קשיי נשימה

קשיי נשימה – בריאות והחלמה

אחד ממרכזי השליטה בגוף הוא הנשימה. כאשר זו מאורגנת ממקום של רפואת התדרים אדם מחלים ומעצים את שליטתו בחייו. נשימה היא האוויר, החמצן שדרוש לאדם לחשב מחשבות, ליצור יצירה, להעיז לחלום. מה קורה לאדם שנתפס בחרדה, פחד, העדר שליטה, קושי בתנועה?

---

מה היית עושה אם בית ופרנסה בשפע היו ועכשו אתה מפוטר מהעבודה, הבית כבר לא שלך, ובכיס שהיו כמה מאות נותרו בקושי מאה ש"ח שאולי יספיקו לכמה שעות. בנוסף לחובות קודמים שהצטברו. מצבך מן הסתם היה על הפנים. אין ספק, הלחץ משחק תפקיד מרכזי – איך תעבור את התקופה הקשה הזו, למי תפנה, מי יעזור לך?

בקר של יום אחד נהייה לילה ואתה לא רואה את האור.

מצב זה בו החרדה והנפילה מביאה אותך לחשוב על אובדן חיים, מאין יבוא עזרי? זה המצב המדמה את האדם כשבאפו אין אוויר, חמצן, להשיב את נפשו לשעה הקרובה. כרגע מבקש הוא את החמצן כי עכשו הוא רוצה לנשום, עכשו ולא בעוד שעה. אז מה עושים?!

באופן נורמלי מתחיל האדם להגיב בהתאם לחוקי הפאניקה. הוא מפעיל את אות המצוקה, מדמה אזעקה בגופו, ובכוחו המועט מתחיל לבקש עוד טיפת אוויר לגופו המיוזע, הבהיר והחיוור. פעולת החרדה ובקשת העזרה הופכים את הגוף לבלתי נסבל. דווקא מנקודה זו הלב מתחיל לעבוד שעות נוספות, קצב הנשימה מואץ. והאדם אינו מבין כי מסתם החדרים שבליבו אינו תקין – וכי הדבר נובע מענייני לב דעקא.

בחזרה לאיש בר המזל שמצבו הורע ביום אחד. התובנה אומרת, אתה צריך ללמוד להסתדר. לומר אחרת, אם בשל מצבך הנואש אתה מחפש להשען על חבל הצלה בדמות קש אתה כבר מבין שמהבור הזה אתה כבר לא יוצא בשלום. אז אתה הולך לחפש מי ילווה לך בריבית רצחנית העיקר להרוויח עוד כמה ימי חסד. ואלה יחלפו להם במהרה והריבית רק תלך ותעלה והחובות יעברו ידיים.

נחזור לקשיי הנשימה. ברירת המחדל של קצר הנשימה היא לחפש איזה כפתור קסם, משאף, תרופת פלא, כדור הרגעה – משהו, מישהו. והפתרון הוא רק זמני והפגיעה במערכי הגוף, הריאות היא כבר עשוייה להשפיע על עתידך, על תפקודך.

ויש חשיבה אחרת.

אדם רוכש תובנות וכלים כי זה מה שאלהים הכין אותו לזה ולא אחרת. עליו ללמוד לא רק להצתמצם כי אם להרחיב את הנחיר האחד שעובד. מה ששמעתם. אם נחיר אחד עובד אז צריך ללמוד להתפתח דרכו. צריך לראות אותו כעולם שלם וממנו לגדול ולצמוח. אם ידע אדם לחיות דרכו, דרך הנחיר האחד, ידע להבין שיש בידו את הפתרון לבעייתו ולא יזדקק למעשי קסמים כי אלו אינם הכלים הנדרשים ממנו לפרוץ החוצה את המחסומים הפנימים החבויים בו.

מערכות אלהים חיים:

גלית הפלשתי העז לחרף את שם האלהים כשדוד המלך ירה בו מהקלע הישר במצחו. מעשה הפלשתי הוא תולדה של מערות האף בגוף – "מערכות אלהים חיים" אשר עולה במנין 'מערת המכפלה'.

הנשימה היא ענין משמעותי עבור האדם, היא הרגע הנתון בו שאף האדם לקרבו את הנשימה הראשונה, חלק עיקרי מחייו. נשימה של רגע זו תחשב ל-רפ"ח ניצוצות, יסוד חיים (אחרת חר"ף מערכות אלהים חיים). נשימה זו תחילתה באפו של האדם הסופח אליו את החמצן מהאויר דרך מערות האף. מערות האף קשורות בסופן לתעלות מעברי האוזנים ולגרון.

קיימות שלוש זוגות גתות (סינוסים) ועוד חלל יחיד אחד. גתות הלחי, המצח, הכוורה ובתוך קופסת הגולגולת. הגתות מובדלים מן המח על ידי לוחות גרמים דקים שאינם אטומים בפני חידקים. כך דלקת (מוגלתית) של הסינוסים היוצרת חסימה במעברים יכולה להביא לחצים וכאבים עזים.

אדם הזוכה בנשימה זוכה בחייו אלא שאישיותו המעצבת אותו מביאה אותו לנטיעת דעות בדבר קיומו של האלהים או בנוגע לבריאת החיים. דרכי הנשימה, אלו הגתות, מיועדות לבלום את החיידקים הרבים על ידי הרירית והחיישנים הרבים הנצבים בדרך.

לכאורה כל אחד נושם את אותו אויר המוצע לו בחינם. אלא שאויר זה ספון בתוכו האור, הוא הניצוץ האלהי, ובאין ידיעה בדבר האדם נוטה לראות זאת כדבר מובן מאליו. הנשימה שלנו האוטונומית והאוטומטית מבצעת את המוטל עליה ובכל זאת אנו מחסירים משהו מהנשימה המודעת שלנו. נסו לחסום נחיר אחד למשך דקה ואחר את השני ותגלו כי האחד עשוי להיות סתום באחוזים ניכרים.

אם כן כלי הנשימה לעיתים פועל כמכשול של האדם בדרכו להארה רוחנית. גלית הפלשתי הוא מגת ואיזור המלחמה נמצא בעמק האלה במקום אפס דמים. הכל מוביל לכך שהצד האלהי אינו נגלה אלא למי שמוכן לו. גובהו של גלית שש אמות וזרת כמנין מספר הגתות בגוף. גלית הוא אחד מארבעה בנים של הרפה, היא ערפה, אשר שמשה את החלק האחורי לרות המאביה.

זכרו כי הנשימה הנשלטת על ידי המח המאורך מחולקת לארבע: שאיפה ונשיפה המורכבים מגירוי, התרחבות, התכווצות והרפיה.

שמואל א פרק יז, פסוק כג

וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת- הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת (מִמַּעַרְוֹת) [מִמַּעַרְכוֹת] פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד:

איש הבנים זו החלוקה של הגתות לזוגות. פלשתים עולה במנין י' פעמים אלהים.

שמואל א פרק יז, פסוק מ

וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי:

"וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל" זה שם אלהים במילוי מתקבל האות ש'. הסרת האות ש' מעל הפלשתי מתקבל הפלתי – הוא ידיד דוד.

הפלתי והכרתי הולכים יחדו. לא במקרה דוד כרת את ראשו של גלית.

מלכים ב פרק יט, פסוק ז

הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ:

ההבדלים בין שני הפסוקים הם האות ו' והאות א'. קרי שש אמות וזרת.

ישעיה פרק לז

פסוק ז

הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל-אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ:

תהלים פרק כב, פסוק כא

הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי:

"מחרב נפשי" היא 'חרב גלית' הקשורה לקליפה "מיד כלב יחידתי" בבחינת "הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות". מענין כי בצבא משתמשים בכלבים מאומנים הנשלחים ראשונים לבדוק מטעני חבלה. כמובן שהם הנפגעים ראשונים.

אבי העורקים:

אבי העורקים נקרא אאורטה, הוא העורק העיקרי בגוף, ממנו מסתעפים כל העורקים האחרים. הוא יוצא מן החדר השמאלי של הלב, עובר בצורת קשת מעל ללב ויורד בקדמת עמוד השדרה, שם מסתעף לענפים גדולים וקטנים ולבסוף מתחלק לעורקי הכסלהימני והשמאלי. הלחץ בו הוא הגבוה ביותר מכל העורקים האחרים בגוף (מתוך ויקיפדיה).

הדם הזורם באבי העורקים מגיע ללב מהריאות, כשהוא עשיר בחמצן.

במדבר פרק כד

פסוק כב

כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ:

נמצא בפסוק זה את המילה לב-ערקי (לב עקרי הוא אבי העורקים) בגימטריה 412 הרי האות ב', תחילת בראשית.

וכך כתוב: כי אם יהיה לב ערקי נע דם מה אש ורשת בך.

'כי אם יהיה לב ערקי נע דם' עולה במנין 'תיקון אלף' בבחינת 'ארבעים וחמש', הוא מה אדם.

פסוק כג

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל:

"כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ" בגימטריה 1911, אחרת תיקון האות א' דרך ט' פעמים לב, הרי רפ"ח ניצוצות.

נמצא כי הא"ב מורה לא"ם את דרכה, הרי א"ב וא"ם יחדו ד"ם.

"כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ וַיִּשָּׂא" בגימטריה 2228, אחרת כ"ח-כ"ב האותיות אותם אבי העורקים נושא לכל הגוף.

כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ" בגימטריה 2604 אחרת 264 העולה במנין פ"ז פ"ח גו"ף כניסת הנפש לגוף, כשבתוכו רוח האדם.

'כי אם יהיה לב ערקי נע דם מה אש ורשת בך' זו מערכת חיים סגורה בבחינת"מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת".

במדבר פרק כד, פסוק כ

וַיַּרְא אֶת-עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

"עֲדֵי אֹבֵד" הוא משה רבינו כנאמר "וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ".

פסוק כא

וַיַּרְא אֶת-הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ:

חתן משה הוא יתרו מבני הקיני.

פסוק כד

וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר וְגַם-הוּא עֲדֵי אֹבֵד:

המרחק מעדי אבד הראשון לעדי אבד השני עומד על מ' תיבה. זה גילוי משה כנאמר 'ממשה ועד משה לא קם כמשה'.

שתי תמורות מתרחשות בגוף האדם: האחד הנשימה, שעיקרו הבל הנוגע ברוח – ויש לכלוא את הרוח. והשני "לבער קין" הוא אב העורקים הנדרש לספק כל העת דם מחומצן ועשיר לגוף. פעולת השריפה היא בבחינת לב-נפש בה האדם נדרש להתמודד עם הפיתויים, המצפון והמוסר, הוא היצר הנקרה בדרכו. זה החומר המבקש עובר התמרה משל הרוח.

כזכור קין הרג את הבל ואכן כל העת הבל הנשימה החודר לגוף עובר שינויים ריאתיים בדרכו לאבי העורקים המזרים דם לגוף. כאילו הם מעולם לא נפגשים. הכל הוא בסוד "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת".

קין קינא בהבל כי צריך היה להתמודד עם נפש פגומה, היא אות קין והוא נע ונד ללא מנוחה – הדם הזורם כל העת. כידוע לכל כי אדם חולה בגוף, בנפש או ברוח. וכי הנפש אוחזת בגוף, רוח ונשמה.

משום כך מנחתו לא התקבלה שכן הנפש נאבדת עם הגוף ורק הרוח עולה לעליונים – מנחתו של הבל שהתקבלה.