פרשת נח: מעשה נח

בירור מעשה נח

פָּרָשַׁת נֹחַ היא פרשת השבוע השנייה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק ו' פסוק ט ומסתיימת בפרק י"א פסוק לב. הנושא הבולט בפרשה הוא סיפור המבול ותיבת נח, והכוללים שכרות נח ומגדל בבל. נח נוטע כרם אלא שהאדמה עדין אינה מקודשת לו. ברי מכאן, ארור אדם מן האדמה. באין מערכת גומלין בין אדם ואדמה כמוה כחילול הקדש.

בראשית פרק ט, פסוק כ

וַיָּחֶל נחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:

פסוק כא

וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלה:

"וַיֵּשְׁתְּ" מתוך 'חשוף שת' משל ערוה. צריך לזכור את מעשה השואה בו אנשים היו חשופי שת – הולכי צלם גוף ערום-שלד כשהרעב ניכר בגופם. מתקיים פה מעשה 'מכת בכורות' גוף-נפש בהתהוותו חסר נשמה.

לא נעשה בירור על היין ועל האדמה – חסרה הברכה.

אם אין ברכה יש ח"ב של הנחש ('נח-שב', אחרת ח"ב נחש).

"וַיִּשְׁכָּר" באין שכר.

"וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלה" כמוהו כנחש המתגלגל ברצונו ללפות את קורבנו.

פסוק כב

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:

'כויה בעור' הינה פגם בגוף משום הדיבר החמישי "כבד את אביך".

'חכמה' בתנועת אותיות כ'-חמה. משום השמיכה מתקבל תוספת של אדני, כ'-ס"ה חמה, היינו כסה-חמה, רוצה לומר 'ליקוי חמה'.

כשיש 'ליקוי חמה' ישנה אמונה שכל העולם נחרב. השדין והרוחין פולשים להם על הארץ. מתקיים תהו ובהו וחשך על הארץ. זהו עונש לאנושות – מסך יורד על העולם. סבל עוני ודלות, באין צלם אנוש. "וַיִּיקֶץ נחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע" אלו חטאי דור 'אנוש והפלגה'.

'ליקוי חמה' עולה במנין ט"ר על כן

1. בראשית פרק ז פסוק ד

פסוק ד

כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

"אָנכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה", זה 'ממטיר', אחרת ט"ר-מים בעבור מ'-ט"ר ככתוב "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה".

פסוק כג

וַיִּקַּחשֵׁםוָיֶפֶתאֶתהַשִּׂמְלָהוַיָּשִימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לא רָאוּ:

בשינה אדם הולך לאחור. מסדר מיטתו, עולה על יצועו, שוכב לאחור. נשען, שוכב, מתכסה בשמיכה ונרדם. 'שמיכה', אחרת שמי-כ"ה עמה אדם מתכסה למען יחם לו. מכאן שמי-כ"ה-חם מתקבל שמי-חכמה. כידוע חכמה מקורה באב, הוא נח. נחבר הכל: שמי-חכמה אב-נח מתקבל 'פדת'.

מעשה בנו, הוא בינה נראה כך: מהי-בינה אם-נח מתקבל 'ארך'.

עתה נחבר 'פדת ארך' ונקבל את זמן הגלות. בעבור זה נח נח-ם' על מעשה בנו והתעצב.

חשבו 'התעצב', הינו מעשה בנו – 'כויה בעור', עור גלוי, חסרה הגנה על העור.

אז 'שמיכה', אחרת שכם-י"ה, זה מקום הדינים, מעין גיבנת שאדם נושא.

פסוק כד

וַיִּיקֶץ נחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן:

"וַיִּיקֶץ נחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע" בגימטריה 'פת', הוא יפת המתקן את פתי, משל לחם בזיון. שכן ללא ברכה אין האדם מחיל את מעשי המקום עליו.

וגם חם עסק בכשפים משל ליקוי חמה, ענין של ליקוי מאורות.

כשוף – נח.

חשוף- נח (ערוה).

פסוק כה

וַיּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

'כנען', אחרת 'כף-נען' עולה במילוי ע"ר. "וַיּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן".

בראשית פרק ד

פסוק יא

וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ:

"אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה" מבטא אדם העובד כל חייו לשלם חובות ומיסים. אל מול העשיר הזוכה לדיבידנד ורווחים כל שנה.

פירוש ב' בתוך פירוש א'

קהלת פרק ד

פסוק ט

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָכָר טוֹב בַּעֲמָלָם:

פסוק י

כִּי אִם-יִפּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ:

פסוק יא

גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם:

פסוק יב

וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק:

שם עם יפת מהווים יחידה אחת ("טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד"). חם בנפילתו ארור ("וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ"). ראה חם בערות אביו ("גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם"). השיבו האחים את הסדר למקומו ("וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק").

נ ח

י

ש ן

תוספת של ש"ן שנים לנח. עוד מתקבל שיח, הוא הסנה הבער. נח הוא נין של חנוך, אחרת נח-הויה.

"וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד" הוא חם יחד עם כ"ה עולה במנין 'ערות נח', היינו מעשה חם בערות אביו היה לפגום בכ"ה.

עתה נחבר נח-כ"ה נקבל חנכה, זה נס חנכה. עתה 'נס חנכה' עולה במנין 'על נוזל' – חומר שבו הצמיגות, החיכוך שווה לאפס – הוא השמן, אחרת נשמה.

כידוע החמ-ה' אחראית על הנשמה. והיא נחשפה (קרינה), זו סכנה לקיום האנושי (ויש קשר לארון הקדש – סכנה היתה לכל המתקרב אליו). על כן החמה הוסתרה במסכה, זה מסך(האות סמך). מכאן ס'-כ"ה באה על האדם להגנתו.

ומזוית נוספת, כ"ה-ן' גדול הנכנס לקדש הקדשים עם ח' בגדיו נדרש היה לעמוד בזכות המקום. כ"ה-ן' עם ח' מתקבל חנכ"ה. חם רצה להיות כהן גדול, ראה את ערות אביו בשעת מעשה. אזי "החוט המשלש" הוא כ"ה-ן', זה האות השלישית נון (ראוה "כנען" – כ"ע-נן, זה כע"ן באות עין ולא כה"ן באות ה'). חם-כהן-ג"ר (בגימטריה "אבי כנען").

התוצאה חם-כהן-ג"ר עולה במנין כו"ש, שכידוע בני חם עורם כהה.

זמן הקמת המדינה 1948 פחות 70, חורבן בית המקדש השני, פחות 'נח' מתקבל 1820 משמות האלהים.

'נח מלכות יונה' עולה במנין כ"ה בריבוע.

'נח מלכות יונה' פלוס 'עלה זית טרף בפיה' פלוס 'וַיֵּדַע נחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם' מתקבל 1942.

"וייחל עוד שבעת ימים אחרים" אלו מתווספים 1942 + 7 מתקבל 1949 בערך הקמת המדינה.

פסוק כז

יַפְתְּ אֱלהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

"יפת", אחרת 'פתי' ישכן באהלי שם", זה המן – מזון משמים.

פסוק כח

וַיְחִי נחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה:

ברכה הנאמרת על המזון, על היין, על המקום כמוה כתיקון החטא. לפיכך 350 שנה אחרי המבול זמן נח הינו ש"ן, מתקבל נ"ח-ש"ב (הברכה שתוקנה על המקום ועל המזון).