ברכת השם: יברכך
פסוק שדורש בשם והשם ידרוש בו. אדם מבקש הזדמנות שתקרה לפניו ומשם הוא יעלה וכל אשר יעשה יצליח. לומר, כי האדם מבין מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך. מצליח בדרכו להוסיף מחכמתו, מטובו ולגרום לאחרים להבין את משמעות תעשר למען תתעשר. תפילתו מתקבלת ומתקנת. במהלך החיים אדם זוכה למתנות והוא לא מבין שצריך שיהיה בהם טעם וריח להשאיר אחריו.
בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ ואדם מבקש רק הזדמנות אחת, טיפת מזל.
משלי פרק י, פסוק כב
בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ:
"בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר" משוייך לספירת החסד. "וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" משוייך לספירת היסוד. נמצא כי רק אחרי שהיסוד, יוסף, יורד לעמקי הבור ומשם הוא מתהפך ומתחיל לעלות מעלה, זוכה בברכת השם. יוסף מוריד עמו את הבר, היא הברכה. יתרה מכך, קשיים שעניינם צמצום מובעים במגמת השפע, עובדים במבחני הזמן, מתעלים את עצמם ומעשירים את הסובב. כמו עולם בתוך עולם.
תהלים קכו
פסוק ה
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:
מי שמצא את שביל הזהב, למי שנמצא בו האיזון בין עולמות עליונים ותחתונים. לכן מתבקש האדם לזכור ולשמור דרכיו. הכל מוביל לתחום בו כל מילה מיותרת וכל המוסיף גורע. הרי זה משהו שעושים מהלב או שלא עושים אותו בכלל.
זו הפרדה בין טוב ורע כאשר לטוב יש מערכות של טוב ורע וגם לרע יש טוב ורע. יוצא שמצד ימין טוב הנוגע בטוב מוביל לאמת. טוב מעורב ברע מצד ימין כי כל עכבה לטובה. מצד השמאל רע הנוגע בטוב הרי הוא שקר. רע הנוגע ברע עניינו בדינים גמורים.
נאמר "בעצב תלדי בנים" הרי שמחה מהולה בכאב.
עוד נמצא כי מידות אדם יכולות להראות שאדם שהיה מעלה וירד מטה מנכסיו אינו מעכל את הנפילה – והוא חי בשקר יען כי הכאב כה גדול והוא אינו יכול להכיל את הבושה עמו.
ומנגד אם הרע אוחז בתשעים אחוזים והטוב רק עשרה אחוזים הרי הטוב נדרש לשפר את מצבו רק בעשרה נוספים יען כי עשרים מנצח את השמונים, בסוד הכתר העליון.