ראש השנה: זמן תרועה

ראש השנה: זמן תרועה

ראש השנה במחשבת הרוח עולה עד בית המקדש. יש בו מסימני ההתעוררות המבקשים מהאדם היהודי לגלות את זהותו שוב ושוב. במשך כל השנה אדם עוסק בהבלי החיים. הדבר יחשב לחשך. ובעת חודש אלול מגיע נדרש האדם להתעורר ולקום ולעמוד אל בוראו. לקום על שום מ'-קום כי קדוש הוא. צריך האדם להיות זהיר בדרכיו. משום שמחשבת ראש השנה היא כלידה וכתקומה לחייו.

ויקרא פרק כג, פסוק כד
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְרָאֵל לֵאמר בַּחדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קדֶשׁ:

אד-ם'-קום אומרים לו במשך כל ם' הימים. כזכור משה עלה ההר ארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה.

העליה בתקופה זו הינה העליה השלישית של משה למשך 40 יום ולילה.

ראש השנה מקורו מבראשית, אחרת אב-תשרי. מתקבל חכמה במשך יומיים של ראש השנה הנאצלות על ידי אבא חכמה לטובת אמא בינה.

ראש השנה מקשר ומאחד את האדם היהודי אל המקום.

בניגוד ליום הכיפורים בו האדם היהודי מבקש לתקן את אדם לאדם.

אלו ימי הסליחות:

מלכים א פרק ח

פסוק כח

וּפָנִיתָאֶל-תְּפִלַּתעַבְדְּךָוְאֶל-תְּחִנָּתוֹיְהוָהאֱלהָילִשְׁמעַ

אֶל-הָרִנָּה וְאֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם:

פסוק כט

לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר

אָמַרְתָּיִהְיֶהשְׁמִישָׁם לִשְׁמעַ אֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ

אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה:

פסוק ל

וְשָׁמַעְתָּ אֶל-תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל-מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל-הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:

"וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל-מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל-הַשָּׁמַיִם" בגימטריה 2587 חסר 114 לערך בראשית ברא..

הלוא זה 2701. ובחשבון 73 במשולש.

114 בחשבון כח אלהים. זהו הכ"ח-מ"ה שיש לאדם לבקש ולהשתדל ולהתרצות בפניו.

73 היא חכמה הוא אב-תשרי.

"וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ" אלו ימי הסליחות והתיקונים שיש לכלכל אותם בתבונה.

בית-המקדש בגימטריה ראש השנה. לפיכך בית-מ"ה-קדש שיש על האדם להתעורר מתרדמתו ולהעלות את מקומו. כי עדין לא מאוחר לכך.

ראש השנה הוא זכרן של הגוף. אחרת ידע של הגוף.

חשבו ראש הנש-מ'-ה. אלו ם' ימי הרוח החלים על היהודי לבקש סליחות ושיפורים באחיזתו את החיים.

כל השנה – אלו ימי הבל.

שלבי האדם:

תחילתו עולל ותינוק היונק עד שמתחזק ועומד על רגליו. בדרך לומד הוא לזהות את סביבתו ואת תוכן חייו. עד שמגיע לבגרות, זה מילוי הכלי ועמו המוחין. ועד הגיעו לבגרות בו עומד לפני נישואים זה זמן נשיקין.

'הידע בתוך הגוף' בגימטריה 'תורה'.

הידע הזה הרי אצור מיום היווצרו של האדם ברחם אמו. ועם השנים הוא לומד לגדל עמו. עד שהידע נהפך ליחידה אחת מזוהה עמו בכל אשר ילך.

שופר כנגד פרנסה:

ש"ו-פ"ר-נס"ה שיש בו תרועה תקיעות שברים.

מחזק לב כל יראה וכוונות שכבר נאמר פרנסה מידי שמים. מתחילת ראש השנה קובעים לאדם את המכסה שלו לכל השנה.

תהלים פרק פא

פסוק ד

תִּקְעוּ בַחדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:

 

בריאת עולם:

אם בריאת עולם נחשבת כ"ה אלול הרי יחשב היום הראשון (יום אחד) בתאריך כ"ד אלול עולה במנין הויה-אדני.

כ"ד אלול – הויה-אדני.

כ"ה אלול – הוא יום ב' משל ב'-ראשית. בחשבון צ"ב יסודות בטבע.

כ"ו אלול -יום שלישי.

כ"ז אלול – יום רביעי.

כ"ח אלול – יום חמישי.

כ"ט אלול – יום שישי. בריאת אדם. בחשבון צ"ו חסר ראש (ריש) הרי צו"ר אדם.

א' תשרי

ב' תשרי – יחשבו יום שביעי, א"ב תשרי.

זכור ושמור נאמר:

זכור מתוך זכר-ן' נושא אור. שיש בו חסדים.

שמור מתוך שכחה נושא חשך. שיש בו דינים.

זכור ושמור בדיבור אחד.

הרי נמצא כאן את יום אחד.

בראשית פרק א

פסוק ה

וַיִּקְרָא אֱלהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בקֶר יוֹם אֶחָד:

בראש השנה דווקא האשה צריכה לסלוח לבעלה.

ממקום שבתו (הזכר) העניק לאשה מצלעו. משום ב' ימי ראש השנה המעוררים את האדם להתרגש מחדש כמו לחוות מחדש את הזיווג בינהם, להשיב את הכוחות על מסלולם.

בראשית פרק ב

פסוק כא

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעתָיו וַיִּסְגּר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה:

פסוק כב

וַיִּבֶןיְהוָהאֱלהִיםאֶתהַצֵּלָעאֲשֶׁרלָקַחמִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:

פסוק כג

וַיּאמֶר הָאָדָם זאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָר מִבְּשָרִי לְזאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זּאת:

תשליך:

מיכה פרק ז

פסוק יח

מִי-אֵל כָּמוֹךָ נשֵא עָון וְעבֵר עַל-פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא:

פסוק יט

יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּשׁ עֲונתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטּאתָם:

פסוק כ

תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:

ענין תשליך המתקן את י"ג מידות הרחמים.

תשליך אחרת ת'-שלי"ך מעלה את האדם עד לרחם אמו. זהו ככל הנראה תהליך מאוד מכאיב שכן הוא נוגע עד השרש. כידוע שרש דינים מתקנים בשרשם ורק שם הם מתמתקים.

ניתן להבין שזו מגמת הנגיעה בשרש עולם הבריאה המעורר את האדם להתחדש ולהתחזק במקומו.

נקבים נקבים חלולים חלולים משפר האדם את אחיזתו עם אורותיו עם תיקוניו ועד מעשה עון ופשע. יוצא מכאן שאדם עוד בטרם יציץ-יצא מרחם אמו כבר אשם בפשעיו אם אכן אלו רשומים על שמו.

שלב התשליך בו אדם עומד על שפת הים ומשליך חפציו-דיניו הרעים ואו טובל כל כולו בים לאור שמש יום במטרה להטהר כמיטב יכולתו משיב לעיניו כמעשה כור היתוך, שינוי אנרגטי שלא נראה מיד אלא מתלבש לאיטו, הקורם עור וגידים.

תשליך מגיע עד לשלב הדי.אן.אי הראשוני, זהו שיערותיו משל י"ג דיקנא תיקונין. אלו צינורות ווים.

כל זה מתחבר לשלב והדרת פני זקן ועד לשינוי החל בו בצבעו כי לבן הוא וטוב מראה.

עוד נמצא בתהליך תשליך את מעשה חנונתו של האדם לניצוצותיו לפי אורכי חייו הנוכחים והאחרים הרשומים והטבועים בו בשם 'אורך גל'.

'אורך גל' בגימטריה ס"ר כנאמר "אסרה נא ואראה" ענין הפועל משני הצדדים כי ולא יראני האדם את פני וחי. וגם ואסרה לראות שאין רשות בידי האדם להציץ בשכינה.

בים נעשה התשליך לשם גאות ושפל. זהו גם מקום אררט בה עגנה התבה של נח.

ולא יראו את פני – זהו מקום גבוה עליון מנקודת ראיה. האדם חי על מקומו לשם "נעשה ונשמע". אסרה לראות – אלו חטאי אדם לעיני האלהים שנעשים בראיה.

ישעיה פרק א

פסוק כה

וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרף כַּבּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ:

נמצא כי, תשליך הינו תכלית 'חזרה בזמן' ענין המצוי בין ש"ך דינים למיתוק הדינים כמו להחיל את נקודת ההתחלה מבראשית הבריאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *