איזהו עשיר השמח בחלקו

איזהו עשיר השמח בחלקו?

מילים הנוגעות אחת בשניה כמו אושר ועושר מקרבות ומרחיקות את האדם. הבדל דק ביניהם של שמים וארץ, בין חומר ורוח, בין הארה לראיה הנושקת לעיוורון. נקודת ההשקה, לראות מעבר כשבתווך טיפת מזל מפרידה בינהם. מי שמצליח לחיות באיזון הוא אדם משכמו ומעלה. נדיר למצוא אותו.

להיות עשיר ומאושר:

כל ילד יודע את הצופן לו כשהוא עשיר מהבחינה הכלכלית. מנעמי החיים, נוחות, משרתים, חנפנים, מחלק הוראות. והמחיר: לחיות בלי חשבון, לא לחשוב על המחר, לזלזל באנשים נחותים ממך, להשפיל אותם, לשפוך עליהם את המכאובים שלך.

זו אינה כתבה על עשיר שנכתבה על ידי עני.

זו ראית עולם רוחנית לכולנו. ושכולנו נגועים בה.

אם נצייר את שעון החול, אלו שני משולשים הפוכים, המדומים למגן דוד רק מפותח יותר. שעון חול זה יאמר רו"ח מצוייה בחלק העליון, חומ"ר מצוי בחלקו התחתון. שימו לב שנוספה לרו"ח האות מ'.

לחיים על כדור הארץ מבחינה חומרית יש מחיר. ברגע שירדת לחומר – אורו גס ביותר. למרות שמקורו של הכסף, מלשון כיסופים, מספירת החסד. עליה לרוח – מחייבת את האדם לוותר על מושב הכסא השלטוני. ורבים אינם יכולים לוותר על התענגות זו מטעמים מובנים ארציים. רוח בשילוב חומר יוצרת גש"ם – במובן הגשמי של המילה. התקדשות יתר גשמית (נראה מיליון דולר) מולידים סגידה לחומר, משל אלהים אחרים (בין מסכה לצלם).

כשאדם עשיר עובר מהפך בעל כורחו. אומרים עליו שהוא קמצן – וזה אינו נכון. המהפך הוא שמכריע אותו (הירידה מרוח לחומר במצב הפו"ך). הוא לוקה בעיוורון קצר מועד הגורם לו לצמצם את ידיו. קשה להבין את זה. הרי אם יש לך לא יקרה כלום אם תחלק אותו (אפילו אם תחלק מעשר). הרי הריבית שהעשיר מקבל על כספו מעשירה אותו שנה בשנה. תוסיפו על זה עסקאות מוצלחות נוספות באותה שנה. ובכל זאת המעשה אינו בידיו של העשיר אלא מעשה אלהים.

נדמה את המצב לתנאים מחוץ לכדור הארץ, תנאים בחלל. המצב בחלל אינו שווה לתנאים של מי שחי על כדור הארץ. שמה מרחפים ופה לא. אומרים מרבה נכסים מרבה דאגות. אז מה העני לא רוצה קצת נכסים בשביל לדאוג להם?

לכל אחד יש תפקיד ודרך לו.

כשאדם עשיר יורד מנכסיו, ממש פושט רגל, ומגיע לפת לחם הוא נזכר בכל העניים שלא ראה ממטר. ברור, הוא ירד הפוך. ברור שרק עכשו הוא רואה אותם. הוא לא מבין כיצד החמיץ אותם. זה טבעו של עולם מעשה הבריאה.

כי בעולמינו הכל הפוך. כח הכבידה מושך את האדם לאדמה. מוזר שכח הכבידה אינו משפיע על איש הרוח (למעט מזון וקיום). כי איש הרוח מבקש לעלות אל האלהים בדרכו שלו.

והכל יודעים שמוטב יהיה לאדם אם יתקיימו בו האיזון בין רוח וחומר. קצת מזה והרבה מזה. אין פסול בלהיות עשיר. במצב הפוך, בעזרת מעשר, יכול הוא לצפות "עשר תתעשר" וטוב לו. מי שמצליח לראות גם את ההפוך לו אשרי לו ויטב לו. וכל אשר יעשה יצליח.

כסף הוא גחלת אש:

כשאדם זוכה בסכום כסף גדול הוא מאושר באותו רגע. יותר ממאושר, הוא מרשה לעצמו לבזבז – את מה שהוא מכנה לפצות את עצמי. על הדרך הוא שורף את הכסף. מכאן, כסף הוא גחלת של אש לוהטת וכשזו יושבת על כף ידו של האדם היא פשוט שורפת אותו והוא מנסה להציל עצמו על ידי כך שהוא מבקש להעביר אותה מעליו. על הדרך הוא מאבד את כספו בהשקעות כושלות, כאילו הוא מעניש את עצמו. מי שמצליח לשמור על הגחלת, הוא זה המעביר את האש לקופסא סגורה. שולט ברגשותיו וביצריו, מתון ומבוקר, מאמין ומחובר לעצמו. מיושר ומיוצב עם צרכיו, קולט ומעביר את האנרגיה מצד אל צד, כך הופך את האוצר הקטן לפי אלף משוויו.

מי שנולד להיות עשיר

אומרים: "מיהו העשיר השמח בחלקו" – והשאלה, באיזה חלק הוא מסתפק! כולם עוברים את גיל המעבר אבל לא כולם זוכים לעבור מעוני לעושר. כמו שיש תסמינים לאשה בגיל המעבר כך נולדים תסמינים במעבר מעוני לעושר.

כולם חולמים לעבור את השלב הזה.

בתקופת המעבר – זכית בלוטו, ירושה גדולה מקרוב רחוק או עסקה גדולה שנסגרה ואדם מרגיש שהוא מרחף. כמעט כל יכול. היכולת לקנות את הכי יקר, הכי נוצץ.

המחשבה להשתחרר מכבלי הבנקים החונקים, לבטל את הטלפון מהפקידה המאיימת על סגירת האשראי, על המינוס המחריד והמעיק, על הענין של לעשות חשבון – כל הזמן – פשוט נגמר. זה לפחות מה שאדם חושב בתקופת המעבר.

למחרת אתה כבר מתכנן לקנות את כל מה שחסר, מפצה עצמך. אתה רץ להשלים את כל מה שנחוץ וגם מה שלא נחוץ על מנת לסתום את החללים שבמוחך. בדרך אתה מבלי להרגיש הופך לרכושני. הרי חלק מהפריטים הם לאספנים בלבד, רק להתבונן בהם. בינינו – אחרי תקופת המעבר תצטרך לחפש פריטים נוספים להשתעבד הם.

הפער בין רגש ורכושנות מתעמעם.

אחרי שמלאת בתקופת המעבר את צרכי קניותיך – על בית ותכולתו זה נושא בנפרד – נולד השעמום. ישחקו הנערים לפני – והם עולים לרגל ואף אחד לא מרגש, כי ההתרגשות עולה ושער הציפיות עולה עמה. אז נולד הצורך לחפש מקורות הכנסה נוספים.

אם בתקופת המעבר אתה עוד חלקת כספים לבני ביתך הנזקקים, למקורבים שאתה חייב להם, משתמה תקופת המעבר אין בכיסך יותר מעות לחלק. נולד מצב חדש – אתה מסוגל לבזבז בבוקר אחד על כורסא של לואי ה-8 סכום של 5 ספרות מבלי להניד עפעף ולא יהיה לך דמי מעות לעני הפושט את ידו על פתח ביתך.

אל תתרגש – אלהים סוגר את ידך.

אם בתקופת המעבר חשבת שאתה אנושי וחביב לבריות עתה אינך סובל את כל העלוקות ופושטי היד למינהם. קבצנים ונחותי קומה שלא מהמעמד שלך. אתה עליון עליהם והם נחותים לעומתך, חסרי הכל, וגם מכוערים בנוסף לכל. החומר מטמטם את הרוח.

התנהגות עשיר היא קלאסית:

שמואל א פרק כה, פסוק י

וַיַּעַן נָבָל אֶת-עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר מִי דָוִד וּמִי בֶן-יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו:

פסוק יא

וְלָקַחְתִּי אֶת-לַחְמִי וְאֶת-מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה:

התנשאות – "מִי דָוִד וּמִי בֶן-יִשָׁי".

חוצפה – "הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים".

מי אתם בכלל – "וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה".

אני לא מכיר אתכם – "וַיַּעַן נָבָל".

עשיר נקרא נבל בעונשו.