מגילת אסתר: שושנה בין החוחים

כשושנה בין החוחים:

מגילת אסתר מלמדת אותנו את המציאות החומרית. יש קושי להפריד בין האמת הנעדרת אל מול הצביעות והמוסר הלוקה. לרוב בני האדם נוטים לשתף פעולה עם הקיים, עם החזק. חזק שנושא משרה רמה, חזק השולט בחיים, חזק שלפעמים הוא החוק בכבודו ובעצמו. אין חיים קלים ואין מציאות אחת. הכל מתערבב בין טוב ורע וצריך להוציא יקר מזולל. במקום בו יתן טהור מטמא יאמר אמן. 

מרדכי מחזיק בהוד והדר – הוד שהוא פנימי והדר שהוא חיצוני.

אסתר היא המלכות – מלכות שהיא עד חצי המלכות, תמיד בחסר. מלכות המגיעה לשיאה ביום השלישי.

מרדכי נושא קצוות – מר שהוא ראש ודכי שהוא תחתון. מרדכי מרכז סמכויות רחבות, ראש סנהדרין ומאחד העם, יהודה ובנימין.

המן – מזרע עמלק. זה מה שקורה כשהוד נהפך לדוה. במקום הדר מקבלים אדר, לומר נפלה שלכת, באין אדר-ת לראשנו.

אחשורוש – הוא מלך המבקש להדמות למלך עליון, הקדוש ברוך הוא. למעשה כל אדם מבקש להדמות לעליון.

המקום שושן הבירה – היא שושנה בין החוחים, גלות באין נחלה.

כשהמלכות יורדת לחצי התורן היא מתהפכת ומחרפת את עצמה לדעת. העוגן שלה הוא מרדכי כי הוא יושב בפתח השער, שער הרחמים,מבקש לדעת מתי יבוא הרגע. בדומה ליציאת מצרים.

א"ר ימים מפרידים בין פורים ליום הכיפורים.

מרדכי דד אסתר מדמה את יוסף הצדיק.

"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" הרי הפירצה קוראת לגנב והיהודים נמכרו במחיר של עשרת אלפים ככר כסף.

אסתר פרק ז

פסוק ד

כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ:

יוסף ידוע לעולם נסתר מישראל. אסתר ידועה לישראל אינה מגדת את עמה.

אסתר פרק ב

פסוק כ

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ:

 

אסתר פרק ט

פסוק כד

כִּי- הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל-הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:

"חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" תַּחַת שׂוֹבֶךְ- הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, זה העץ אלה בגובה י"ם אמה יחדו בקש להוציא שם אלה-י"ם. בקש המן הרשע להפיל פור בנקודת אל-חזור – נקודת הפרד בגין חטא עץ הדעת.

שמואל ב פרק יח

פסוק ט

וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל-הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ- הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר-תַּחְתָּיו עָבָר:

אסתר פרק ג

פסוק ז

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר- הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר:

"והוא עמד בין ההדסים" לבטא את מעשה הקטרת, אלו י"א סממנים, ביניהם המר, כנאמר "בשמים ראש מר דרור" לשם תפילה שתעלה בשם הדסה, לה ריח טוב. הכל על מנת להוציא חשך אל האור.

נראה היה כי במכה התשיעית, מכת חשך, בקש המן הרשע לעצור את הילודה.

שמות פרק י

פסוק כג

לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:

על שום שוב"ך בסוד "עד שובך אל האדמה" (בגימטריה 488) כנגד "וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים" (בגימטריה 2488).

משלי פרק יא

פסוק כד

יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ-לְמַחְסוֹר:

כנגד "עם אחד מפזר ומפרד" בסוד מכסה עפר ערלה. כידוע, עיקר הקשר בין היהודי לאלהים הינו הברית.

ישעיה פרק ה

פסוק יג

לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי-דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא:

"לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי-דָעַת" בגין הפרד מעץ הדעת טוב ורע. הפרד זה בין הבינה ליסודהמלכות. "עַל-דִּבְרֵי-כוּשׁ בֶּן-יְמִינִי" הוא שאול בענין אחשורוש ששלט "מהדו ועד כוש".

אסתר פרק א

פסוק א

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה:

פסוק יד

לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי-חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ:

כי שאול היה אמור להשמיד את זרע עמלק. ומרדכי בן ימיני.

פסוק טו

וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל-אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה:

זה המן הרשע.

פסוק יט

הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה:

הוא אחשורוש.

פסוק כ

הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:

זו המכה התשיעית, מכת חשך.

פסוק כב

הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי-חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:

היא אסתר המלכה בת אביחיל.

פסוק כד

לָכֵן- כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהֹוָה צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ-יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ:

ומרדכי שנושא את דגל יהודה וישראל, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, נדרש היה להשיב את האור לאש התמיד.

עובדיה פרק א

פסוק יח

וְהָיָה- בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא- יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר:

לסיכום:

חשיבות פורים ביחס לחגי ישראל האחרים היא בבחינת 'פיקוח נפש דוחה שבת'. הדבר מלמד על הכרחיות המצב (מלחמת יום הכיפורים שפרצה ביום השבת), זמן בו אתה מבין שהלוקה הוא אצלך וקידוש החג הינו על תנאי בבחינת "אם שמור תשמור".

שושן הבירה היא כשושנה בין החוחים, היא כנסת ישראל, המצויה בין אומות העולם המקיפות אותה. והמצב "הברה והבור רק אין בו מים" בגלות כמעט ואין זכות קיום לעם ישראל – חסר לו מח עצם. למעשה הדבר מדמה את הקליפה והפרי שזה בלעדי זה לא יוכלו להתקיים. במקרה זה בהעדר האות ש' – אחרי שנפלה בעת הפרד בבחינת "הויה הוא האלהים" אז קם המן חסר האות ש' לנשמה, כשכל תפקידו זה להשמיד ולהרוג, כי הוא ממלא חלל וצווי של המקום, באין קדושה במקום. כי כל איש הישר בעיניו יעשה.

"והעיר שושן נבוכה" משום שהפרח חסר חיים, הוא שפוף ונובל. חסר לו אור ומים בבחינת תורה היא הייחוד.

הקרבת אסתר על ידי מרדכי אל בית המלך היא בדומה לעקדת יצחק. צריך לעשות משהו בנידון, מישהו מוכן להקריב את עצמו לטובת הכלל על מנת להציל את המצב.

מרדכי רואה את כל התמונה בדומה לאברהם ולמשה. מכיון שהוא מחזיק באיחוד העם הוא מודע להשלכות בדבר ומחכה לשעה היעודה, לרגע המתאים, כמוהו אסתר המלכה, כשהיא בשעת גילוי יהדותה מחכה לרגע המתאים. כי ישנם דברים שצריכים להמצא בהעלם וזה כוחם. לאותה עת אסתר נמשכת ששה חודשים בשמן המר – דכי כי היא צריכה להיות מוכנה ומוגנת לשעת הכושר, לרגע המיוחל.

מעטפת השושנה היא בבסר, בשל חטא הפירוד, על שום עץ האלה שהופרד ממנו גובהו י"ם אמה, נושא את שם האלהים לשוא. רק אחרי שהערלה מתחילה להבשיל אז היא תופסת את מקומה ומוסרת בקצה.

חשבו כמה אנרגיה חבויה (אנרגיה מתפרצת) בילד הקטן או בצעיר המתבגר כשאלו עוברים שינויים אנרגטיים עד להבשלתם המלאה עם בגרותם (מתונים יותר).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *