרבו. במוחו של הזכר יש צורך בכיבושים. כשהגיל עושה את שלו האדם נזקק לא אחת לאביזרי עזר. כשאדם מצוי בדכאון הנמשך לאובדן החשק, אז המצב הנפשי עומד על הערכה עצמית עם קוטביות של רגשי נחיתות מצד אחד והרגשת עליונות מצד שני, נדרש לשיחות נפש וחיזוקי אגו.

בגיל בלות האשה מאבדת את קרנה, את האסטרוגן שכה היטיב עמה כל השנים. אובדן ופיחות האסטרוגן מגופה גורם לה לעוויתות מסוג של גלי חום. מערכת הפריה של האשה מדמה כלי-אגן מלא שמן. בגיל הבלות שוקע האגן ויורדת רמתו.

תהלים פרק צב, פסוק יא

וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:

פתרון לבעיה הזו צריך לשלב שבלת שועל עם חלב סויה.

אצל הזכר רמת הטסטוסטרון פוחתת אבל לא האשליה.

למעשה אצל שני המינים הכל מתקצר – תרתי משמע. לכן סוד גדול הוא לשמור על אריכות הימים על ידי התארכות, לשון מתיחת הגוף. מענין כי האשה מרבה למרוח עצמה בבשמים ודווקא החכמה היא למרוח את עצמה בשמן עצי – כמו אורן, אשוח.

בראשית פרק ג, פסוק יא

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

לאדם אין נצחיות על החומר: בלות החומר

מילים נרדפות: בלות, בלאי, שארית, ירושה, תורשה, רקבון, לא שמיש, יצא משימוש, פג תוקף, ישן, עתיק, נושן, נוסטלגי.

בראשית פרק ג, פסוק יא

וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

עם האכילה מעץ הדעת התחיל לספור לאחור את ימיו.

במדבר פרק יא, פסוק ו

וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ:

בקש לקנות לעצמו נצח משל הקדמונים הפרעונים שחנטו עצמם בהיכל עם משרתים.

בראשית פרק יח, פסוק יב

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:

כל אשה המכבדת את עצמה יודעת שהביציות שלה ספורות. וכל אחת שחסרה כבר לא תשוב.

דברים פרק ח, פסוק ד

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה:

כולם יודעים שהעור מתוח ונשמר עד גיל ארבעים. אחרי הגיל הכל כבר ענין של תרגיל.

ידוע כי לצעיר קיימת מערכת חיסונית בעלת עוצמה פי 40 ממבוגר. מהירות התגובה הנדרשת אצלו, זריזות התנועה והצורך בגדילה ובהתפתחות, מאמץ הגדילה, המשאבים הנדרשים מחייבים את האנרגיה לייצר כמה שיותר. ככזה, חילוף החומרים שואב מהמחסנים הבנויים בצורת תמצית השואבת את מימיה מהמקור – וזה לא נגמר לעולם.

עד שהאדם גדל ונהיה הורה וגדול ומבין גדול. חכם בשנים, אחד שיש לו נסיון, נסיון להיות חכם על החיים. והחיים רק נראים לו עתה קצת אפרורים, הצבע דהה במקצת, אולי מטושטש.

בשביל זה יש משקפיים, משקפת בכדי לראות את העבר מקרוב.

כשהבלות כבר דופקת על הדלת הסיפור נראה גמור.

העצמות מאבדות את כוחן, היופי מאבד מקסמו, קמטים דורשים את ההבעה, והשיניים כבר לא טוחנות כמו שהיו. העור מרגיש היטב כל מכה ומהלומה נראית למרחוק. ההחלמה איטית וגם הזכרון כבר לא כמו שהיה. טוב, אולי הדבר תלוי מה אתה רוצה לזכור.

ומעל הכל, אהבה עדין מרחפת מעל – לא נגמרת.

מכיון שהבלות היא מציאות שיש להשכיל להתמודד עמה, הרי לאדם אין נצח ולא נצחיות על החומר, חי לו תחת שעון החול, מבקש לקנות לו עוד רגע, עוד שניה.

בתוך כל המהומה מבקש לו האדם לקנות לעצמו נחלה – שיהיה כתוב "הייתי פה" – מין חותם. כאילו מישהו יזכור אותו.

כשמדובר בחומר ארצי הרי שישנה נטיה להחליף אותו מדי פעם בחדש. אצל האדם התחלופה היא על בסיס יומי. בכל יום התאים מתים ומתחדשים – לא מחכים לרגע האחרון. ההוראה היא גנטית, מקורה מהירושה, מהגן, מהגורל, מהרוח. הכל אוטומט עד שהאדם מת.

עם זאת תכונת העמידות של הגוף היא די קבועה – מתנועה מהירה, מלאה צבעים הכל מתחיל להתפורר, להתנתק – כושר העמידה והחוסן כבר לא מה שהיה פעם כי הדבר פוחת עם השנים.

כוחות של משיכה ודחיה חלים על האדם מינקות ועד יומו האחרון. כוחות של אור וחשך מטעים את דרכו אל המטרה. משבשים את הרעיון העיקרי משל דרכו ודעתו.

כוחות של היקום משתתפים אף הם מעתיקים את הרוח אליו וממנו החוצה ופנימה.

כוחות של מחשבה עמוקה כקדם מניעים את דרכו והוא ניזון ממנה משל זו היתה מחשבתו ואמונתו.

כשבתווך האדם נע רץ אץ כנגד הזמן הקצוב לנסות להספיק – בדרכו המיוחדת מזון, מין וילודה. ורק שלא יפריעו לו בדרך – כי יש לו ציפיות וגם אכזבות, רוצה להיות נוכח, רוצה להאמין, רוצה לראות את הנס במו עיניו.

ואיך אדם מבקש לשמר את הנעורים?

בעזרת ספורט ואנדרנלין, נשימה ומודעות, הרצון האולטמטיבי להתחבר לאני העליון – לנשום אוויר פסגות.

בדרך הוא עוצר בסופרמרקט השכונתי קונה לעצמו שעון חול – תמרוקים, פנים חדשות אצל המנתח הפלסטי, מסג והרפיה – מכל סוג, אולי יגשים חלומות.

והוא נזכר: בא בימים, זקן, בלות ועדנה, ניתוחים, שיפוצים ומתיחות, נטילת הורמונים, מינרלים, ויטמינים, כשהמטרה היא חזרה לטבע – אוכל אורגני, מלא ומזין, אולי בדרך ימלא את כרסו בצחוק ושמחה (גם את זה קונים). ירגיע את עצמו בתרומה, צדקה ונתינה, אולי תהיה בו אהבת הזולת, רחמים, רגש. ומעל הכל יחפש לרדוף אחר הכבוד האבוד, השכלה ומעמד.

ומה שהוא מבקש לשכוח: מאיץ בלות, זקנה, מתח, דאגה, אכילת לב, בעיות של חומר הקשור בכסף נזיל, אשמה ורגשי אשמה, שנאה, נקם, כעס, ציפיות, עבודה קשה, העדר השכלה, העדר מודעות וחוסר זמן להתפנות באמת לדברים החשובים באמת. כי הגוף קשור לנפש, לרוח. צריך לשמור עליו, עת הגוף חשוף – לזמן, לפגעי הזמן, לרגש.

החומר קשור לרוח ושניהם צריכים זה את זה משל קליפה ופנימיות.