אהרון לב הארי משוחח: האזינו לשיחות על ילדים ובכלל

אהרון לב הארי שמח לפתוח סדרה של שיחות ופרקים על מגוון נושאים. 

כל ילד טוב שידע שיש לו ערך ושווי בל נתפס כך יוכל לצמוח ולצמוח מבלי גבול

אהרון לב הארי וג'ואל סמרפילד (מראיין ומפיק וידיאו והסאונד) שמחים להזמין אתכם להאזין לשיחות במגוון נושאים: ילדים, בריאות, עסקים, כלכלה, ניהול ועוד. השיחה הפעם עוסקת בגידול ילדים. ההבנה שהילד מגיע מעולם עשיר במיוחד וההורים מחמיצים את העושר שנופל בחלקם. אהרון לב הארי מרואיין על ידי ג'ואל סמרפילד בנושא ילדים: תובנות על גידול ילדים, החכמה העשירה שבגידולם, מה טווח הקליטה של הילד, מהם הצרכים שלו, למה הוא מסוגל והאם אתה כהורה מספק לו את כל צרכיו.

להצליח עם ילדים
בימינו אנו נעשים פחות חברותיים, למרות שיש לנו אלפים של חברים ברשתות החברותיות. מה אמר ההוא, והיכן היא בילתה את סוף השבוע, ממה סבלה גברת מספר שתיים, והשלישית חגגה על איזה אי בקפריסין. נראה שיש לנו פחות נושאים לדבר עליהם, פשוט המחשבות נודדות יחד עם הפלאפון. כנראה יותר קל לתקשר משם. ממש מטריקס.
אם כן התמונה הזו לא הולכת להיות ברורה יותר כשמדובר בילדים בני חמש עד שמונה עשרה. אלו יושבים במחשב וההורים נעלמים לתוך עצמם. משהו חסר רגשית בהתפתחות של הילד, ואני לא מדבר על מי שמצליח להכניס איזון לחייו.
אומר זאת אחרת, אם ישנה מערכת איזונים המספקת את החוויות הן מהצד הרוחני – שיחה וענין והן מהצד התחרותי – אתגר ספורט, חשיבה, שחלקו פועל על זכרון, וגם על תנועה. אז מתקבל איזון המקיים את הבריאה הקשורה בשמחה כי ילדים קטנים צוחקים ביום פי 70 יותר ממבוגר.
שאלתי את הילד בן ה-9 (ילד בעייתי במיוחד וגאון מצד שני שההורים כבר לא הצליחו לרסן אותו – כתוצאה של הזנחה חמורה מצידם) כיצד לדעתך אפשר להבין את רגשותיו של ילד המבקש לשחק כל היום במחשב?
הוא השיב: "אני רוצה לשחק במחשב ולכן אני אצטיין בבית הספר. עניתי לו, שהוא כנראה לא הבין את השאלה או שהתשובה לא היתה ברורה לו. הסברתי לו שמחשבה במח, מה שמכונה שכל, ניתנה לו במתנה והוא צריך ללמוד להשתמש בה בתבונה. הילד הקשיב בקשב רב.
בוא נדמיין שמח האדם מחולק לפיסות של חוטים. נאמר שיש לך אלף חוטים המחברים וקושרים במוח שלך את כל מה שאתה רואה ותופס אבל אם אתה משתמש ב-20 חוטים בלבד מתוך האלף מצבך הנפשי לא משהו. האם אתה מבין את זה? שאלתי.
הילד הנהן.
ככל שיש לך יותר חיבורים במוחך אתה נחשב לבריא יותר, פרודקטיבי, פורה ומעניין. אתה נהפך לאיש שיחה, כך אפשר לשוחח איתך על כל נושא, גם בנושא של אנשים גדולים כמו כלכלה, הצלחה, בריאות וכדומה. כשאתה פועל על מיעוט חוטים אתה נעשה לקצר סבלנות כשהמוח שלך מראה לך שוב ושוב את אותה תמונה (מתוך משחק המחשב).
והילד בן ה-9 השיב: "וואו, קשה לתפוס את זה מקרוב אבל מרחוק אני מבין את זה".
"תגיד", הוסיף הילד. "ההורים שלי יודעים את זה?"

התפיסה היא שהילד הרבה יותר עשיר ממה שנתפס, אבל בעולם המבוגרים מנסים לקטלג אותו. אהרון לב הארי טוען שניסיון לקטלג את הילד שגוי ביסודו משום שכל צעיר שבא לעולם אינו מושלם, קרי, יש מי הסובל מבעיות בגוף, בנפש או ברוח. אנו מתקשים לראות את כל הטווח ולכן אנו נוטים לקטלג דבר הפוגם ביכולת האמיתית של הילד. כמו לומר על הדג, שהוא מתקשה להסתגל מחוץ למים אבל במים הוא שוחה – מצויין. לכן יש להבין את היכולות של הצעיר ולמצוא את נקודות החוזקה שלו ולאו דווקא את נקודות החולשה שבו. עוד טוען אהרון לב הארי שאין ילדים חלשים בכיתה אלא קיימת התעלמות מהחוזקה של החלש.

תינוק נולד בריא – בגוף, בנפש או ברוח?
אדם נולד בריא עד שמודיעים לו אחרת, אדם נולד חולה עם פוטנציאל להיות בריא.
תינוק בא לעולם בריא כל עוד מערכת הגנים שלו מקיימת את המערכות שלה. מערכת הגנים יכולה להשתבש נקודתית בשלב כלשהו דבר המוביל לקושי בדרגה מסויימת.
על מנת לעזור לילד בן ארבע או שבע יש לחדש את הגנים שנפגעו. למעשה, מדובר בהתעוררות של הגן הלקוי אותו יש להרדים בחזרה. 
פירוש הדבר שישנה טכניקה מיוחדת אשר נדרשת לפעול על מנת להשפיע על הגן שיחזור למקומו הטבעי.
אדם לא נולד עשיר, הוא מפתח את הייחוד שלו, ממקסם אותו, עד אשר מביא אותו לאיזו פסגה התלויה בגורמים נוספים. אדם מגלה למה הוא מסוגל לאחר שביצע ניסוי ותעיה (ממציא, יזם או שניהם). אדם המתגייס לצבא לא ידמיין עצמו שהוא עתיד להיות לרמטכ"ל בעוד עשרים שנה. "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" כי הדבר תלוי סביבה ומקום.
אם תשאל ילד בן 9 למה הוא כועס, מדוע הוא עצוב? הוא יאמר "מישהו אחר אשם במצבי". הוא לא יאמר "אני לוקח אחריות". ידוע שאדם בוגר לא בהכרח לוקח אחריות. "אבי כועס ומאוכזב ממני כי התנהגותי לא יפה בבית הספר וגם בבית. אני חושב שהוא לא צודק. כי לא צריך לכעוס על ילד שאפילו לא סיים עשור בחייו ועוד לא מספיק בוגר (הילד עצמו כתב את התשובה מרצונו החופשי).
ואני ממשיך לשאול אותו "איך היית מתנהג לילד כועס ועצוב בו זמנית?"
"הייתי אומר לו לחבק אותי וגם לנשק אותי, לתת לי בטחון, להאמין בי, לתמוך בי, ולהבין אותי שאני משקף אותו כמראה. אם הוא בא עצבני וחסר סבלנות אז גם אני אהיה עצבני. ואני לא רוצה להיות עצבני – אבל הוא גורם לי להיות חסר מנוחה ואני לא שולט בזה".

כדאי להאזין. מאוד מעניין ומרתק, פותח מחשבות מעבר לקופסה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *