שמיני עצרת

שמיני עצרת:

עצרת זו כנסת ישראל בבחינת "זה יעצר בעמי". וקיים הביטוי 'יורש עצר' למי שמייעדים לו את המלוכה. עצרת הוא היסוד, בת זוגו של השבת בבחינת "למנצח על השמינית". עצרת של שבת וברית שלאחריה "אות היא ביני וביניכם". עצרת היא הפרנסה שאדם מבקש עם יציאתו לגבורות, כשהוא בוגר. 

מש"ה מורכב מפק"ד קס"א, לומר כי פק"ד ראשית לו וקס"א אחרית לו, כאשר אחרית הוא היום השמיני. משה במילוי אלפין (ממ שין הא) מתקבל מו"ת, זו מידת המלכות אליה לא נכנס ככתוב "וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה", לפיכך נמצא בנצח בבחינת 'מאין משה' בסוד "והחכמה מאין תמצא".

איוב פרק כח, פסוק יב

וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:

פסוק יג

לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים:

תהלים פרק קלט

פסוק ח

אִם-אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

"אִם-אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה" עולה במנין "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם". אז אפקד אותך בסוד "וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ" בשם אדנ"י.

קסא הוא סוד תיקון "ונקה", המזל תחתון שממנו יונק אור אמא – כידוע משה לא זכה לבינה, וזו אחראית האות נ'. תיקון "ונקה" הוא התיקון ה-יג של יג תיקוני דיקנא דאריך אנפין, והוא מכוון כנגד הפרשה ה-יג בתורה – פרשת שמות, "ואלה שמות בני ישראל" בסוד המרכבה. נמצאו שבעים נפש הרי ת"ק עולמות היו חולפים את מלכות בשם ששים ושש נפש.

קס"א עולה במנין אהיה דיודין (אלף הי יוד הי) בבחינת בצל טל – זה צלם אהיה דיודין בסוד אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. נמצא כי שבע פעמים חי"ה הינו התלבשות הנר – צלם אדם. מענין כי החיה השמינית המתקבלת היא קפ"ד – וכי יש להקפיד על מתנת החיים. הדבר שקול כנגד רפ"ח ניצוצין, בבחינת ט' פעמים ל"ב, שהוא יחידה אחת כנגד הלב העשירי הדומיננטי, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

פק"ד עולה במנין אחורים דיסוד אבא הויה ממולאין יודין (יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי).

לומר כי זה הזיווג של או"א שמשם שרש נשמתו של משה, ותלוי בו עיקר ההנהגה של התחתונים ככתוב "מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ" ר"ת מש"ה.

תהלים פרק לג

פסוק יד

מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

בספר במדבר פרק כו נמצא את השרש פק"ד עשרים פעם, כי בקש משה להפרד מעל העם בהעבירו את השרביט ליהושע בן נון, זו מידת הבינה, המעבירה את העם לארץ ישראל דמלכות. מענין כי במפקד שנים עשר השבטים נמצא שרש פק"ד שתים עשרה פעמים אשר הושלם עוד בשמונה פק"ד. המפקד הראשון נעשה במדבר סיני בשנה השניה על ידי משה ואהרן ואילו המפקד השני נעשה בערבות מואב בשנה הארבעים על ידי משה ואלעזר הכהן, לומר כי נתחלפו כולם למעט משה שהוא החוליה המקשרת.

יש לזכור כי אין לפקוד את העם, ואין למנות אותו כי לא יספר בסוד

מלכים א פרק ג

פסוק ח

וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם-רָב אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:

בראשית פרק לב

פסוק יג

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב:

כאשר מורידים את המעלות אל התחתונות, הספירה היא בבחינת שואה ואו אז מטביעים את המספר על היד.

פק"ד הוא דפ"ק, לשון דפיקות לב, פעימת הלב, שרש החיות. הוא בעצם מקבל את כל המידע – מחשבה ומעשה דרך אדם. קשור למח זרע.

יחזקאל פרק מג

פסוק כז

וִיכַלּוּ אֶת-הַיָּמִים וְהָיָה- בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֶת- עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת-שַׁלְמֵיכֶם וְרָצִאתִי אֶתְכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהוִֹה:

תחילה "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" ואחר היום השביעי הגיח האדם עלי אדמות "וִיכַלּוּ אֶת-הַיָּמִים וְהָיָה- בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי". נמצא כי אין השגה לאדם ביום השביעי. כידוע יש הסבר ליממה בכל הקשור לשמש ולירח, ישנה השגה לחדש וגם לשנה ורק ליום השביעי אין השגה כי הוא מחוץ להשגה.

עצרת זה החג יום מתן תורה – שבועות, שהתורה החשיבתו כיום השמיני, לאחר "שבע שבתות תמימת".

עצרת היא הפרנסה שאדם מבקש עם יציאתו לגבורות בבחינת

תהלים פרק לז, פסוק כה

נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם:

עצרת אלו האותיות הקטנות המופיעות בין האותיות בתורה, לשון "זעיר שם זעיר שם".

ישעיה פרק כח

פסוק יב

אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ:

פסוק יג

וְהָיָה לָהֶם דְּבַר-יְהֹוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ:

נחמיה פרק ח

פסוק יח

וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן-הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ- חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט:

ימי שמיני עצרת מתקיימים בפסח ובסוכות.

הקרבת שבעים הפרים מתקיימת בסדר עולה ליורד – 13, 12, 11, 10, 9, 8, 7 וביום השמיני פר אחד – נטול האות ו' – כי ביום השמיני הוא רגל בפני עצמו.

עצרת למען מטרה, היא התארגנות ואספה.

קהלת פרק ג

פסוק טו

מַה-שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף:

במושגי זמן "מַה-שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא" מייצג את מחצית המלכות, לשון י"ש – הוא קס"א, "וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה" מייצג את העולמות שמעבר, לשון אי"ן, הוא קפ"ד.

נאמר למשה כי לא יכנס לארץ ישראל, ואם זאת כף רגלו דרכה בה, זו צורתה של מדינת ישראל, כמבנה הרגל-נעל.

שמות פרק ג

פסוק ה

וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא:

הנטיה של האדם לכמט את הזמן למונחים שיכול לתפוס אותם כמו עבר, הווה ועתיד, שעה, דקה ושנה. אולם במונחי זמן רחוקים יותר כמו הצצה לכוכבים וליקום האין סופי שם הוא מודד אותם בשנות אור.

סוכות:

אחד הכללים בעשית סוכה ובישיבתה בה שבעה ימים הוא בגין הזכרון שביציאה ממצרים ככתוב "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

ויקרא פרק כג

פסוק מג

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

אם כן היציאה ממקום צר בבחינת צר-מים אל מקום רחב-מים מבטאת את ענין בסוכות נידונים על המים.

התוצאה היא רחב מים מדמה מים עליונים מחיים בסוד טל, הרי תחיית חיים. מתקבלת התובנה הנקראת 'נוזל הנשמה' עד 'חתם אדם'.

כזכור קבלת התורה ביום הכיפורים מסלקת את החיצונים ומגדילה את האור הבוקע מהתורה כמעשה מעיל תורה המכסה עליו. אלו דפנות הסוכה שכל אדם בא עם מידותיו ומעליו הסכך המלמד עליו סניגוריה.

עמוס פרק ט

פסוק יא

בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:

"בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנּפֶלֶת" להשיב עטרה יושנה בסוד "אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ". כאשר קרנות המזבח אלו הגדרות והמעשים המחזקים את האדם ביום השמיני.

שוב, יש מי שזכויות של הוריו ומורשתו מהלכים לפניו ויש מי שצריך לקנות בעולם הנוכחי זכויות.

אם כן מעשה הסוכה הוא בבחינת קרנות המזבח, ולא לשם אחיזתם בהם רק לשם הינצלות והסתתרות ככתוב "כי יצפנני בסכה" אלא מחזק ידי האדם עד שיעלה ויבוא בשמחה ככתוב "ושמחת בחגך" (זכות הישיבה בסוכה) עד היום השמיני עצרת בסוד

תהלים פרק קיח

פסוק כז

אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:

לומר "אסרו חג" מלמד על המים המתקשרים עם האש ביום השמיני להורות על מיתוק החסדים והגדלת הכלי לתוכם.

"קרנות המזבח" מלמדות על ניסוך המים – עת המים הנידונים מושלכים ארצה מביאים עמם התחדשות מים חיים.

"בעבתים" מלמד על אגודת ערבה לשם חיבוטה ברצפה. הדבר נעשה לתקן את שביל האדם. "בעבתים" בסוד חוט יחיד, וברבים חוטים מאוגדים למגמה שלא ינתק – נקרא עבות.

כשאדם בא לעולם ביום השמיני הוא נמצא בין 6 ל-8 הרי אלהים חיים. אם אין בידיו חכמה הוא אוחז בקרנות המזבח, הרי הוא ככלי ריק וחלול. כשהוא קשור בעבתים, צריך לנוע בינות השנה, דרך החגים והמסורת, מתקן את דרכו תוך כדי על מנת להגיע אל האור, אל הברכה לשון "ויאר לנו".

"אסרו חג" זו הטענה – צבירת כוחות שהאדם עובר בדומה לבטריה הנדרשת להטען ולהתחדש מדי פעם.

אף בית המקדש עולה ויבוא בסוכות להורות על שלמות העולמות האיתנים (כוחות טבע איתנים) שיודעים את דרכם.

מלכים א פרק ח

פסוק ב

וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:

הקישור אל הגויים המחויבים לראות בסוכה כמעשה של נס וגילוי מלמד על החיבור לבית המקדש (חיבור של בית המקדש + טל עולה בגימטריה 900) אלו מים חיים ומחיים.

זכריה פרק יד

פסוק ח

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלַם חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה:

"חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי" – עולם אדם קדמון מקור ישראל ואלהים אחד.

"וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן" – הוא ים סוף עת טבעו המצרים בו.

כאמור הגויים מחויבים לסוכות

זכריה פרק יד

פסוק טז

וְהָיָה כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל-יְרוּשָׁלָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת:

פסוק יז

וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל-יְרוּשָׁלַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:

פסוק יח

וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף יְהֹוָה אֶת-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת:

בבחינת אברם הוא אב כל הגויים אל מול אברהם מאבות היהודים.

מענין ש'סכות מים' הוא עב ענן בסוד תפילה להורדת גשמים.

בסוכות מסיימים לקרוא בתורה ומתחילים מחדש בה. לומר ראשית, תוך וסוף. הרי להיוולד מחדש.

בית המקדש פלוס ט"ל מראה לנו את הגילוי השמימי בדבר התפתחות אדם – הוא 'עובר שקוף'.

ניצוץ הנשמה כמוהו כזרעון שקוף אטום, עת מקבל הוראה להפתח בסוד ט"ל אורות, להקלט ברחם במקום מי שפיר. בט"ל מצויים הדנ"א, תולדות וירושה.

ההוראה היא מהפסוק

זכריה פרק יד

פסוק ז

וְהָיָה יוֹם-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָה לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר:

15 תיבות (י"ה).

51 אותיות.

שימו לב להיפוך. בהתאמה להיפוך הפסוק מימי הבריאה.

סכ"ך במילוי עולה במנין ש"ך דינים לומר, מתקיימת הגנה על ראש האדם.

מראה הסכ"ך מדמה כרובים. היה ופניהם נושקות אחד לשני שלום יהיה במקום, וההיפך מלחמה.

שמיני:

שמות פרק כב

פסוק כט

כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם-אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ-לִי:

פסוק ל

וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ:

"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם-אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ-לִי וְאַנְשֵׁי-קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" בגימטריה 3710 כאשר 'פרי בטנך' בגימטריה 371.

ויקרא פרק יב

פסוק ג

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:

בגימטריה 1773

תוספת של 7.

ויקרא פרק כג

פסוק לו

שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָֹה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה עֲצֶרֶת הִוא כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם" סוד לידתו של האדם.

מלכים א פרק ח

פסוק סו

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם" בגימטריה 1327 שזה בבחינת 'עטרת תורה יחידה' להורות על הכתר העליון, קבלת התורה.

הפעם המספר הנוסף הוא 2.

יחדו (שבע ושניים) 'שני שבע' בגימטריה 732 בבחינת 'נפש כה זכרן' לומר האדם ככלי המכיל נפש רוח נשמה הרי "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב-הָאָדָם לָאָדָם".

בראשית פרק מא

פסוק מז

וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים:

כידוע האדם נברא ביום הששי אלא רק ביום השמיני יצא לאוויר העולם. זאת מהסיבה שהאדם גורש מגן עדן. עם הגירוש הצטרפה לו האות ח' (היא חטא פנימי) כאשר האות ש' (היא ש' חיצוני) מייצגת את המשבר הגדול בבחינת האמונה באל אחד.

השמיני מבטא מערכת היחסים של האדם עם נפש רוח נשמה האוחזים בו ככלי לבל יפרד עד כלות חייו. נמצא הכלי שמיני מצטרף לששי יחדו (86, 68). משמע, האדם נמצא בין חיים לאלהים כשהוא ח"י.

שמיני ככלי של מעלה ומטה הרי שעון החול.

נמצא, האדם נולד חסר שלם המבקש להדמות לבוראו – שלם. לשם כך הוא עובר ברית מילה ביום השמיני, זה הסרת ערלה.

מענין לגלות שסיתום יסוד, הרי ערלה, עולה בגימטריה 586 כמנין ירושלם.

מכאן, האדם נברא שלם ולא נולד שלם.

כאמור האות ח' והאות ש' הינם חלק מהמילה חשמ"ל – זה מהות המשפט "ויפח בו רוח באפו". כאשר האות ח' והאות ש' נפגשות הם יוצרות בינהם דו שיח, הרי הסנה הבוער.

מענין גם לציין, שזמן הסרת הערלה המתקיים ביום השמיני, בעצם מעמיד הדם בסוד 'מניעת זיהום'. זהו התגברות חשמל על המ"ל (ח"ש כנגד ברית מילה).

כששואלים אדם בן כמה אתה ומתי נולדת? הוא מייד משיב את גילו כשהוא מציין באופן מדוייק את תאריך לידתו. והוא שוכח רק פרט אחד – כי קדמו ללידתו תשעה חודשיים אותם הוא לא ציין, כמו את רגע היווצרותו.

ידוע שלכהן היה 8 מלבושים המייצגים את דרך עולמו של האדם.

עוד נאמר כי כד השמן החזיק מעמד שמונה ימים במקום יום אחד.

הכלי של היום השמיני הינו שמן. השמן בא ממקור החכמה. חכמה עליונה עתיקא וחכמה תחתונה שהיא נסיון חיים המוגבלת בתפיסת האדם ובמגבלותיו.

כשאדם אינו מפנה מקום לחכמה (ציפיות או אכזבות) העליונה ממקום של אין התעוררות, אין הוא זוכה להגיע אל הנחלה, אל התובנה. אינו מתייחד עם התבונה העליונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *